חודש: יוני 2026

בָּלָק ^[1]
 במדבר כ״ב:ב׳–כ״ה:ט׳ • מיכה ה׳:ו׳–ו׳:ח׳

בָּלָק, מלך מוֹאָב, שוכר את בִּלְעָם בן־בעור מפְּתוֹר ^[2] כדי לקלל את ישראל. הוא מנסה שלוש פעמים — ושלוש פעמים בִּלְעָם מברך. הנביא מיכה מזכיר כי ה׳ אינו דורש טקסים חיצוניים או קורבנות מופרזים, אלא התנהגות מוסרית.

במדבר כ״ד:ה׳
מַה־טּוֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

בית הכנסת הגדול של טרנצ'ין שב להיות יפה כפי שהיה.

הבניין נבנה בשנת 1913 בידי האדריכל ריכרד שייבנר ^[3], בסגנון נדיר באזור — ביזנטינו־אַר נוֹבוֹ ^[4]. הוא מתייחד בכיפה מרכזית גדולה שצורתה מזכירה יוּרְטָה מונגולית.

בימי המדינה הסלובקית ^[5], בעלת־בריתו של הרייך במלחמת העולם השנייה, גורשה הקהילה היהודית ובית הכנסת רוקן מרהיטיו. בתקופה הקומוניסטית בצ׳כוסלובקיה שימש המקום כמחסן בגדים, ולאחר מכן סויד בלבן והוסב למרכז תרבות.

בית הכנסת נחנך מחדש בטקס חגיגי בנובמבר 2025, לאחר עבודות שיקום ^[6] שהחזירו לו את צבעיו המקוריים. כיום מתקיימים בו תפילות, תערוכות — ובהן תערוכה קבועה על תולדות יהודי העיר — וכן קונצרטים והרצאות. בשנת 2026 טרנצ'ין היא בירת התרבות האירופית, ובית הכנסת נמנה עם האתרים המרכזיים בתוכנית.

^[1] בתפוצות קוראים השבוע את פרשת חֻקַּת–בָּלָק .
^[2] לפי הזיהוי המסורתי (תרגום, רש״י, אבן עזרא), פְּתוֹר נמצאת בעמק הפרת העליון, בצפון מסופוטמיה — אזור המתאים כיום לצפון עיראק, צפון־מזרח סוריה ודרום־מזרח טורקיה.
^[3] ריכרד שייבנר (1880–1945), אדריכל שפעל בברלין ונולד בפישטיאני שבסלובקיה, תכנן את בית הכנסת של טרנצ'ין בשנים 1912–1913 — אחד הבודדים מבין מבני הדת שתכנן. את הביצוע הובילו האדריכל הסלובקי הוּגוֹ פָּאל (1870–1932) וחברת הבנייה המקומית פוּקְס וְנִיגְרַיְז.
 ^[4] הסגנון הביזנטינו־אַר נוֹבוֹ, הנדיר במרכז אירופה, משלב אלמנטים נאו־ביזנטיים (כיפות, קשתות, מקצבים מזרחיים) עם הקווים הזורמים והמוטיבים הצמחיים של אַר נוֹבוֹ.
^[5] בשנים 1939–1945 הייתה המדינה הסלובקית מדינת חסות של הרייך, בראשות יוֹזֵף טִיסוֹ (1887–1947), כומר קתולי וראש מפלגת העם של הלינקה. משטרו חוקק חוקים אנטישמיים, ארגן את שוד הרכוש ונטל חלק בגירוש יהודי סלובקיה. טיסו הוצא להורג ב־1947 לאחר שהורשע בשיתוף פעולה ובפשעים נגד האנושות.
^[6] עבודות השיקום (2021–2025) מומנו בידי EEA/Norway Grants, המדינה הסלובקית והקהילה היהודית של טרנצ'ין. את העבודות ביצע משרד ARCHITEKTI B.K.P.Š מברטיסלאבה, בניהול מרטין קוֹסי ופָּבוֹל פָּאניאַק. בית הכנסת הוא חלק מ־ Slovak Jewish Heritage Route, המנוהל בידי קרן ZNZ לשימור המורשת היהודית בסלובקיה, הכוללת כיום 32 אתרים ברחבי המדינה.

