חודש: יולי 2022

ראש חודש אב
אנו נכנסים לחודש בו התרחשו אלמנטים קשים.
מסעי, במדבר, 33:1-36:13.
^א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן.

הנוכחות היהודית באלזס מעידה על המאה ה-12 . משנת 1336 עד 1339, תנועה של איכרים עניים, היודנשלאגר¹ שלטה בטרור. אבל התקופה הנוראה ביותר הייתה זו של המוות השחור (1347-1349) כאשר אלפי יהודים נטבחו². היהודים שנותרו בחיים מוצאים מקלט בכפר. יהדות אלזס הפכה לכפרית.
קמבס :
הקהילה היהודית עדיין נוכחת בתחילת המאה ה-20  נעלמה ובית הכנסת נהרס .
אלטקירך :
החל משנת 1469, אין עוד קהילה יהודית מימי הביניים באלטקירך³. בתחילת המאה ה-19^ה היו לאלטקירך 8 משפחות יהודיות⁴.  ב-1834 החלה בנייתו של בית הכנסת הנוכחי. בשנת 1848 פרצו פרעות אנטי-יהודיות⁵, בית הכנסת ובתי המגורים היהודיים ניזוקו קשות. החיים התחדשו ב-1864, לאלטקירך היה בית קברות, בית ספר ומקווה. ב-1870 עזבו משפחות שלמות את האזור לאחר הפלישה הפרוסית והיגרו לאלג’יריה.
נבנה ב-1834, בית הכנסת⁶ היה מקום התפילה של הקהילה היהודית באלטקירך, עד לשנת 2016, השנה שבה מת היהודי האחרון באלטקירך. בית הכנסת הפך לבית קולנוע ב-1940, שוחזר ב-1946 על ידי האדריכל אדמונד פיקארד⁷. מאז 2016, לא היו יותר שירותי דת והבניין הוצא למכירה⁸.

מסעי הרביעי של הסיור באלזס 2022 (30 ביולי) מחבר את ה
קמבס באלטקירש.

---

¹אלה שהכו את היהודים.
²יותר מ-2000 יהודים נרצחים בשטרסבורג , 14 בפברואר 1349, יום ולנטיין הקדוש.
³ הגירה לבזל (1365) ולמולהאוס (1410).
⁴ למען ציות לצו באיון מיום 20 ביולי 1808 מאת נפוליאון, בו נאמר כי על יהודי האימפריה לאמץ שם משפחה ולרשום אותו על ידי אזרחית רשם הקומונה שבה הם יושבים.
⁵ יודן רומפל.
⁶ מופיע ברשימה הכללית של מורשת תרבותית.
⁷ אדמונד פיקארד (1893-1960), בנם של אברהם פיקארד ופאולין שוואב, אדריכלית, מתכננת ערים, מפתחת נכסים. לוחם בצבא הצרפתי, עוטר ב-מדליית לוחם מרצון 1939-1945. הוא סבו של דומיניק-צרפת פיקארד, אשתו של פואד השני, המלך האחרון של מצרים (1952) -1953).
⁸ נכס של הקונסיסטוריה הישראלית של הוט-רין.

מטות, דברים 30:2-32:42 .
[…] ^ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַ מַּטּוֹת , לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר

בית הכנסת של קרן אד קאהן שנמצא מעבר לרחוב מהרב אלי סייפר^[1] בדיז’ון א נבנה בשנת 1879 הוא ממוקם ברובע^[2] שבו הוכחה הנוכחות היהודית מאז ה-12 המאה. בשנת 1394 גורשו היהודים מהעיר ולא ישובו אלא לאחר המהפכה הצרפתית^.

