אֱמֹר
ויקרא כ״א–כ״ד • יחזקאל מ״ד, ט״ו–ל״א
הקב״ה מצווה את אהרן ואת בניו להעביר ולברך. הכהונה איננה זכות, אלא שליחות. תפקידה הוא להנחיל את משמעות הקדושה. הנביא יחזקאל מזכיר כי גם בגלות, לכהנים יש תפקיד ממשי: להורות את חוקי הקדושה והטהרה ולברך את ישראל.
יחזקאל מ״ד:כ״ג
וְאֶת־עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִיעֻם.
על פי המסורת המקומית, כהנים שנמלטו לאחר חורבן בית המקדש הראשון השתקעו בחארה סגירה[1] שבאי ג׳רבה. בקצה הרובע שוכן בית הכנסת אל־גריבה[2], אתר פולחן קדום שהפך עם השנים למוקד עלייה לרגל יהודי. מדי שנה, בחודש אייר[3], מתקבצים במקום מתפללים וחוגגים, ובהם עולי רגל מתוניסיה, לוב, מצרים ומאירופה.
המבנה, שנבנה מחדש מספר פעמים לאורך הדורות, שומר על חזות מוצקה: קירות מסוידים בלבן, קשתות הצבועות בכחול עמוק. אריחי הקרמיקה הגיאומטריים ועבודות העץ המגולפות — מן הסגנון האופייני לג׳רבה — מעניקים למקום אווירה מאופקת, שקטה ומזמינה להתכנסות פנימית (קליק). מאז שנת תשפ״ג (2023), נכלל בית הכנסת אל־גריבה, יחד עם האי ג׳רבה כולו, ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק״ו.
[1] חארה סגירה (“הרובע הקטן”) הוא אחד משני הרובעים היהודיים ההיסטוריים של ג׳רבה, לצד חארה כבירה (“הרובע הגדול”). על פי המסורת המקומית, היה זה מקום ההתיישבות היהודית הראשון באי, ובמשך דורות התגוררה בו קהילה שרובה כהנים.
[2] המונח הערבי גריבה משמעו “זרה”, “ייחודית” או “מובדלת”. הוא מציין דבר המופרש מן השימוש הרגיל — משמעות הקרובה לרעיון המקראי של קדוש. לפי אחת המסורות, צעירה שחייתה בבידוד, שכונתה “הגריבה”, נספתה בדליקה, אך גופתה נמצאה שלמה — מאורע שנתפס כסימן לקדושה. מסורת קדומה יותר מספרת כי כהנים הביאו עמם פריט מבית המקדש הראשון בירושלים ושילבו אותו במקדש שנקרא גריבה — מקום מובדל ומקודש.
[3] י״ד באייר חל פסח שני, שנקבע עבור מי שלא יכלו להקריב את קרבן הפסח במועדו (במדבר ט׳, ו׳–י״ג). תאריך זה מקושר גם להילולתו של רבי מאיר בעל הנס, תנא בן המאה השנייה.
י״ח באייר — ל״ג בעומר — מסמן את סיומה של תקופת האבל על מותם של כ״ד אלף תלמידי רבי עקיבא. יום זה קשור גם להילולתו של רבי שמעון בר יוחאי, מגדולי חכמי הסוד ודמות מרכזית בזוהר. יום של שמחה, והוא מהווה בג׳רבה את שיא העלייה לרגל של אל־גריבה.
