חודש: אוקטובר 2026

וירא
בראשית יח, א – כב, כד; מלכים ב ד, א–לז (ספרדים: ד, א–כג)

אברהם מחלים ממילתו כאשר ה׳ בא לבקרו ^[1]. שלושה אנשים נגלים אליו ומבשרים כי בעוד שנה תלד שרה, בת התשעים, בן. ה׳ עצר בעד כל רחם לבית אבימלך ^[2]; אברהם מתפלל עליו, וה׳ נענה לתפילתו. הגר מגורשת לבקשת שרה. בנדודיה במדבר היא מתרחקת מבנה ישמעאל כדי שלא לראותו מת בצמא, אך ה׳ פוקח את עיניה, והיא רואה באר מים. בהפטרה מבשר אלישע לאישה עקרה משונם כי תחבוק בן.

בראשית כ, יז
וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת־אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ

פרשת וירא רצופה ברחמים הנסגרים ונפתחים. שרה יולדת את יצחק, בית אבימלך שב לחיים, והשונמית חובקת את בנה. בתוך הלידות הללו מופיעה הרפואה: אדם מתפלל בעד רעהו ^[3].

על גבעת תל השומר ^[4], הנקראת על שם ארגון השומרים היהודים שנוסד בגליל בשנת 1909, מבשרו של ארגון ההגנה, ניצב המרכז הרפואי שיבא ^[5]. בשנת 1948 קיבל חיל הרפואה של צה״ל, שבראשו עמד אז חיים שיבא, את בית החולים של המחנה שהצבא הבריטי זה עתה נטש, כדי לטפל בפצועי מלחמת העצמאות.

כיום רופאים וחוקרים שוקדים בו יומם ולילה כדי לבנות מחדש איברים ^[6], להילחם בעקרות ^[7] ולהביא מרפא.

עבודה זו, בהובלת מרכז החדשנות ARC, זיכתה את שיבא במקום השישי בעולם בדירוג בתי החולים ה״חכמים״ של ניוזוויק וסטטיסטה, שפורסם באוקטובר 2026 ^[8]. זהו המוסד הישראלי היחיד בעשירייה הראשונה.

^[1] ביקור חולים. לפי רש״י (יח, א, על פי בבא מציעא פו ע״ב), היה זה היום השלישי למילתו, הקשה מכולם, ובא הקב״ה ושאל בשלומו של אברהם. רבי חמא ברבי חנינא למד מכאן: ״הקב״ה ביקר חולים, דכתיב ׳וירא אליו ה׳ באלוני ממרא׳, אף אתה בקר חולים״ (סוטה יד ע״א). הטור (יורה דעה שלה) מבסס על פסוק זה את מצוות ביקור חולים.

^[2] הפסוק (בראשית כ, יח) כופל את הפועל: ״כִּי עָצֹר עָצַר״. לפי רבי אלעזר (בבא קמא צב ע״א), באיש עצירה אחת ובאישה שתיים: שכבת זרע ולידה. אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה. רש״י מוסיף שהעצירה הייתה ״כְּנֶגֶד כָּל פֶּתַח״, ו״וַיֵּלֵדוּ״ פירושו כתרגומו, ״ואתרווחו״: נפתחו נקביהם. הרפואה אפוא נוגעת גם לאבימלך עצמו. מאותה סוגיה נלמד: ״כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה״. ומיד אחר כך: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״ (כא, א). לפי יבמות סד ע״ב, ״אֲפִילּוּ בֵּית וָלָד אֵין לָהּ״: הריונה של שרה היה בריאה יותר משהיה רפואה.

^[3] הברכה השמינית בתפילת העמידה, ״רפאנו״, חוזרת בלשון רבים על ירמיהו יז, יד: ״רְפָאֵנִי ה׳ וְאֵרָפֵא״. מדוע הרפואה היא הברכה השמינית? אמר רבי אחא: ״מתוך שניתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית״ (מגילה יז ע״ב). והנה פרשת וירא נפתחת באברהם המחלים ממילתו. לפי רש״י (יח, ב, על פי בבא מציעא פו ע״ב), אחד משלושת האורחים, המלאך רפאל, בא לרפאו.

