פוזיטו, אלחמה דה גרנדה, ספרד

המאה ה 13

הפרשת תצוה, שמות כ”ז:כ’ – ל’:י’, מתארת ​​את הכנת שמן הזית למנרה, ייצור בגדי הכהנים הגדולים, כולל ה- חֹשֶׁן שנקבעו לאסול מעוטר בשנים עשרה אבנים, כמו גם ליטורגיים שונים וייצור של מזבח הבשמים.

שמות כ”ח:י”ט
וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי–לֶשֶׁם שְׁבוֹ, וְאַחְלָמָה.

האבן אחלמה נבחרה לשבט גד, מאחר שתכשיט זה תומך בלב האדם במהלך הקרב ובני גד נודעים במיוחד במיומנותם בתחום הלחמה(2). למילה אולה יש אבני חן של 84, אותו ערך מספרי כמו עזז(3).

עיירה הקטנה בספרד, באזור גרנדה, אל-חמא(4), מפורסמת במיוחד בשל מי האמבט שלה(5), הסביבה הטבעית המרהיבה שלה והמורשת ההיסטורית העשירה שלה, ובמיוחד את הפוסיטו, בית הכנסת העתיקה מהמאה ה-13 שהופך במאה ה-16 למחסן קהילתי (פוזיטו).
ממוקם על פלאזה דה לוס פרזוס (כיכר האסירים), הוא היום אחד מהבניינים המסמלים ביותר של העיר הישנה של אל-חמא.
הפוזיון נבנה בטכניקת סילאריה(6). בפנים יש שני חדרים גדולים המופרדים בקשת מרכזית גדולה.

(1) מכון המקדש מפרט לא פחות שלושים דעות שונות המנסות לזהות את תכשיטים של החזה.
(2) הרב משה ויסמן, מידאך מספר, עורכת. סלומון חאם להיאני, עמ ‘. 335.
(3) גימטריה של אלחמה ו-אחלמה ו-עזז : א = 1, ל = 30, ח = 8, מ = 40, ה = 5 | ע = 70, ז = 7, ז = 7
(4) שעתוק עברי הוא אמה, שיש בו ג’מטריה 84.
(5) אל-חמא הוא מונח שמקורו בערבית الحمام והוא מתייחס למעיינות חמים.
(6) טכניקה בה האבנים נחתכות בדיוק כדי להתאים זה לזה בצורה מושלמת מבלי להשתמש בטיט או במלט.





קאזאלה מונפראטו, פיאמונט, איטליה

1595

בפרשת תרומה, שמות פרקים כה:א – כז:יט, משה מקבל הוראות לבניית המשכן. בני ישראל משתתפים ומביאים תרומותיהם, ספקים חומרים כמו זהב, כסף, נחושת, עץ, וכו’.

הנוכחות היהודית בקאסלה מונפראטו החלה בסביבות 1430. בהמשך, שבאזורים האחרים של פיאמונט .(1)תחת שושלות שונות, היהודים, בעיקר העוסקים בהלוואה ובסחר, חוו תקופות של ביטחון יחסי. בשובבים של הפימונט במייזון דה סאבוי, 1708, הם מוקצים בגטו. בתקופת השלטון הנפוליאוני, הם השיגו שוויון מלא. החל משנת 1933 ועם עליית הפאשיזם, התחילו להופיע איומי אנטישמיות שהתעצמו עם הזמן, מה שהוביל את יהודי קאזאלה מונפראטו לחפש מקלט בערים גדולות  או בכפרים באיטליה , וגם חלק מהם נמלטו לשוויץ.

למרות שהמבנה החיצוני שלה שומר על האופי האנונימי של בתי הכנסת בגטאות, הבית הכנסת של קאזאלה מונפראטו, שנבנה בשנת 1595 ושופץ מספר פעמים, מייצג שיא של אדריכלות בארוק בפיאמונט. חדר התפילה נהנה מתאורה מארבע עשרה חלונות, שבעה מכל צד, המתוכסים בזהב. תקרתו עם קשת עגולה מעוטרת בצבעי כחול-ירוק, עליה כתובים המילים “זה שער השמים” באותיות זהב. מנורות נחושת גדולות מוסיפות להופעתו. המושרביות המפוסלות בעץ זהב של רשפי החלונות בגלריה לנשים גובשות מעל האולם. הארון הקדוש, המעוצב בחומרים יקרים ומקושט בזהב טהור, גלה, לאחר פתיחת דלתותיו, דמסק אדום ותכשיטים זהביים וגם את עשרת הדברות שחוקקו בכחול כובלט. בקומה הראשונה נמצא מוזיאון היהודי לאמנות ולהיסטוריה (2), המכיל אוסף של כלי כסף טקסיים ובדים מושפעים.