אלי סייפר מונה בינואר 1939 לרבה של קהילת דיז’ון, גויס תשעה חודשים לאחר מכן כקפטן-כומר. הוא נלקח בשבי במאי 1940, אך הוא נמלט מיד. הוא חידש את שירותו ככומר עד לפירוקו באוגוסט 1940. לאחר מכן הפך לרב הפליטים. במהלך כיבוש דיז’ון על ידי הגרמנים (1940-1944), הקנון פליקס קיר^[3], כך שחבר מועצת העירייה בית הכנסת הפך למחסן בגדים כדי להימנע מהשמדתו ומזהיר את הרב אלי סייפר להציל את חפצי התפילה. ממאי 1943,

אלי סייפר פעיל בקבוצת התנגדות, קומבה [לחימה]^[4] . הוא נעצר על ידי הגסטפו ב-8 באפריל 1944, היום הראשון של חופשת הפסח. הוא גורש ונרצח על ידי הנאצים בקובנה, ליטא-אסטוניה, בגיל 35, ב-15 במאי 1944. אוכלוסיית דיז’ון ורשתות מבריחים אפשרו מחצית מיהודי דיז’ון, ובפרט אשת הרב. סייפר ושתי בנותיו לברוח מהגירוש.

בית הכנסת דיז’ון מופיע ברשימה המשלימה של המונומנטים ההיסטוריים (15 במרץ 1989). בסגנון ניאו-ביזנטי, הבניין, פרי עבודתו של אדריכל דיז’ון אלפרד סירודוט^[5], מורכב מ’ ספינה מרכזית ושני מעברים, מופרעים על ידי טרנספט עם שני צריחים קטנים. על המקהלה כיפה מתומנת. הקישוטים הקישוטיים נעשו על ידי ז’ול שאנובקי (פסלים), לאון לניפט (ציורים) ויוג’ן אודינוט^[6] (מוכתם זכוכית, במיוחד אלה המסמלים את שנים עשר המוטות).

---

^[1] אלי סייפר נולד ב- אוקראינה בשנת 1908. הוא עוטר ב-צלב צבאי [Croix de Guerre] 1939-1945, במדליית ההתנגדות הצרפתית ובמדליית מסדר השחרור.
^[2] הרחובות של יהדות קטנה שבהם היה בית כנסת (כיום rue Piron), של יהודים (rue Buffon) ושל יהדות גדולה (rue Charrue) .
sup>[3] פליקס קיר (1876-1968) כומר, פוליטיקאי ולוחם התנגדות (מפקד לגיון הכבוד, Croix de Guerre 1914-1918 ו-1939-1945, מדליית ההתנגדות הצרפתית וכו’), הוא נתן את שמו למתכון קוקטייל המבוסס על יין לבן אליגוטה (יין תוסס ורענן) וקרם דה קסיס. כשהלך לאסיפה, הוא נשא תיק שהכיל את הצרכים הדרושים להכנת קירים שהציע לחבריו.
^{[ 4]} החשובה ביותר מבין שמונה תנועות ההתנגדות הצרפתיות הגדולות שנוצרו על ידי אנרי פרנאי (הנרי פרנאי סנדובל, 1905-1988) וברטי אלברכט (נולדה ב-Berthe Pauline Mariette Wild, בשנת 1893 במרסיי ומתה ב-31 במאי 1943 בשעה כלא פרנס).
^[5] פיליפ אוגוסט אלפרד סירודוט (1831-1900) .
^[6] Eugène-Stanislas Oudinot de La Faverie, הידוע בשם Eugène Oudinot (1827-1889), הוא צייר זכוכית צרפתי. הוא גם עשה

פנחס במדבר כה:י- ל:א
על פנחס, נכדו של אהרון האפיפיור, אומר ה’:
כה יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם- תַּחַת, אֲשֶׁר לְלֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

הרב פנחס הכהן הוא דמות מרוקאית גדולה. נולד ב-טרודנט, הוא נודע בטוב ליבו, בסובלנותו, ביושרו ובצניעותו עד כדי ענווה.