^[4] שם הגבעה מזכיר את השומרים היהודים של 1909, אך המילה עתיקה יותר. המשורר מבטיח: ״הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל״ (תהלים קכא, ד).

^[5] חיים שיבא, שנולד בשם שייבר בשנת 1908 בפרסין שבבוקובינה, פיקד על חיל הרפואה של צה״ל בשנים 1948–1950. הוא ניהל את בית החולים משנת 1953 ועד מותו בשנת 1971, ולאחר מכן נקרא בית החולים על שמו.

^[6] בשנת 2025 גידל צוותו של פרופ׳ בנימין דקל כליות זעירות מתאי גזע. הן שרדו 34 שבועות, תוך שחזור שלב אחר שלב של התפתחות הכליה ברחם (B. Dekel et al., The EMBO Journal, 2025; Times of Israel, 5 באוגוסט 2025).

^[7] בשנת 2008, בגיל 21, מתבשרת איילת רוזנברג כי היא חולה בלימפומה. לפני הכימותרפיה, המאיימת על פוריותה, צוותו של פרופ׳ דרור מאירו נוטל ומקפיא חלק מרקמת השחלה שלה, ומשתיל אותה בחזרה לאחר החלמתה. מאז ילדה ארבעה בנים, הישג ראשון מסוגו בעולם (Sheba Medical Center, "Ayelet's Miracle"; JNS, "Four little miracles", 3 בינואר 2023).

^[8] Newsweek/Statista, World's Best Smart Hospitals 2027. בשנת 2026 דורג שיבא במקום התשיעי. ARC (Accelerate, Redesign, Collaborate), שהושק בנובמבר 2019, מפגיש בקמפוס רופאים, חוקרים וחברות הזנק.

לך־לך
בראשית י"ב, א'–י"ז, כ"ז ; ישעיהו מ', כ"ז–מ"א, ט"ז

בפרשה מצווה הקב"ה את אברם לעזוב את ארצו וללכת אל הארץ אשר יראנו. בהפטרה פונה הנביא ישעיהו אל ישראל הגולה והמיואש ומזכיר לו כי הוא זרעו של אברהם אוהב ה', וכי ה' ייתן לו כוח להמשיך בדרכו.

בראשית י"ב, א'
לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

בשנת 1936 זכתה נתניה, מושבה חקלאית קטנה שנוסדה בשנת 1929, לקולנוע בן 800 מושבים. סמוך לחוף הים, בכיכר העצמאות, שכן המרכז התרבותי הראשון של העיר. מרתפו שימש מקלט ראשון למעפילים.^[1] לאחר ההקרנות יצאו המעפילים מן האולם כשהם נטמעים בין הצופים, כדי לחמוק מבדיקות השלטונות הבריטיים שביקשו למנוע את העלייה היהודית. לאחר מכן הועברו למקומות אחרים, שם קיוו לפתוח בחיים חדשים.

בין השנים 1937 ל־1940 היה חוף סירונית־הרצל בנתניה אחד מאתרי ההורדה המרכזיים של מעפילי עלייה ב׳.^[2][3] המעפילים, גברים, נשים וילדים, עזבו את ארצות מוצאם כדי להגיע לארץ ישראל. הם הורדו לחוף בשעות הלילה ולאחר מכן הובלו אל קולנוע אסתר.

עם התגברות התחרות מצד מתחמי הקולנוע הרב־אולמיים הלך קהל הצופים והתמעט, והקולנוע נסגר בראשית שנות התשעים. במרץ 2024 נהרס קולנוע אסתר, ששימש מקלט לאלה שבאו לבנות את חייהם בארץ ישראל.^[4] במקומו עתידים לקום מלון, שטחי מסחר ומגורים.^[5]

העיר איבדה בכך פרק בתולדותיה. הוכרז אמנם על הקמת גלריה שנועדה להזכיר את עברו של המקום, אך אין בכך אלא זכר חיוור לפרשה זו, שהייתה ראויה לאתר הנצחה של ממש.

