חודש: אפריל 2025

שמיני
^{ויקרא ט – י״א, מ״ז ושמואל ו, א – י״ט}

הפרשה שמיני ⁽¹⁾ עוסקת בחנוכת המשכן, וההפטרה – בהעברת ארון הברית לירושלים. שני הסיפורים משלבים שמחה עזה עם טרגדיות כואבות ⁽²⁾.

ויקרא י, ט״ז
וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה

בתורה, המילה דרש ממוקמת במרכז⁽³⁾. מכך אנו לומדים שהעיסוק בלימוד צריך להיות מרכזי ויסודי בחיינו. מילה זו מופיעה בפסוק המרכזי בתורה, שרש"י ⁽⁴⁾ מפרש כדרישה לאיזון בין שמירה על מצוות האל לבין מציאות החיים האנושית.
רש"י כתב את פירושיו בטורואה, לאחר שלמד במיינץ ואחר כך בוורמס.

וורמס, המכונה "ירושלים הקטנה של עמק הריין" היא מרכז היסטורי חשוב של יהדות אירופה. הקהילה היהודית בעיר מתועדת כבר מתחילת ימי הביניים. השכונה היהודית בוורמס, שנבנתה מחדש בשנת 1961, כוללת בית כנסת רומנו-גותי שהוקם בשנת 1034, את בית רש"י שהפך למוזיאון בשנת 1982, מקווה מהמאה ה-12 ואת הייליגס סנד ⁽⁵⁾.

⁽¹⁾ שמיני: המספר שמונה מסמל התעלות מעבר לטבעי והמחזורי, ומייצג עלייה אל האינסוף.
⁽²⁾בפרשה, שמחת חנוכת המשכן מתעמעמת בעקבות מותם של נדב ואביהו, בני אהרן. בהפטרה, העברת ארון הברית לירושלים מלווה במותו של עוזה, אחד מבני אבינדב.
⁽³⁾פרשת שמיני כוללת את הפסוק המרכזי בתורה (ה-2,923) שבו מופיעה המילה המרכזית דרש (ה-39,924). האות המרכזית היא ה-ו שבמילה גחון (ויקרא יא:מב), ואות זו מסמלת בחזותה את החיבור בין הנמוך לגבוה, בין החומר לרוח, ובין האדם לאלוהות.
⁽⁴⁾רש"י (רבי שלמה בן יצחק) נולד בשנת 1040 בטורואה. בגיל 15 למד במיינץ אצל רבי יעקב בן יקר. עם פטירתו של האחרון בשנת 1064, המשיך את לימודיו בוורמס אצל רבי יצחק הלוי הקדוש. בגיל 30, בשנת 1070, חזר לטורואה, שם יסד בית ספר, נישא, עבד בכרם שלו, וכתב את פירושיו המפורסמים. הוא נפטר בטורואה בשנת 1105.
⁽⁵⁾הייליגס סנד הוא השם הגרמני של בית הקברות היהודי העתיק ביותר שנשמר באירופה. משמעותו המילולית היא "חול קדוש". במקום ישנן למעלה מ-2,000 קברים, וביניהם קברו של רבי מאיר מרוטנבורג (1215–1293), המהר"ם, דמות חשובה ביהדות אשכנז של ימי הביניים.

שביעי של פסח
^{שמות י"ג: י"ז–ט"ו: כ"ו, במדבר כ"ח: י"ט–כ"ה, שמואל ב' כ"ב: א–נ"א}

בתורה, שירת הים, ששר משה, מלווה בשירת מרים והנשים. ההפטרה, לעומת זאת, מהללת את האל בכבוד עוצמתו ומעשיו למען ישועה.

שמות ט"ו: ג'
ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמו

בפסוק הבא, האל משמיד את מרכבות המצרים.

יד לשריון מציג שחזורים בגודל טבעי של מרכבות עתיקות ששימשו את התרבויות המצרית והאשורו-בבלית. בנוסף, המוזיאון כולל אוסף מרשים של יותר מ-200 טנקים ורכבים משוריינים מישראל וממדינות אחרות, שחלקם נלקחו שלל מצבאות אויב⁽¹⁾.

הבניין המרכזי, מבצר טגארט⁽²⁾ שקירותיו החיצוניים מכוסים בסימני פגיעות, כולל ספריה שבה נשמר המידע על כל חיילי חיל השריון שנפלו בקרב. בית הכנסת צרור החיים⁽³⁾ מוסיף ממד רוחני למקום הזיכרון. המגדל של המבצר הפך ל"מגדל הדמעות"⁽⁴⁾. במוזיאון גם אמפיתיאטרון גדול ואולם כנסים.

בשטח החיצוני, קיר השמות, שבו חרוטים שמות החיילים מחיל השריון שנפלו בקרב, מנציח את זכרם. מגדל מים, שעליו מותקן טנק שרמן במקום המיכל, הפך ללוגו של המוזיאון.