(1) דניאל קארפי (1926-2005) היה היסטוריון מתמחה בתולדות היהודים האיטלקיים. הוא היה ראש מחלקת תולדות היהודים באוניברסיטת תל אביב וגם לימד באוניברסיטת ישיבה, בסורבון ובכיתת סנט אנטוני, אוקספורד. (2)
ידוע גם בשם מוזיאו דגלי ארגנטי (מוזיאון הכסף).

בני ישראל, בולטימור, מרילנד, ארצות הברית

1876

בפרשת משפטים (שמות כ”א:א’-כ”ד:י”ח), לאחר נתינת התורה בהר סיני, האל קובע חוקים לשחרור עבדים, הלוואות, משפט, כבוד הגרים, שמירת החגים והקרבנות החקלאיים. גם הבטיח להנחות את ישראל לארץ הקודש והזהיר מנהגי עבודה זרה. העם מתחייב לשמור על המצוות הללו, וכתובת להתחייבות זו, משה עולה אל הר סיני לקבלת התורה. ההפטרה (ירמיה ל”ד:ח’-כ”ב:כ”ב ול”ג:כ”ה-כ”ו) מטפלת גם היא בשחרור העבדים.

ירמיה ל”ד:י’
וַיִּשְׁמְעוּ כָל-הַשָּׂרִים וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בָּאוּ בַבְּרִית, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים,
לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם, עוֹד; וַיִּשְׁמְעוּ, וַיְשַׁלֵּחוּ.

בית הכנסת בנאי ישראל:
הקהילה חיזוק אמונה, שנוסדה בשנת 1871 בבולטימור, מרילנד, נתפצחה בשנת 1873 כאשר קבוצה של יהודים רוסים הגיעו לאחרונה והקימו את הקהילה בני ישראל, הם היו יותר מחמירים במנהגיהם. בשנת 1895, בני ישראל רכשו את הבניין שהקהילה חיזוק אמונה בנתה בשנת 1876. בית הכנסת בני ישראל מתבלט בסגנון הארכיטקטוני הניאו-מאוריסי שלו ובתיבה המחוטבת מעץ, הסבוכה בשני מנרטים. בשנת 1973, בני ישראל התחילו פרויקט שיפוץ לבית הכנסת, שנקרא באופן רשמי מונומנט היסטורי על ידי עיר בולטימור בשנת 1977. הוא נשאר אחד מבתי הכנסת האורתודוקסיים העתיקים ביותר שנמצאים תמיד בפעילות בארצות הברית.

פרידום פארק :
בשנת 1975, קהילת בני ישראל תרמה קרקע לעיר בולטימור לבניית פארק, הנקרא פארק החירות. הפארק הזה, המוקדש לשחרור כל קורבנות העינוי, מעיד על ההתחייבות של קהילת בני ישראל לערכי החירות והצדק.

אלקינס פארק, פנסילבניה, ארצות הברית

1959

בפרשת יתרו (שמות יח: א-כ: כג), מופתע מהניסים האלוהיים, במיוחד פתיחת ים סוף והמלחמה נגד עמלק, יתרו, חותן משה, מצטרף לישראלים. הוא מייעץ למשה בנושאי ממשל. היהודים מתאספים ברגל הר סיני. אלוהים מגלה להם שהם נבחרו להיות ‘ממלכת כהנים’ ו’אומה קדושה’, והוא מכריז על עשרת הדברות.

שמות כ: יד 
וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן

הקהלה “בית שלום”, שנוסדה בפילדלפיה בשנת 1919, עברה לאלקינס פארק בשנות ה-50 והתחילה לבנות בית כנסת חדש כדי להכיל מספר משתתפים מוגבר.

מעוצבת על ידי האדריכל המפורסם פרנק לויד רייט(1), בית הכנסת של אלקינס פארק, יצירת מופת אדריכלית(2), מתמקד בקירות המשופעים שלה המדרגות בזכוכית מחוסמת שקופה ובפלסטיק. הפנים מוצפים באור טבעי במהלך היום, ובלילה, כל הבניין מאיר באור מלאכותי. מנקודת מבט חיצונית, הבניין מתנשא לשמיים, מזכיר “הר סיני מואר”(3). על כל אחת משלושת הקצוות הגדולות שלו, האדריכל הציב מנורה מעוצבת בעלת שבעה סנטרים, נראית מכל מקום.

(1) פרנק לויד רייט (1867-1959), אדריכל ומעצב אמריקאי, ביצע מעל 400 פרויקטים. בשנת 1991, המכון האמריקאי לאדריכלים הכיר בו כאדריכל הגדול ביותר בהיסטוריה של אמריקה. (2)
זו היא הבית כנסת היחיד שעוצב על ידי האדריכל המפורסם פרנק לויד רייט במהלך 70 שנות יצירה. הוא הוקדש כמה חודשים לאחר מותו. (3)
“הר סיני המואר” הוא תיאור של פרנק לויד רייט עצמו.