---

^[1] המונח העברי מעפילים (מעפילים) פירושו « העולים », והוא מתייחס ליהודים שנכנסו לארץ ישראל בדרכים חשאיות. המונח נגזר מן השורש ע־פ־ל ומציין במיוחד את מי שהגיעו לארץ ישראל ללא אישור שלטונות המנדט.
זהו הפועל המופיע בבמדבר י"ד, מ"ד, כאשר אנשים עולים אל ראש ההר למרות אזהרתו של משה.
גם פרשת לך־לך משתמשת בפועל « עלה », שממנו נגזר המונח « עלייה »: « וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה » (בראשית י"ג, א').

^[2] לפי הרב ארווין בירנבאום (1930–2024), מעדי ההעפלה, מנוסעי האונייה אקסודוס בשנת 1947 ומחברם של מחקרים רבים על ההגירה היהודית החשאית, אשר דבריו הובאו במגזין ESRA, מילאה נתניה תפקיד מרכזי בארגון ההעפלה. אשתו, הדסה בירנבאום, סיפרה כי בעל קיוסק סמוך נהג להציע משקאות חריפים לקצינים הבריטים כדי להסיח את דעתם. לאחר מכן נשאו תושבים מקומיים את המעפילים על גבם מן החוף אל הקולנוע.

[3] עלייה ב׳ היא הכינוי לעלייה המאורגנת שהתקיימה בין השנים 1934 ל־1948, מחוץ למכסות שקבעו שלטונות המנדט הבריטי. המעפילים הורדו בעיקר לאורך חופי הארץ, לרוב בשעות הלילה, הוסתרו לזמן מה ולאחר מכן הועברו ליישובים שונים.

^[4] הריסת קולנוע אסתר החלה במרץ 2024, ימים אחדים לאחר בחירתה מחדש של ראש העיר מרים פיירברג־איכר (1951–2025), המכהנת בתפקידה מאז שנת 1998.
בשנת 2006 רכשה חברת טראס השקעות את המגרש תמורת 28 מיליון שקלים.
בשנת 2009 נחתם הסכם עם העירייה, שלפיו ייבנה הקולנוע מחדש ובמסגרתו יוקמו גם מוזיאון לתולדות נתניה ולשכת תיירות.
בשנת 2015 הוסב פרויקט הבנייה מחדש לתכנית הריסה, והדבר עורר מאבק ציבורי למען שימור המבנה.
בין השנים 2017 ל־2021 אושר פרויקט הנדל"ן ולאחר מכן עבר שינויים. ההחלטה הסופית התירה את הקמתו של מגדל במקום הקולנוע.

^[5] פרויקט The Esther כולל מלון חמישה כוכבים ובו 150 חדרים, 58 דירות יוקרה, שטחי מסחר ומתחם הנצחה שנועד להזכיר את תולדותיו של קולנוע אסתר.

נח
בראשית ו', ט – י"א, לב; ישעיהו נ"ד, א – נ"ה, ה (ספרדים: נ"ד, א-י)

ה' מצווה על נח לבנות תיבה כדי להציל מכליה את משפחתו ואת נציגי כל מין ומין מבעלי החיים. במשך ארבעים יום וארבעים לילה יורדים הגשמים על הארץ והמים מכסים הכול. כשהמים שוככים לבסוף, יכולה להיוולד אנושות חדשה. ה' מבטיח שמבול כזה לא יחריב עוד את הארץ, וחותם את בריתו באות הקשת בענן^[1]. הנביא ישעיהו מזכיר את הברית הנצחית בין ה' לישראל כשהוא מדבר על "מי נח".

