חודש: אוקטובר 2026

נח
בראשית ו', ט – י"א, לב; ישעיהו נ"ד, א – נ"ה, ה (ספרדים: נ"ד, א-י)

ה' מצווה על נח לבנות תיבה כדי להציל מכליה את משפחתו ואת נציגי כל מין ומין מבעלי החיים. במשך ארבעים יום וארבעים לילה יורדים הגשמים על הארץ והמים מכסים הכול. כשהמים שוככים לבסוף, יכולה להיוולד אנושות חדשה. ה' מבטיח שמבול כזה לא יחריב עוד את הארץ, וחותם את בריתו באות הקשת בענן^[1]. הנביא ישעיהו מזכיר את הברית הנצחית בין ה' לישראל כשהוא מדבר על "מי נח".

בראשית ו', יד
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר ^[2]

בית הכנסת אחריד נוסד במאה ה-15 בידי יהודים רומניוטים שמוצאם באוהריד שבצפון מקדוניה, והוא אחד מבתי הכנסת העתיקים באיסטנבול. הוא ממוקם בשכונה ההיסטורית בלאט, ונבנה מחדש לאחר שריפה בסוף המאה ה-17. במרכז אולם התפילה ניצבת תיבה^[3] בצורת אונייה. יש לה גוף מעוגל הצבוע בצהוב ומודגש באדום, מעקה מחורר וירכתיים מוגבהים שמעליהם חופה קטנה, המזכירה את הסיפון המוגבה בירכתי אונייה.

בעת קריאת התורה עולה העולה לתורה על סיפונה של תיבה המזכירה את התיבה שהגנה על יושביה מן המבול, בין מים עליונים למים תחתונים^[4]. המים המחריבים הם גם המים המחיים, והתפילה היהודית^[5] הופכת אותם למקור של ברכה.

^[1] למראה קשת בענן, ההלכה מורה לברך ברכה המזכירה את הברית שנכרתה עם נח: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו" (ברכות נ"ט ע"א; שולחן ערוך, אורח חיים רכ"ט, א'). לעומת זאת, אסור להסתכל בקשת זמן רב, משום שהנביא יחזקאל משווה את מראיה למראה כבוד ה' (יחזקאל א', כח; חגיגה ט"ז ע"א; שולחן ערוך, אורח חיים רכ"ט, א').
^[2] "גֹּפֶר" (מילה יחידאית במקרא): סוג עץ שלא זוהה. המסורת מבינה אותו כעץ שרף שאינו מרקיב, כמו ארז או ברוש (רש"י; אונקלוס). המדרש קורא כאן משחק מילים עם "גופרית", ומרמז על חומר האיטום המוזכר מיד אחר כך: "וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר".
^[3] המילה "תיבה" משמשת בקהילות הספרדיות לבימה שממנה קוראים בתורה. בתורה המילה מופיעה רק בשני מקרי הצלה מן המים: תיבת נח, ותיבת הגמא המשוחה בחמר ובזפת שבה הונח משה על היאור (שמות ב', ג).
^[4] המים: ביום השני לבריאה מבדיל ה' בין המים העליונים למים התחתונים (בראשית א', ו-ז). בשעת המבול הכול מתהפך: "נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" (בראשית ז', יא).
^[5] בכל תפילות העמידה, החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת, מזכירים רוח וגשם ("משיב הרוח ומוריד הגשם"). לעומת זאת, שואלים טל ומטר לברכה ("ותן טל ומטר לברכה") רק מליל ז' בחשוון בארץ ישראל, כדי לאפשר לעולי הרגל של חג הסוכות לחזור לביתם (תענית י' ע"א; שולחן ערוך, אורח חיים קי"ז, א'). בשנת 2026 השאלה מתחילה כבר במוצאי שבת נח. בחוץ לארץ נוהגים לפי החישוב התלמודי של שישים יום אחרי השוויון הסתווי (תקופת תשרי), כלומר בליל 4 בדצמבר 2026.

