חודש: אפריל 2026

תזריע–מצורע וראש חודש
^{ויקרא י״ב–ט״ו, במדבר כ״ח:א–ט״ו, ישעיה ו׳:א–כ״ד}

פרשת תזריע עוסקת בדיני טהרה, בידוד, בדיקת הכהן, טבילה ושילוב מחדש בקהילה. ההפטרה מזכירה את ראש חודש, הנחמה וההתחדשות.

ויקרא י״ד:ט׳
וְרָחַץ אֶת-בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם–וְטָהֵר.

בלב הטבע, בין גבעות מזרח אוגנדה, נביעה של מים חיים — המוזנת ממי גשמים ומאקוויפרים תת‑קרקעיים — משמשת כמקווה עבור קהילת האבאיוּדאיה^[א], קהילה יהודית שנוסדה בראשית המאה ה‑20 בידי סמי קאקונגולו^[ב], מנהיג מקומי שאימץ את היהדות והכניס אותה לסביבתו.

כיום מונה הקהילה כמעט 3,000 נפש, הפזורות בחמישה כפרים, שרוב תושביהם חיים בנאבוגויה, שם נמצאת בית הכנסת המרכזי^[ג]. בית הכנסת נבנה בראשית המאה ה‑21 בסיוע תורמים יהודים מארצות הברית, והוא יכול להכיל כ‑200 מתפללים. את הקהילה מוביל הרב גרשום סיזומו^[ד], ובית הכנסת מאכלס כמה ספרי תורה^[ה] שנתרמו על ידי קהילות יהודיות בארצות הברית ובישראל.

מכיוון שליהדות אין מעמד רשמי באוגנדה, שלוות הקהילה עדיין תלויה במידה רבה בהקשר הפוליטי^[ו], ובמידה פחותה גם ביחסים הבינלאומיים^[ז], במיוחד בין אוגנדה לישראל.

---

^[א] המונח אבאיוּדאיה פירושו „עם יהודה” בלוגנדה.
^[ב] סמי קאקונגולו (1869–1928), בן לעם הבאגנדה — הקבוצה האתנית הגדולה באוגנדה — היה מנהיג צבאי ופוליטי. לאחר שניתק קשריו עם המיסיונרים הנוצרים, אימץ קריאה מילולית של התנ״ך, וב‑1919 כינס סביבו קבוצת תלמידים שהפכה לקהילת האבאיוּדאיה.
^[ג] מלבד בית הכנסת ”משה” בנאבוגויה, קהילת האבאיוּדאיה מפוזרת בכמה כפרים באזור מבאלה, שלכל אחד מהם מקום תפילה משלו. האבאיוּדאיה מהווים תופעה ייחודית באפריקה; לא ידוע על רשת אחרת של כפרים יהודיים כפריים המאורגנים באופן דומה ביבשת.
^[ד] גרשום סיזומו (נולד ב‑1972) הוא הרב הראשי של האבאיוּדאיה, הרב הראשי של אוגנדה וגם חבר פרלמנט. הוא הרב האפריקאי הראשון שהוסמך במוסד רבני אמריקאי — בית המדרש ע״ש זיגלר בלוס אנג'לס.
^[ה] בין ספרי התורה שבקהילה, אחד נתרם על ידי קהילת שארית ישראל, הקהילה היהודית הוותיקה ביותר בארצות הברית, שנוסדה ב‑1654 בניו‑אמסטרדם (ניו יורק). עד 1825 הייתה זו הקהילה היהודית היחידה בעיר.
^[ו] הקשר הפוליטי: בתקופת הדיקטטורה של אידי אמין דאדה (1971–1979) נאסרה היהדות באוגנדה. בתי הכנסת נהרסו, קיום המצוות דוכא, וקהילת האבאיוּדאיה הצטמצמה מכמה אלפים למאות בודדות. מאז שנות ה‑80 הקהילה נבנתה מחדש בהדרגה.
^[ז] יחסים בינלאומיים: לפי דיווחי עיתונות אוגנדית מאפריל 2026, הגנרל מוהוזי קיינרוגבה, בנו של הנשיא יוורי מוסווני ומפקד צבא אוגנדה מאז 2024, הצהיר כי הוא מוכן לגייס „100,000 חיילים” לתמיכה בישראל.

