קורח [1]
במדבר ט״ז א–י״ח ל״ב • שמואל א׳ י״א י״ד–י״ב כ״ב
קורח השאפתן מערער על סמכותם של משה ואהרן. כדי להכריע, משה מניח את מטות נשיאי שנים־עשר השבטים במשכן. בבוקר, מטה אחד בלבד פרח. ההפטרה מזכירה שסמכות לגיטימית מוכחת במעשים — לא בשאיפות.
במדבר י״ז כ״ג
ויהי ממחרת ויבא משה אל־אהל העדות והנה פרח מטה־אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים.
מקל שנכרת משורשיו, נחשב כמת — ושב לפרוח: כך דמותו של כפר עציון [2]. בהרי יהודה, דרומית לירושלים, נוסד הקיבוץ בשנת 1927, נהרס [3] כמה פעמים ולבסוף נחרב כליל ב־13 במאי 1948 [4], ערב הכרזת מדינת ישראל.
במשך תשע־עשרה שנות הכיבוש הירדני היו המשפחות המגורשות עולות אל תצפית רמת רחל, ומשם משקיפות מרחוק אל האלון של גוש עציון [5]. לאחר מלחמת ששת הימים [6] שבו צאצאי המייסדים ובנו מחדש את הקיבוץ באתרו המקורי.
כיום כפר עציון הוא קיבוץ דתי־לאומי ובו כ־1,200 תושבים. בקיבוץ פועלת מכינה מן המובילות בארץ, מוזיאון המתאר את תולדות גוש עציון, וכן פעילויות חינוכיות ותיירותיות מגוונות. הקהילה מפעילה גם מתחם אירוח (צימר). נאמן לייעודו החקלאי, הקיבוץ מגדל מטעי תפוחים, דובדבנים, כרמים ושקדיות.
[1] הפרשה הנקראת בתפוצות בשבת זו היא שלח לך.
[2] השם "עציון" נבחר לכבוד שמואל צבי הולצמן (1883–1960), שרכש את הקרקעות בשנות השלושים; השם רומז למילה הגרמנית Holz (“עץ”), הקשורה למילה העברית עץ.
[3] ארבעת יסודותיו של כפר עציון:
— 1927–1929 בשם מגדל־עדר, המוזכר בבראשית ל״ה כ״א; נהרס בפרעות 1929.
— 1934–1936: חברת "אל ההר" מקימה את הקיבוץ; ננטש במרד הערבי.
— 1943–1948: נוסד מחדש בידי הפועל המזרחי; ב־13 במאי 1948 נטבחו 127 ממגיני הקיבוץ לאחר כניעתם, וארבעה שבויים נותרו בחיים.
— מאז 25 בספטמבר 1967: נוסד מחדש בידי צאצאי תושבי 1948.
[5] האלון של גוש עציון הוא עץ עתיק (600–700 שנה), נראה מירושלים, וסמל לגוש עציון.
[6] הקואליציה הערבית במלחמת ששת הימים: מצרים, ירדן וסוריה (הלוחמות העיקריות), עיראק (כוחות בירדן), ערב הסעודית וכווית (כוחות משלוח), ותמיכה פוליטית או לוגיסטית מאלג'יריה, מרוקו, סודאן ותוניסיה.