---

בראשית: שבת מחר חודש
בראשית א׳:א׳–ו׳:ח׳; שמואל א׳ כ׳:י״ח–מ״ב

ה׳ בורא את העולם בשישה ימים, ולאחר מכן שובת ממלאכתו ומקדש את היום השביעי. הוא מציב את האיש ואת האישה בגן עדן, שממנו הם מגורשים לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת. לאחר מכן מסופר על רצח הבל בידי קין, על עשרת הדורות המפרידים בין אדם לנח, ועל השחתתה ההולכת וגוברת של האנושות, שבתוכה רק נח מוצא חן בעיני ה׳.

בראשית ב׳:י״ג
וְשֵׁם־הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כׇּל־אֶרֶץ כּוּשׁ

בג׳יקוויי, פרבר של אבוג׳ה, בירתה הפדרלית של ניגריה, ניצב בית הכנסת גיחון^[1], מבנה צנוע הממוקם לצד דרך עפר בין בתי מגורים וחנויות קטנות. הקהילה נוסדה בשנות התשעים בידי בני האיגבו^[2] שהגיעו מדרום־מזרח המדינה. הקרקע נרכשה בסביבות שנת 2002 באמצעות מגבית כספים, והמבנה הושלם בשנת 2005. אולם התפילה הוא מלבן פשוט שגודלו כ־7 מטרים על 12 מטרים.

מדי שבת מתכנסים במקום כמה עשרות מתפללים לתפילה ולקריאת התורה, על פי מנהגים השאובים במידה רבה ממסורת עדות המזרח^[3]. בחג הסוכות מוקמת בחוץ סוכה עשויה מעלי דקל (La Nación, ארגנטינה, נובמבר 2021). בית הכנסת גיחון מוצג כחשוב ביותר מבין בתי הכנסת של יהודי האיגבו באבוג׳ה^[4]. חלק מחברי הקהילה רואים באֵרִי^[5] את אבי אבותיהם. `

בשנת 2013 עמד בראש הקהילה ה״זקן״^[6] עובדיה אגבאי, גאולוג בגמלאות, שקיבל את הנהגת הקהילה בשנת 2006, ודובר הקהילה היה פינחס אוגבוקאה. השניים הוזמנו^[7] לפרובידנס שברוד איילנד לרגל חג הסוכות ושמחת תורה בידי בית הכנסת Beth Sholom מן הזרם האורתודוקסי־מודרני ובידי Temple Emanu-El מן הזרם הקונסרבטיבי. הם התארחו גם במוסדות יהודיים נוספים, ובהם בית הכנסת טורו בניופורט, בית הכנסת הוותיק ביותר בארצות הברית. בעקבות ביקור זה צירף ארגון Kulanu^[8] את הקהילות היהודיות של האיגבו באבוג׳ה לרשת הקהילות הנתמכות על ידו.

למרות זאת, הקהילה נותרת מבודדת יחסית מן הממסד היהודי. אף שחבריה טוענים למוצא ישראלי, אין הרבנות הראשית מכירה בכך כהוכחה ליהדות על פי ההלכה. לפיכך, נדרש בדרך כלל גיור המוכר על פי ההלכה.