בראשית ו', יד
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר ^[2]

בית הכנסת אחריד נוסד במאה ה-15 בידי יהודים רומניוטים שמוצאם באוהריד שבצפון מקדוניה, והוא אחד מבתי הכנסת העתיקים באיסטנבול. הוא ממוקם בשכונה ההיסטורית בלאט, ונבנה מחדש לאחר שריפה בסוף המאה ה-17. במרכז אולם התפילה ניצבת תיבה^[3] בצורת אונייה. יש לה גוף מעוגל הצבוע בצהוב ומודגש באדום, מעקה מחורר וירכתיים מוגבהים שמעליהם חופה קטנה, המזכירה את הסיפון המוגבה בירכתי אונייה.

בעת קריאת התורה עולה העולה לתורה על סיפונה של תיבה המזכירה את התיבה שהגנה על יושביה מן המבול, בין מים עליונים למים תחתונים^[4]. המים המחריבים הם גם המים המחיים, והתפילה היהודית^[5] הופכת אותם למקור של ברכה.

^[1] למראה קשת בענן, ההלכה מורה לברך ברכה המזכירה את הברית שנכרתה עם נח: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו" (ברכות נ"ט ע"א; שולחן ערוך, אורח חיים רכ"ט, א'). לעומת זאת, אסור להסתכל בקשת זמן רב, משום שהנביא יחזקאל משווה את מראיה למראה כבוד ה' (יחזקאל א', כח; חגיגה ט"ז ע"א; שולחן ערוך, אורח חיים רכ"ט, א').
^[2] "גֹּפֶר" (מילה יחידאית במקרא): סוג עץ שלא זוהה. המסורת מבינה אותו כעץ שרף שאינו מרקיב, כמו ארז או ברוש (רש"י; אונקלוס). המדרש קורא כאן משחק מילים עם "גופרית", ומרמז על חומר האיטום המוזכר מיד אחר כך: "וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר".
^[3] המילה "תיבה" משמשת בקהילות הספרדיות לבימה שממנה קוראים בתורה. בתורה המילה מופיעה רק בשני מקרי הצלה מן המים: תיבת נח, ותיבת הגמא המשוחה בחמר ובזפת שבה הונח משה על היאור (שמות ב', ג).
^[4] המים: ביום השני לבריאה מבדיל ה' בין המים העליונים למים התחתונים (בראשית א', ו-ז). בשעת המבול הכול מתהפך: "נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" (בראשית ז', יא).
^[5] בכל תפילות העמידה, החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת, מזכירים רוח וגשם ("משיב הרוח ומוריד הגשם"). לעומת זאת, שואלים טל ומטר לברכה ("ותן טל ומטר לברכה") רק מליל ז' בחשוון בארץ ישראל, כדי לאפשר לעולי הרגל של חג הסוכות לחזור לביתם (תענית י' ע"א; שולחן ערוך, אורח חיים קי"ז, א'). בשנת 2026 השאלה מתחילה כבר במוצאי שבת נח. בחוץ לארץ נוהגים לפי החישוב התלמודי של שישים יום אחרי השוויון הסתווי (תקופת תשרי), כלומר בליל 4 בדצמבר 2026.

---

בראשית: שבת מחר חודש
בראשית א׳:א׳–ו׳:ח׳; שמואל א׳ כ׳:י״ח–מ״ב

ה׳ בורא את העולם בשישה ימים, ולאחר מכן שובת ממלאכתו ומקדש את היום השביעי. הוא מציב את האיש ואת האישה בגן עדן, שממנו הם מגורשים לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת. לאחר מכן מסופר על רצח הבל בידי קין, על עשרת הדורות המפרידים בין אדם לנח, ועל השחתתה ההולכת וגוברת של האנושות, שבתוכה רק נח מוצא חן בעיני ה׳.