^[1] חֻקַּת
במדבר יט,א–כב,א • שופטים יא,א–לג

הפרשה נפתחת בפרה אדומה, ומספרת על מות מרים ואהרן ועל חטא משה בצור. ההפטרה מספרת את סיפורו של יפתח, בן ממזר שגורש על ידי אחיו, ברח לארץ טוב, ונקרא בחזרה על ידי זקני גלעד.

שופטים יא,ב
וַיִּגְרְשׁוּ אֶת־יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־תִנְחַל בְּבֵית־אָבִינוּ כִּי בֶּן־אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה

וִילְיָם וּולְף נוֹלַד בשנת 1927, גּוּרַשׁ מגרמניה בשנת 1933 עם עלייתו של הנאציזם, ומשפחתו עברה ללונדון בשנת 1939. הוא הפך לעיתונאי, ואחר כך, ב-1984, לרב — בגיל חמישים ושבע. ב-2002 נקרא לשוורין כ לנדסרַבִּינֶר — רב המדינה ^[2] . ב-2014 קיבל את אזרחות הכבוד של העיר.

בית הכנסת של קהילה יהודית (Jüdische Gemeinde)שוורין, שנבנה על מקום שני בתי הכנסת שנהרסו ב-1938, הוקם ביוזמת הקהילה היהודית בתמיכת המדינה^[3] . הבניין נחנך בשנת 2008 על ידי האדריכלים יואכים ומתיאס ברנקה ^[4] , ומוצג כנפח עכשווי מלבנים אדומות כהות, מוכתר בגג משופע הנפתח לאורה כעין חלון שמיים. החפירות חשפו את היסודות והריצוף משנת 1819, המשולבים כיום במבנה החדש.

^[1] בגולה, הפרשה הנקראת השבוע היא קורח.
^[2] הלנדסרַבִּינֶר — רב המדינה — הוא הנציג הרשמי של הקהילה היהודית בפני רשויות המדינה.
המשרה, שהתקיימה במקלנבורג מהמאה התשע עשרה, נותרה ריקה לאורך כל תקופת הנאצים
והקומוניזם. וּולְף היה הממלא הראשון בה מזה יותר משישים שנה.
^[3] תמיכתה הכספית של מדינת מקלנבורג-פורפומרן מהווה חלק מהמדיניות הגרמנית לתמיכה
בחיים היהודיים ולהכרה בהיסטוריה המקומית, בעקבות ההרס של 1938 והיעדר שיקום בתקופה
הקומוניסטית.
^[4] יואכים ומתיאס ברנקה, אדריכלים בשוורין, שותפים במשרד Brenncke Architekten.

קורח ^[1]
במדבר ט״ז א–י״ח ל״ב • שמואל א׳ י״א י״ד–י״ב כ״ב

קורח השאפתן מערער על סמכותם של משה ואהרן. כדי להכריע, משה מניח את מטות נשיאי שנים־עשר השבטים במשכן. בבוקר, מטה אחד בלבד פרח. ההפטרה מזכירה שסמכות לגיטימית מוכחת במעשים — לא בשאיפות.

במדבר י״ז כ״ג
ויהי ממחרת ויבא משה אל־אהל העדות והנה פרח מטה־אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים.

מקל שנכרת משורשיו, נחשב כמת — ושב לפרוח: כך דמותו של כפר עציון ^[2]. בהרי יהודה, דרומית לירושלים, נוסד הקיבוץ בשנת 1927, נהרס ^[3] כמה פעמים ולבסוף נחרב כליל ב־13 במאי 1948 ^[4], ערב הכרזת מדינת ישראל.

במשך תשע־עשרה שנות הכיבוש הירדני היו המשפחות המגורשות עולות אל תצפית רמת רחל, ומשם משקיפות מרחוק אל האלון של גוש עציון ^[5]. לאחר מלחמת ששת הימים ^[6] שבו צאצאי המייסדים ובנו מחדש את הקיבוץ באתרו המקורי.