---

^[1] גיחון הוא השני מארבעת הנהרות היוצאים מגן עדן (בראשית ב׳:י׳–י״ד).
– הראשון, פישון, לא זוהה בוודאות. בספר קדמוניות היהודים (א׳, א׳, ג׳) מזהה אותו יוסף בן מתתיהו עם נהר הגנגס.
– גיחון מזוהה במסורת היהודית בדרך כלל עם נהר הנילוס, בין השאר אצל יוסף בן מתתיהו ורב סעדיה גאון. על פי הפסוק הוא ״הסובב את כל ארץ כוש״ (בראשית ב׳:י״ג). במסורת היהודית הקלאסית מזוהה כוש בדרך כלל עם הארצות שמדרום למצרים, כלומר נוביה ואתיופיה. בשל כך נתפס גיחון לעיתים כנהר המזוהה ביותר עם אפריקה מבין ארבעת נהרות גן עדן.
– חידקל מזוהה ללא מחלוקת עם נהר הטיגריס.
– פרת הוא נהר הפרת.
^[2] בני האיגבו הם אחד העמים הגדולים בניגריה. מוצאם בדרום־מזרח המדינה ומספרם נאמד בעשרות מיליונים. רובם המכריע נוצרים. חלקם טוענים למוצא ישראלי, אך רק מיעוט קטן, המונה כעשרת אלפים נפש, מקיים אורח חיים יהודי.
^[3] עדות המזרח הוא הכינוי למסורות התפילה של הקהילות היהודיות במזרח התיכון ובארצות ערב. מסורות אלו השפיעו במידה רבה על הקהילות היהודיות של האיגבו בימינו.
^[4] בשנת 2013 פעלו באבוג׳ה שלושה או ארבעה בתי כנסת של בני האיגבו. האחרים היו Tikvat Israel, בראשות חבקוק נוואפור; Plant for the Growth of Israel, בראשות רמי אילונה; ו־Igbo Israel Heritage, בראשות מייקל קליבן.
^[5] בראשית מ״ו:ט״ז: אֵרִי הוא אחד מבני גד. במסורות מסוימות של האיגבו נחשב אֵרִי לאבי העם, ונזכרת הגירה קדומה מן המזרח הקרוב ומעמק הנילוס. כתימוכין למסורת זו מצביעים בני הקהילה על מנהגים שונים, ובהם ברית מילה ביום השמיני ושמירת ראש חודש.
^[6] זקן הוא תואר כבוד הניתן למנהיגי הקהילה, מתוך הכרה בחוכמה ובסמכות המיוחסות לגיל ולניסיון.
^[7] הביקור בפרובידנס נערך בספטמבר 2013. מטרתו הייתה לצמצם את בידודן של קהילות האיגבו היהודיות ולאפשר להן ללמוד מקרוב כיצד פועלת קהילה יהודית מאורגנת.
^[8] Kulanu הוא ארגון אמריקאי התומך בקהילות יהודיות מבודדות או מתפתחות ברחבי העולם.

שמיני עצרת שמחת תורה
דברים ל״ג, א׳–ל״ד, י״ב — בראשית א׳, א׳–ב׳, ג׳ — במדבר כ״ט, ל״ה–ל׳, א׳ — יהושע א׳, א׳–י״ח¹

פרשת וזאת הברכה חותמת את התורה. משה מברך את שבטי ישראל בטרם מותו על הר נבו, ומיד לאחר סיום הקריאה שבים אל הפסוק הראשון של ספר בראשית. בהפטרה מוסר הקב״ה ליהושע את הנהגת העם אל הארץ המובטחת ומצווה עליו להגות בתורה יומם ולילה.

דברים ל״ג, ד׳
תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב

בשנת 1942, תחת שלטון הרשויות הנאציות של פרוטקטורט בוהמיה ומוראביה, הצליחו חברים מן הקהילה היהודית בפראג, ביוזמתו של קארל שטיין², לקבל היתר לרכז במוזיאון היהודי המרכזי³ את אוצרות הקודש של בתי הכנסת שהוחרבו ברחבי המדינה. כ־1,800 ספרי תורה נרשמו במקום, ולכל אחד מהם צוין מקום מוצאו. בין השנים 1956–1959 רוכזו הספרים בבית הכנסת הישן של מִיכְלֶה⁴ שבפרברי פראג.

בשנת 1963 הציעה מדינת צ׳כוסלובקיה, באמצעות חברת ארטיה⁵, למכור את הספרים לסוחר האמנות הלונדוני אריק אסטוריק⁶. אסטוריק סיפר על כך לראלף יבלון⁷, אשר מימן את הרכישה לאחר שספרי התורה נבדקו בפראג בידי חיים אברמסקי⁸ ולאחר שניתנה הסכמתו של הרב הרולד ריינהרט⁹ מבית הכנסת וסטמינסטר.

ב־7 בפברואר 1964 פרקו שתי משאיות בקנט האוס¹⁰ 1,564 מספרי התורה הללו עבור קרן ספרי התורה לזיכרון השואה¹¹.

סופרי סת״ם בדקו את הספרים ושיקמו אותם ככל שהדבר התאפשר. הקרן משאילה אותם לבתי כנסת, לבתי ספר ולמוזיאונים. ספרי תורה כשרים משמשים לקריאה בציבור, ואילו האחרים מיועדים להוראה, להנצחה ולזיכרון. כל מוסד הסוגר את שעריו או מתמזג עם מוסד אחר מחויב להשיב את הספר שהופקד בידיו. כיום מצויים הספרים בלמעלה מ־1,300 קהילות ומוסדות, מאלסקה ועד ניו זילנד.