נפטר במרקש בשבת אחר הצהריים, י”ד טבת תשע”ב¹. ביום הלווייתו נכחה כל העיירה. הוא קבור בבית הקברות היהודי במרקש וקברו ממשיך למשוך עולי רגל מכל העולם. מדווחים שהוא הציל כמה פעמים את חיי הפאשה של מרקש, תמי אל מזוארי אל גלאוי² המכונה הפנתר השחור.

הנוכחות היהודית במרוקו מעידה כבר במאה ה-2 לפני הספירה (יש הסבורים שהיא מתוארכת לתקופת בית ראשון). בשנת 1062, כאשר נוסדה מרקש, התיישבו בה יהודים. בשנת 1492 ייסד רבי יצחק דלויטה, שגורש מספרד, את בית הכנסת סלאט אל-אזמה³ או לעזמה במלאח של מרקש. הבניין הנוכחי הוא ריאד⁴ מסוף המאה ה-19^ה בסגנון המרוקאי המסורתי שבו זליזי⁵ נמצאים בכל מקום. הבניין שופץ בשנות ה-50 וחלל לנשים  (עזרת נשים – עזרת נשים) נוצרה ובקומה העליונה ישיבה.

¹ 12 בינואר 1952.
² סבא השחקן הצרפתי המרוקאי מהדי אל גלאוי ( Belle Et Sébastien).
³ משמעות: תפילה של מתנגדים, מנודים או מגורשים.
⁴ מגורים עירוניים מסורתיים של מרוקו ואנדלוסיה עם פטיו מרכזי או גינה פנימית.
⁵ פסיפס שמרכיביו הם חלקי טרקוטה מזוגגת, חתוכים ומורכבים בצורה גיאומטרית. במקור ממרוקו, סוג זה של עיצוב קיים בצפון אפריקה ובחצי האי האיברי.

בלק, במדבר כ”ב:ב – כ”ה:ט
^{כד ה} מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.

כל כך יפה! תכשיט בסגנון ערבי-אנדלוסי. בית הכנסת הספרדי תוכנן על ידי האדריכלים ווזטק יגנק ולמן ויוסף נקלאס בשנת 1868. הוא מציג עיטור פנים מדהים עם ערבסקות הטיח שלו, ההזהבות שלו, המוטיבים המזרחיים המסוגננים שלו. לאחר שיפוץ ראשוני של 20 שנה ופתיחה מחדש בשנת 1998, בית הכנסת עובר שיפוץ חדש אך פחות נרחב בשנת 2020.

בקומה הראשונה מוצגים לא פחות מ-6,000 יצירות, פרי יצירתם של 13 דורות של צורפים מבוהמיה ומורביה.

חקת, בְּמִדְבַּר י”ט, א-כ”ב, א.

^ב זֹאת ַתּ הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲר אֵל-בְּנֵי, וּיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲר אֵל-בְּעֵש, >

מכון המקדש הממוקם ליד הכותל המערבי הוא מוזיאון ומכון מחקר המוקדש למקדשים. הוא נוצר בשנת 1987 על ידי הרב ישראל אריאל. מכון המקדש בנה חפצים רבים שניתן להשתמש בהם בבית המקדש השלישי. הוא גם הקים פרויקט חקלאי אידיאלי, במיקום סודי בדרום ישראל, ליצירת עדר קטן של בקר מהזן האמריקאי אנגוס אדום¹. שם נולדו כמהאבות אדומות. הם מקבלים תזונה עשירה ובקרה וטרינרית קפדנית. החוקים היהודיים הנוגעים לפרה האדומה נוקשים: למשל, אסור להשתמש בפרה זו לשימוש חקלאי או להובלה. בנוסף, הפרה חייבת להגיע לגיל שנתיים, לא המליטה ויש לה רק שיער אדום.

¹ משרד החקלאות הישראלי אינו מתיר יבוא של בקר חי בשל איום במחלות בקר כגון כף רגל- מחלת הפה או מחלת הפרה המשוגעת, ולכן כל חקלאי המעוניין לגדל זן של פרה שאינו זמין בישראל חייב להשתמש בעוברים מוקפאים.