כיום כפר עציון הוא קיבוץ דתי־לאומי ובו כ־1,200 תושבים. בקיבוץ פועלת מכינה מן המובילות בארץ, מוזיאון המתאר את תולדות גוש עציון, וכן פעילויות חינוכיות ותיירותיות מגוונות. הקהילה מפעילה גם מתחם אירוח (צימר). נאמן לייעודו החקלאי, הקיבוץ מגדל מטעי תפוחים, דובדבנים, כרמים ושקדיות.

---

^[1] הפרשה הנקראת בתפוצות בשבת זו היא שלח לך.
^[2] השם "עציון" נבחר לכבוד שמואל צבי הולצמן (1883–1960), שרכש את הקרקעות בשנות השלושים; השם רומז למילה הגרמנית Holz (“עץ”), הקשורה למילה העברית עץ.
^[3] ארבעת יסודותיו של כפר עציון:
— 1927–1929 בשם מגדל־עדר, המוזכר בבראשית ל״ה כ״א; נהרס בפרעות 1929.
— 1934–1936: חברת "אל ההר" מקימה את הקיבוץ; ננטש במרד הערבי.
— 1943–1948: נוסד מחדש בידי הפועל המזרחי; ב־13 במאי 1948 נטבחו 127 ממגיני הקיבוץ לאחר כניעתם, וארבעה שבויים נותרו בחיים.
— מאז 25 בספטמבר 1967: נוסד מחדש בידי צאצאי תושבי 1948.
^[5] האלון של גוש עציון הוא עץ עתיק (600–700 שנה), נראה מירושלים, וסמל לגוש עציון.
^[6] הקואליציה הערבית במלחמת ששת הימים: מצרים, ירדן וסוריה (הלוחמות העיקריות), עיראק (כוחות בירדן), ערב הסעודית וכווית (כוחות משלוח), ותמיכה פוליטית או לוגיסטית מאלג'יריה, מרוקו, סודאן ותוניסיה.

שְׁלַח לְךָ ^[1]
במדבר י״ג א–ט״ו מ״א • יהושע ב׳ א–כ״ד

שנים־עשר מרגלים נשלחים לתור את ארץ ישראל. כלב ויהושע נותרים בטוחים בהבטחה האלוהית, אך דברי עשרת המרגלים האחרים מפילים את רוח העם. ספר יהושע מתאר מצדו את שליחתם של שני מרגלים ליריחו.

במדבר י״ג כ״ג
וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל אֶשְׁכּוֹל^[2] וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד

העמק הזה, המוזכר בסיפור המקראי, נמצא באזור חברון, מדרום לגבעות יהודה. חשיבותה של גידול הגפן באזור זה מתועדת מאז העת העתיקה, ובמיוחד באתר הארכאולוגי סוסיא. החפירות ^[3] חשפו גת גדולה חצובה בסלע, המתוארכת למאה החמישית או השישית, וכן מתקנים חקלאיים נוספים. סמוך לגת נמצאים שרידי הבית הכנסת הביזנטי, שנבנה במאה הרביעית ושימש עד המאה השמינית, המעידים על חיי הקהילה היהודית ששכנה במקום באותה תקופה. המבנה, הפונה לירושלים, שומר עדיין על רצפת הפסיפס שלו ועל מספר כתובות בעברית. מכלול זה ממחיש את שגשוגו של כפר שבו ייצור היין תפס מקום מרכזי בחיים הכלכליים והדתיים. גם כיום נותרת תרבות גידול הגפן פעילה, ומיוצגת על ידי יינות ידועים כגון קברנה סוביניון של חברון הייטס.

---

^[1] בתפוצות, פרשת השבוע הנקראת השבוע היא בהעלותך.
^[2] אשכול הוא מונח עברי המציין אשכול ענבים. מקורו בשורש המשקף רעיון של אגודה או ציבור מרוכז, בהתאם למבנהו של האשכול. במקרא משמש המונח כסמל לפוריות ולעושר של ארץ ישראל, וכסמל לשפע הקשור בברכה אלוהית.
^[3] החפירות נערכו בידי זאב יעבץ, אמנון נגב ויצחק מגן, ארכאולוגים הפועלים במסגרת מוסדות המורשת של מדינת ישראל (ובהם רשות העתיקות והמנהל האזרחי ביהודה ושומרון), מומחים לארכאולוגיה של התקופה הביזנטית ביהודה ולכפרים יהודיים בני התקופה.