---

¹ בחוץ לארץ, לשמיני עצרת סדר קריאה משלו: דברים י״ד, כ״ב–ט״ז, י״ז (ט״ו, י״ט–ט״ז, י״ז בימי חול) — במדבר כ״ט, ל״ה–ל׳, א׳ — מלכים א׳ ח׳, נ״ד–ט׳, א׳. שמחת תורה נחוגה שם למחרת.
² קארל שטיין (1906–1961), מנהל מחלקת ענייני הכפרים של הקהילה היהודית בפראג. הוא שרד את המלחמה ושב לעבודתו במוזיאון.
³ בין אנשי צוות המוזיאון נמנה האוצר הראשי יוזף פולאק (1886–1945), היסטוריון אמנות שפעל במחתרת. הוא נעצר בידי הגסטפו באוגוסט 1944 ונעלם באושוויץ בינואר 1945. הרב והספרן טוביאס יעקובוביץ (1887–1944) והאדריכל פרנטישק זלנקה גורשו לאושוויץ בסתיו 1944 ונספו שם. היסטוריונית האמנות האנה וולאבקובה (1904–1985) שרדה את המלחמה ופתחה מחדש את המוזיאון ב־13 במאי 1945.
⁴ לאחר המלחמה השאיל המוזיאון ספרי תורה לקהילות היהודיות שהתחדשו בבוהמיה, במוראביה ובסלובקיה. רבים מהם הוחזרו אליו לאחר היעלמותן של חלק מן הקהילות הללו בתקופה הקומוניסטית.
⁵ ארטיה הייתה חברה ממשלתית צ׳כוסלובקית שבסיסה בפראג. משנת 1953 החזיקה במונופול על סחר החוץ בנכסי תרבות, וחדלה להתקיים בשנת 1990. לאחר הלאמת המוזיאון בשנת 1950 היו ספרי התורה רכוש המדינה, ולכן ניתן היה למוכרם תמורת מטבע זר שנדרש למשטר.
⁶ אריק אסטוריק (1913–1993), שנולד בשם אליהו אסטוריק בברוקלין להורים יהודים שהיגרו מרוסיה, ניהל את גלריית גרובנור וביקר תכופות בפראג לצורך רכישת יצירות אמנות. הוא חיפש ספר תורה עבור אביו כאשר הובא בידי ארטיה אל בית הכנסת במיכלה.
⁷ ראלף יבלון (1906–1984), עורך דין שהפך לאיש עסקים ולנדבן, ממייסדי קהילת וסטמינסטר. הוא סייע ברכישת קנט האוס וכיהן כנאמן הקרן עד יום מותו.
⁸ חיים אברמסקי (1916–2010), היסטוריון וביבליוגרף, מומחה לספרים ולכתבי־יד עבריים קדומים. במשך שנים רבות שימש יועץ לבית המכירות סותבי׳ס ולאחר מכן היה פרופסור ללימודי יהדות ביוניברסיטי קולג׳ לונדון. הוא היה בנו של הרב יחזקאל אברמסקי, מחבר חזון יחזקאל ודיין בבית הדין בלונדון.
⁹ הרולד ריינהרט (1891–1969) כיהן כרבה של קהילת וסטמינסטר בשנים 1957–1969.
¹⁰ קנט האוס נרכש בידי הקהילה בשנת 1960. מוזיאון הקרן, השוכן בקומה השלישית, פתוח למבקרים בתיאום מראש.
¹¹ כל ספר תורה נושא לוחית פליז ממוספרת מ־1 עד 1,564. הקרן שומרת גם את מספר המלאי המקורי מפראג, המאפשר להתחקות אחר עיר המוצא של הספר. בשנת 2017 הוחזר ספר תורה שמוצאו באולומואוץ שבמוראביה לקהילה היהודית המתחדשת בעיר. ספר תורה שאינו כשר מוצג כיום בפרלמנט הצ׳כי. הסיפור המלא מסופר בידי פיליפה ברנרד בספר Out of the Midst of the Fire.