⁽¹⁾ טנקים שנלקחו שלל או הושמדו על ידי ישראל:
מצרים: מלחמת העצמאות (1948–1949): 30–50 טנקים; מלחמת ששת הימים (1967): כ-700 טנקים; מלחמת יום הכיפורים (1973): כ-1,100 טנקים.
סוריה: (1967): 100–150 יחידות; (1973): כמעט 1,000 טנקים, רובם ברמת הגולן; מלחמת לבנון (1982): כ-300 טנקים.
ירדן: (1967): כ-200 יחידות.
⁽²⁾ מבצר טגארט: נקרא על שם הקצין הבריטי צ'ארלס אוגוסטוס טגארט, שתכנן אותם. מבצרים אלו נבנו בשנות ה-30 וה-40 בתקופת המנדט הבריטי, במטרה לחזק את הביטחון מול מרידות ערביות.
⁽³⁾ צרור החיים: הביטוי נלקח מספר שמואל א' כ"ה: כ"ט, ומשמעותו נשמות הנפטרים קשורות לחיי נצח. בבית הכנסת נמצאת ארון קודש מהמאה ה-18, שנתרם על ידי קהילת יהודי פיזה.
⁽⁴⁾ מגדל הדמעות: מיצג עשוי מלוחות פלדה שנלקחו מטנק, שמכסים את כל הקירות, ועליהם זורמים מים המסמלים את הדמעות שהורדו על החיילים מחיל השריון שנפלו בקרב. העבודה עוצבה על ידי דני קרוון (1930–2021), פסל ישראלי מפורסם בזכות פסלים סביבתיים המזמינים אינטראקציה עם החלל. בין יצירותיו הבולטות: דרך זכויות האדם בנירנברג ו"דרך השלום" בישראל.

צו, שבת הגדול, פסח
^{ויקרא ו':א' עד ח':ל"ו, מלאכי ג':ד' עד ג':כ"ד, שמות י"ב:כ"א עד י"ב:נ"א. במדבר כ"ח:ט"ז עד כ"ח:כ"ה, יהושע ה':ב' עד ו':א'.}

הכנות לגאולה:
בפרשת צו, ניתנות המצוות הנוגעות לקורבנות. הטקסט מתאר גם את הקדשת הכהנים ובגדיהם. הנביא מלאכי מכריז על שובו של אליהו לפני ה"יום הגדול והנורא של ה'". הוא קורא לעם⁽¹⁾ לתשובה ולצדק. קריאת התורה של היום הראשון של פסח מתארת את ההכנות האחרונות לפני יציאת מצרים; המפטיר מפרט את הקורבנות המיוחדים לפסח, וההפטרה מתייחסת לאלה שהוקרבו בעת הכניסה לארץ המובטחת.

שמות י"ב:מ"ב
לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה', לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה', שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.

הגדת הזהב היא כתב יד עברי מאויר, כנראה ממוצא קטלוני, שנוצר בין השנים 1320 ו-1330 על קלף. הוא מעוטר בארבע עשרה מיניאטורות, שכל אחת מהן מורכבת מארבעה סצנות על רקע מוזהב, בסגנון גותי גבוה. הטקסט כתוב בכתב יד ספרדי מרובע. כתב יד זה ייתכן ונלקח לאיטליה על ידי יהודים שגורשו מספרד ב-1492. הכריכה האיטלקית מהמאה ה-17, בעור כבשים חום כהה, מעוטרת במוטיבים בצורת מניפות. כתב היד שמור בספרייה הבריטית תחת המספר MS 27210

⁽¹⁾ תלמוד ירושלמי (מגילה א:י"א) מעלה כי שם "מלאכי" ייתכן והוא כינוי לשליח, המורה על שליחות כלל-עולמית. ויש שפירשו, כמו רש"י ואבן עזרא, כי "גדול שמי בגויים" משקף חזון שבו נבואת מלאכי חובקת את כל העמים.

ויקרא
^{ויקרא א:א–ה:כו וישעיהו מ"ג:כ"א–מ"ד:כ"ג}

פרשת ויקרא מפרטת את חוקי הקורבנות, שנועדו לטהר את עצמנו וכך להתקרב לאלוקים. בהפטרה, הנביא ישעיהו חושף שישראל חייב לטהר את עצמו כדי להיות עד לנוכחות האלוהית בקרב העמים ולהתכונן לגאולה באופן פעיל.

ויקרא ד:לב ⁽¹⁾
וְאִם-כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ

הכבש, המוזכר כאן כקרבן חטאת, לקראת פסח, מזמין להתבוננות פנימית ומזכיר לנו את החשיבות שבטיהור עצמנו מן החמץ שבנו.

בית הכנסת ברחוב מוּטוֹן (כֶּ֫בֶשׂ): רשומות היסטוריות חושפות שקהילה יהודית התקיימה כבר משנת 1321 בעיר, שכונתה אז ויטרי-סור-מרן. לאחר 1870, זרם של יהודים מאלזס ולורן התיישב באזור. בית הכנסת, הממוקם ברחוב מוטון, נחנך ב-1957, ימים ספורים לפני ראש השנה. הוא החליף את בית הכנסת שנבנה ב-1885 ונהרס במהלך מלחמת העולם השנייה.

כיום, הקהילה היהודית עזבה את העיר. מאז 2007, בית הכנסת הפך לחלל תרבותי.

⁽¹⁾ רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר (1809–1879), הידוע בראשי התיבות שלו מלבי"ם, מבחין בין המונח כֶּשֶׂב (ויקרא ג:ז), המתייחס לטלה שתלוי עדיין באמו, לבין כֶּ֫בֶשׂ (ויקרא ד:לב), המתייחס לכבשה עצמאית יותר. הנאמנים נקראים להתפתח לעבר בגרות בקשר שלהם עם אלוקים, בדומה למעבר מטלה תלוי לכבשה עצמאית.