פסח‎^[א]

קריאות החג של פסח נפתחות בסיפור יציאת מצרים [ובגולה – גם בקטעים העוסקים בקדושת המועדים]. חול המועד מזכיר את זכר יציאת מצרים, את החוקים החברתיים, את חידוש הברית ואת פסח שני. שבת החג מדגישה את שלוש־עשרה מידות הרחמים ואת חזון העצמות היבשות. היום השביעי מזכיר את קריעת הים ואת שירת משה ודוד. [ובגולה – היום השמיני עוסק בדיני המעשרות ובחזון הגאולה של ישעיהו.]

שמות י״ד:כ״ב
וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּאוּ בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה

בהגדת קאופמן מופיעה בתחתית הדף תיאור של ישראל הנכנסים אל הים, ומשה – מטהו בידו – מוביל את העם. בחלק העליון מצייר האמן את צבא מצרים בדמות אבירים מימי הביניים, ובכך משליך את איום מצרים הפרעונית על איום החברות הנוצריות שסבבו את הקהילה היהודית.

הכתב־יד, שנוצר בקטלוניה במאה ה־14, כנראה עזב את ספרד לאחר גירושי ספרד, ולאחר מכן נדד ברחבי מרכז אירופה. הצבעים המשוחזרים, הדפים השחוקים וציורי הילדים מעידים על שימוש רצוף במשך דורות רבים. הוא נרכש בשנות ה־80–90 של המאה ה־19 בידי דוד קאופמן‎^[ב]. מתוך רצון לשמר את המורשת היהודית של אירופה, יצר קאופמן אוסף יוצא דופן‎[ג], אשר הוריש לאחר מותו לאקדמיה ההונגרית למדעים. תיאורי־המיניאטורות שבו נמנים עם היפים ביותר באמנות היהודית של ימי הביניים.

^[א] יום א׳: שמות י״ב כ״א–נ״א; מפטיר במדבר כ״ח ט״ז–כ״ה; הפטרה יהושע ג–ו.
יום ב׳ (גולה): ויקרא כ״ב כ״ו–כ״ג מ״ד; מפטיר במדבר כ״ח ט״ז–כ״ה; הפטרה מלכים ב כ״ג.
חול המועד: שמות י״ג א–ט״ז; שמות כ״ב כ״ד–כ״ג י״ט; שמות ל״ד א–כ״ו; במדבר ט א–י״ד.
שבת חול המועד: שמות ל״ג י״ב–ל״ד כ״ו; מפטיר במדבר כ״ח י״ט–כ״ה; הפטרה יחזקאל ל״ז א–י״ד.
יום ז׳: שמות י״ג י״ז–ט״ו כ״ו; מפטיר במדבר כ״ח י״ט–כ״ה; הפטרה שמואל ב כ״ב א–נ״א.
יום ח׳ (גולה): דברים ט״ו י״ט–ט״ז י״ז; מפטיר במדבר כ״ח י״ט–כ״ה; הפטרה ישעיהו י ל״ב–י״ב ו (אשכנז) / י״א א–י״ב ו (ספרד).
[ב]דוד קאופמן (1852–1899), פרופסור בסמינר הרבני של בודפשט וחוקר רחב־אופקים במיוחד, הצטיין כהיסטוריון, פילוסוף, ביבליוגרף וחלוץ בחקר האמנות היהודית. דמות מרכזית ב־Wissenschaft des Judentums‎*, תרם תרומה משמעותית להתפתחות מדעי היהדות במרכז אירופה במאה ה־י״ט.
* תנועה מחקרית של המאה ה־י״ט, שנולדה בגרמניה, ושאפה לחקור את היהדות בכלי מדעי הרוח המודרניים (היסטוריה, פילולוגיה, ביקורת טקסט).
^[ג]אוסף קאופמן הוא מן האוספים העבריים החשובים באירופה. הוא כולל כמעט ת״ר כתבי־יד, קטעי גניזה וכ־ב״א מאות דפוסים קדומים, ובהם כמה אינקונבולות. האוסף מפורסם במיוחד בזכות כתבי־היד המאוירים שבו, ובהם תופסת הגדה זו מקום מרכזי. האוסף נותר עד היום מקור יסוד לחקר האמנות היהודית של ימי הביניים.