בראשית ב׳:י״ג
וְשֵׁם־הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כׇּל־אֶרֶץ כּוּשׁ

בג׳יקוויי, פרבר של אבוג׳ה, בירתה הפדרלית של ניגריה, ניצב בית הכנסת גיחון^[1], מבנה צנוע הממוקם לצד דרך עפר בין בתי מגורים וחנויות קטנות. הקהילה נוסדה בשנות התשעים בידי בני האיגבו^[2] שהגיעו מדרום־מזרח המדינה. הקרקע נרכשה בסביבות שנת 2002 באמצעות מגבית כספים, והמבנה הושלם בשנת 2005. אולם התפילה הוא מלבן פשוט שגודלו כ־7 מטרים על 12 מטרים.

מדי שבת מתכנסים במקום כמה עשרות מתפללים לתפילה ולקריאת התורה, על פי מנהגים השאובים במידה רבה ממסורת עדות המזרח^[3]. בחג הסוכות מוקמת בחוץ סוכה עשויה מעלי דקל (La Nación, ארגנטינה, נובמבר 2021). בית הכנסת גיחון מוצג כחשוב ביותר מבין בתי הכנסת של יהודי האיגבו באבוג׳ה^[4]. חלק מחברי הקהילה רואים באֵרִי^[5] את אבי אבותיהם. `

בשנת 2013 עמד בראש הקהילה ה״זקן״^[6] עובדיה אגבאי, גאולוג בגמלאות, שקיבל את הנהגת הקהילה בשנת 2006, ודובר הקהילה היה פינחס אוגבוקאה. השניים הוזמנו^[7] לפרובידנס שברוד איילנד לרגל חג הסוכות ושמחת תורה בידי בית הכנסת Beth Sholom מן הזרם האורתודוקסי־מודרני ובידי Temple Emanu-El מן הזרם הקונסרבטיבי. הם התארחו גם במוסדות יהודיים נוספים, ובהם בית הכנסת טורו בניופורט, בית הכנסת הוותיק ביותר בארצות הברית. בעקבות ביקור זה צירף ארגון Kulanu^[8] את הקהילות היהודיות של האיגבו באבוג׳ה לרשת הקהילות הנתמכות על ידו.

למרות זאת, הקהילה נותרת מבודדת יחסית מן הממסד היהודי. אף שחבריה טוענים למוצא ישראלי, אין הרבנות הראשית מכירה בכך כהוכחה ליהדות על פי ההלכה. לפיכך, נדרש בדרך כלל גיור המוכר על פי ההלכה.

---

^[1] גיחון הוא השני מארבעת הנהרות היוצאים מגן עדן (בראשית ב׳:י׳–י״ד).
– הראשון, פישון, לא זוהה בוודאות. בספר קדמוניות היהודים (א׳, א׳, ג׳) מזהה אותו יוסף בן מתתיהו עם נהר הגנגס.
– גיחון מזוהה במסורת היהודית בדרך כלל עם נהר הנילוס, בין השאר אצל יוסף בן מתתיהו ורב סעדיה גאון. על פי הפסוק הוא ״הסובב את כל ארץ כוש״ (בראשית ב׳:י״ג). במסורת היהודית הקלאסית מזוהה כוש בדרך כלל עם הארצות שמדרום למצרים, כלומר נוביה ואתיופיה. בשל כך נתפס גיחון לעיתים כנהר המזוהה ביותר עם אפריקה מבין ארבעת נהרות גן עדן.
– חידקל מזוהה ללא מחלוקת עם נהר הטיגריס.
– פרת הוא נהר הפרת.
^[2] בני האיגבו הם אחד העמים הגדולים בניגריה. מוצאם בדרום־מזרח המדינה ומספרם נאמד בעשרות מיליונים. רובם המכריע נוצרים. חלקם טוענים למוצא ישראלי, אך רק מיעוט קטן, המונה כעשרת אלפים נפש, מקיים אורח חיים יהודי.
^[3] עדות המזרח הוא הכינוי למסורות התפילה של הקהילות היהודיות במזרח התיכון ובארצות ערב. מסורות אלו השפיעו במידה רבה על הקהילות היהודיות של האיגבו בימינו.
^[4] בשנת 2013 פעלו באבוג׳ה שלושה או ארבעה בתי כנסת של בני האיגבו. האחרים היו Tikvat Israel, בראשות חבקוק נוואפור; Plant for the Growth of Israel, בראשות רמי אילונה; ו־Igbo Israel Heritage, בראשות מייקל קליבן.
^[5] בראשית מ״ו:ט״ז: אֵרִי הוא אחד מבני גד. במסורות מסוימות של האיגבו נחשב אֵרִי לאבי העם, ונזכרת הגירה קדומה מן המזרח הקרוב ומעמק הנילוס. כתימוכין למסורת זו מצביעים בני הקהילה על מנהגים שונים, ובהם ברית מילה ביום השמיני ושמירת ראש חודש.
^[6] זקן הוא תואר כבוד הניתן למנהיגי הקהילה, מתוך הכרה בחוכמה ובסמכות המיוחסות לגיל ולניסיון.
^[7] הביקור בפרובידנס נערך בספטמבר 2013. מטרתו הייתה לצמצם את בידודן של קהילות האיגבו היהודיות ולאפשר להן ללמוד מקרוב כיצד פועלת קהילה יהודית מאורגנת.
^[8] Kulanu הוא ארגון אמריקאי התומך בקהילות יהודיות מבודדות או מתפתחות ברחבי העולם.

