חודש: דצמבר 2023

בפרשת ויחי, הפרשה האחרונה של ספר בראשית (47:28-50:26), ובהפטרה המתאימה (מלכים א’ 2:1-12), יעקב ודוד המלך, לפני מותם, נותנים הוראות לעתיד ובורכים את בניהם. יעקב מעביר את הרשות שלו ליהודה, ודוד מעביר אותה לשלמה. הם שניהם מבטיחים את הפלא של עם ישראל.

בספר מלכים א’, פרק 2, פסוק 3,
דוד אומר לשלמה: “אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם: לֵאמֹר–לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל”.

הקבר של דוד, הנמצא בהר ציון מאחורי חומת העיר העתיקה של ירושלים, נמצא בחדר בקומת הקרקע שבבניין שנבנה על ידי הצלבנים על בית כנסת עתיק מתקופת הרומאים. כפי שנאמר בספר מלכים א’ (2:10):

“וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד. {פ}”

בפרשת שבת וַיִּגַּשׁ, בראשית 44:18 – 47:27, משפחת יעקב, המאוחדת והמרוצה, נקבצת ומתיישבת באזור גושן, שם הם פורחים. בהפטרה, יחזקאל (37:15-28) נבא על ישראל מאוחדת ועל הקבוצות המתפזרות, על טהרתן ושובן לארצם.

בראשית 47:27
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֶּאֱחָזוּ בָּהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד

כאן, “ישראל” מתייחס לעם. אף שפועל “ישב” הוא ביחיד, שאר הפועלים בפסוק הם ברבים, מרמזים שהעם חי באחדות וכולם מרווים ברכוש, מתרבים ומצליחים.

ברוכים הבאים לגושן!
היום, עיר גושן במדינת ניו יורק היא מקום איסוף לקהילה היהודית. תנועת חב”ד הפכה את הספרייה השוקקת למרכז קהילתי המציע מגוון שירותים לקהילה היהודית המקומית ולתיירים שביקרים בפארק לגולן⁽¹⁾ של העיר.

⁽¹⁾ בפארק לגולן של גושן, אפשר למצוא פירמידה, ספינקס ואובליסק, שהם הסמלים המרכזיים של מצרים.

הפרשה “מִקֵּץ” (בראשית 41:1-44:17) מדגישה את חכמתו של יוסף, וההפטרה (מלכים א 3:15-28) מדגישה את חכמתו של המלך שלמה, כותב “שִׁיר הַשִּׁירִים”.

שיר השירים 4:4
כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים.

הפסוק הזה משיר השירים מחקה על קיר הכנסייה הביניים של קורדובה, אבן יהלום של סגנון מודג’ר ⁽¹⁾ שנבנתה ב-1315 ⁽²⁾. הכניסה היא דרך חצר מצפונה ומובילה לחדר תפילה בצורת קוביה כמעט מושלמת, מקושטת בקישוטי טוקו המציגים דפוסים גיאומטריים שסובבים כתובות בעברית ⁽³⁾. מדרגות מובילות לגלריה שמוקדשת לנשים. ב-2008 נמצא מקווה ובית תלמודי.

⁽¹⁾ מודג’ר הוא סגנון אמנותי ואדריכלי בין המאה ה-12 ל-16 העוקפת מהשגשוג של התרבויות היהודית, הנוצרית והמוסלמית בספרד, ומאופיינת בקשתות פולילוביות, אלפיז, טוקו, וכו’.
⁽²⁾ הוכרזה כאתר תרבות בשנת 1885 וכאתר של נכסי האנושות בשנת 1994
⁽³⁾ תהילים 104:31, 144:15, משלי 21:30, שמואל א 2:2. במהלך שיפוצים בשנת 1884, כתובת ההקדשה בעברית חשפה כי הבניין נבנה ב-1315 (5075 בלוח השנה העברית) על ידי האדריכל יצחק מוהב.

השנה, שבת וישב (בראשית 37:1-40:23) מתמזגת עם חנוכה. לכן, ההפטרה, שמנבאת שיפוט קשה עבור העם היהודי, מוחלפת באותה של חנוכה, שנלקחה מזכריה (2:14–4:7). האחרונה, נבואה שניתנה קצת לפני בניית המקדש, מבטיחה שאם ישראל יכבד את המצוות האלוהיות, יוענק לו מקום מועדף.

אנטיוכיה (אנטקיה בטורקית) הייתה הבירה של האימפריה הסלאוקית בין 240 לפנה”ס ל-64 לפנה”ס. בשנת 167 לפנה”ס, המלך אנטיוכוס הרביעי הכריז על צוואות שמכוונים להשמיד את היהדות, מה שהפעיל את מרד החשמונאים והוביל לניצחון של המכבים.

בעידן המודרני, תחת השלטון הטורקי, העיר אנטיוכיה חווה אלימות פוליטית, ועם ההגעה המונית של פליטים סוריים, רבים מהם ג’יהאדיסטים, הקהלה היהודית של אנטיוכיה עזבה את העיר. רק הבית הכנסת האחרון הקיים, שנבנה בערך בשנת 1750, עדיין מעיד על 2,500 שנה של נוכחות יהודית באנטיוכיה.

בפרשת וישלח (בראשית 32:4-36:43), יעקב נאבק עם מלאך, יוצא פצוע אך מנצח, ומקבל את השם ישראל ⁽¹⁾. בבית-אל, ה’ נראה אליו ומברך אותו. לאחר מכן, יעקב נעזר לאפרתה (בית לחם), שם רחל מתה בלידה לבנימין. ההפטרה המובאת מספר עבדיה מדברת על כעס אלוהים כלפי ממלכת אדום ונפילתה בשל גאוותה ופעולותיה האלימות נגד עם ישראל.

עובדיה 1:19 ⁽²⁾
יירשו הנגב את-הר עשו, והשפלה את-פלשתים, וירשו את-שדה אפרים, ואת שדה שומרון; ובנימין, את-הגלעד

קבר רחל ממוקם בבית לחם ביהודה. כפי שנאמר על-פי הנביא ירמיהו (31:14-16):
יד כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים–רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.  {ס}
טו כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה:  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.
טז וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם.  {ס}

⁽¹⁾ ישראל, ישראל, ה’ מתקיים.
⁽²⁾ הפסוק מתייחס למספר אזורים גאוגרפיים הכוללים את רוב מדינת ישראל, הדרום של לבנון וסוריה, הסלע המשקף למזרח מהירדן, ועד לאילת ורצועת עזה.