שמיני עצרת שמחת תורה
דברים ל״ג, א׳–ל״ד, י״ב — בראשית א׳, א׳–ב׳, ג׳ — במדבר כ״ט, ל״ה–ל׳, א׳ — יהושע א׳, א׳–י״ח¹

פרשת וזאת הברכה חותמת את התורה. משה מברך את שבטי ישראל בטרם מותו על הר נבו, ומיד לאחר סיום הקריאה שבים אל הפסוק הראשון של ספר בראשית. בהפטרה מוסר הקב״ה ליהושע את הנהגת העם אל הארץ המובטחת ומצווה עליו להגות בתורה יומם ולילה.

דברים ל״ג, ד׳
תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב

בשנת 1942, תחת שלטון הרשויות הנאציות של פרוטקטורט בוהמיה ומוראביה, הצליחו חברים מן הקהילה היהודית בפראג, ביוזמתו של קארל שטיין², לקבל היתר לרכז במוזיאון היהודי המרכזי³ את אוצרות הקודש של בתי הכנסת שהוחרבו ברחבי המדינה. כ־1,800 ספרי תורה נרשמו במקום, ולכל אחד מהם צוין מקום מוצאו. בין השנים 1956–1959 רוכזו הספרים בבית הכנסת הישן של מִיכְלֶה⁴ שבפרברי פראג.

בשנת 1963 הציעה מדינת צ׳כוסלובקיה, באמצעות חברת ארטיה⁵, למכור את הספרים לסוחר האמנות הלונדוני אריק אסטוריק⁶. אסטוריק סיפר על כך לראלף יבלון⁷, אשר מימן את הרכישה לאחר שספרי התורה נבדקו בפראג בידי חיים אברמסקי⁸ ולאחר שניתנה הסכמתו של הרב הרולד ריינהרט⁹ מבית הכנסת וסטמינסטר.

ב־7 בפברואר 1964 פרקו שתי משאיות בקנט האוס¹⁰ 1,564 מספרי התורה הללו עבור קרן ספרי התורה לזיכרון השואה¹¹.

סופרי סת״ם בדקו את הספרים ושיקמו אותם ככל שהדבר התאפשר. הקרן משאילה אותם לבתי כנסת, לבתי ספר ולמוזיאונים. ספרי תורה כשרים משמשים לקריאה בציבור, ואילו האחרים מיועדים להוראה, להנצחה ולזיכרון. כל מוסד הסוגר את שעריו או מתמזג עם מוסד אחר מחויב להשיב את הספר שהופקד בידיו. כיום מצויים הספרים בלמעלה מ־1,300 קהילות ומוסדות, מאלסקה ועד ניו זילנד.

---

¹ בחוץ לארץ, לשמיני עצרת סדר קריאה משלו: דברים י״ד, כ״ב–ט״ז, י״ז (ט״ו, י״ט–ט״ז, י״ז בימי חול) — במדבר כ״ט, ל״ה–ל׳, א׳ — מלכים א׳ ח׳, נ״ד–ט׳, א׳. שמחת תורה נחוגה שם למחרת.
² קארל שטיין (1906–1961), מנהל מחלקת ענייני הכפרים של הקהילה היהודית בפראג. הוא שרד את המלחמה ושב לעבודתו במוזיאון.
³ בין אנשי צוות המוזיאון נמנה האוצר הראשי יוזף פולאק (1886–1945), היסטוריון אמנות שפעל במחתרת. הוא נעצר בידי הגסטפו באוגוסט 1944 ונעלם באושוויץ בינואר 1945. הרב והספרן טוביאס יעקובוביץ (1887–1944) והאדריכל פרנטישק זלנקה גורשו לאושוויץ בסתיו 1944 ונספו שם. היסטוריונית האמנות האנה וולאבקובה (1904–1985) שרדה את המלחמה ופתחה מחדש את המוזיאון ב־13 במאי 1945.
⁴ לאחר המלחמה השאיל המוזיאון ספרי תורה לקהילות היהודיות שהתחדשו בבוהמיה, במוראביה ובסלובקיה. רבים מהם הוחזרו אליו לאחר היעלמותן של חלק מן הקהילות הללו בתקופה הקומוניסטית.
⁵ ארטיה הייתה חברה ממשלתית צ׳כוסלובקית שבסיסה בפראג. משנת 1953 החזיקה במונופול על סחר החוץ בנכסי תרבות, וחדלה להתקיים בשנת 1990. לאחר הלאמת המוזיאון בשנת 1950 היו ספרי התורה רכוש המדינה, ולכן ניתן היה למוכרם תמורת מטבע זר שנדרש למשטר.
⁶ אריק אסטוריק (1913–1993), שנולד בשם אליהו אסטוריק בברוקלין להורים יהודים שהיגרו מרוסיה, ניהל את גלריית גרובנור וביקר תכופות בפראג לצורך רכישת יצירות אמנות. הוא חיפש ספר תורה עבור אביו כאשר הובא בידי ארטיה אל בית הכנסת במיכלה.
⁷ ראלף יבלון (1906–1984), עורך דין שהפך לאיש עסקים ולנדבן, ממייסדי קהילת וסטמינסטר. הוא סייע ברכישת קנט האוס וכיהן כנאמן הקרן עד יום מותו.
⁸ חיים אברמסקי (1916–2010), היסטוריון וביבליוגרף, מומחה לספרים ולכתבי־יד עבריים קדומים. במשך שנים רבות שימש יועץ לבית המכירות סותבי׳ס ולאחר מכן היה פרופסור ללימודי יהדות ביוניברסיטי קולג׳ לונדון. הוא היה בנו של הרב יחזקאל אברמסקי, מחבר חזון יחזקאל ודיין בבית הדין בלונדון.
⁹ הרולד ריינהרט (1891–1969) כיהן כרבה של קהילת וסטמינסטר בשנים 1957–1969.
¹⁰ קנט האוס נרכש בידי הקהילה בשנת 1960. מוזיאון הקרן, השוכן בקומה השלישית, פתוח למבקרים בתיאום מראש.
¹¹ כל ספר תורה נושא לוחית פליז ממוספרת מ־1 עד 1,564. הקרן שומרת גם את מספר המלאי המקורי מפראג, המאפשר להתחקות אחר עיר המוצא של הספר. בשנת 2017 הוחזר ספר תורה שמוצאו באולומואוץ שבמוראביה לקהילה היהודית המתחדשת בעיר. ספר תורה שאינו כשר מוצג כיום בפרלמנט הצ׳כי. הסיפור המלא מסופר בידי פיליפה ברנרד בספר Out of the Midst of the Fire.