חודש: מאי 2025

במדבר
^{במדבר א:א–ד:כ והושע ב:א–כב}

במדבר סיני, ה' מצווה את משה לערוך מפקד של בני ישראל ולארגן מבנה מסודר לעם, הכולל את סידור המחנות, סדר הצעידה וחלוקת התפקידים. הנביא הושע מתייחס לגורל ישראל באופן סמלי, תוך שהוא משווה את העם לחול הים, הממחיש את צמיחתו והתמדתו.

הושע ב:א
וְהָיָה, מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר

הושע משתמש בדימוי העוצמתי הזה כדי להזכיר את הברית המקורית ^[1] עם האבות ולהדגיש את המשכיות ההבטחה האלוהית לאורך הדורות.

הנוכחות היהודית בג'מייקה החלה במאה ה-17, כאשר יהודים ספרדים נמלטו מן האינקוויזיציה הספרדית ^[2] ומצאו מקלט באי שהיה תחת שלטון בריטי. בית הכנסת "קהלת קדוש שערי שלום" בקינגסטון מעיד על ההיסטוריה היהודית המקומית. הוא נבנה בשנת 1885, נהרס בשנת 1907 ברעידת אדמה הרסנית, ולאחר מכן ששת האחים לבית אנריקז התאחדו לשיקום בית הכנסת ועיר קינגסטון. בית הכנסת נבנה מחדש בשנת 1912 בסגנון קולוניאלי בריטי ומצטיין בעוגב בעל 52 תחנות. אך הדבר הייחודי בו הוא רצפת החול ^[3] הלבן — מסורת שמקורה ביהודי חצי האי האיברי, שנועדה להשתיק את קולות תפילתם.

בסמוך לבית הכנסת נמצא מוזיאון ההיסטוריה היהודית של ג'מייקה, הידוע באוסף היודאיקה העשיר שלו—אחד המרשימים ביותר בקריביים.

^[1] הבטחה מקראית: "אברכך הרבה מאוד, וארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, ויירש זרעך את שער אויביו." (בראשית כב:יז)
^[2] האינקוויזיציה הספרדית: נוסדה בשנת 1478 וגרמה לרדיפות יהודים, בעיקר באמצעות צווים לגירושם מספרד בשנת 1492 ומפורטוגל בשנת 1497. חלק מהיהודים מצאו מקלט במושבות כבר במאה ה-16, אך מאחר שג'מייקה הייתה תחת שלטון ספרדי עד 1655, הנוכחות היהודית בה הייתה מוגבלת עד הכיבוש האנגלי.
^[3] חול: נוסף על ההסוואה והברית, יש הסבר נוסף—שהוא מסמל את מדבר סיני.
^[4] דגל גולגולת ועצמות: הדגל הפיראטי המפורסם עם גולגולת ועצמות מוצלבות—"ממנטו מורי" ("זכור שתמות")—ששימש חלק משודדי הים היהודים.
^[5] דמויות יהודיות בפיראטיות בג'מייקה ובקריביים:
– משה כהן אנריקז (1595–אחרי 1681) – יהודי ספרדי שנמלט מהאינקוויזיציה הספרדית, סייע בשנת 1628 לאדמירל ההולנדי פיט פיטרסזון היין (1577–1629) ללכוד צי ספרדי עמוס זהב וכסף, שלל שמוערך כיום במיליארד דולר. לאחר שהפורטוגלים כבשו מחדש את ברזיל בשנת 1654, הוא נמלט לג'מייקה, שם סייע להקמת הקהילה היהודית ונחשב כיועצו של שודד הים הידוע קפטן מורגן (סר הנרי מורגן, 1635–1688) בפורט רויאל.
– דוד אברבנאל (המאה ה-17) – מכונה "קפטן דיוויס", שודד ים יהודי שפיקד על ספינת "ירושלים" וביצע פשיטות עצמאיות (ללא אישור רשמי) נגד הספרדים, כנקמה על הרדיפות שסבלה משפחתו.
– יעקב קוריאל (המאה ה-17) – קפטן ספרדי לשעבר שנפל בשבי האינקוויזיציה, שוחרר על ידי צוותו, שרובו היה ממראנוס. לאחר מכן יצא לים עם שלוש ספינות וביצע תקיפות נגד הספרדים בקריביים.

בהר-בחקותי
^{ויקרא כ"ה:א – כ"ז:ל"ד וירמיהו ט"ז:י"ט-י"ז:י"ד}

פרשת בהר-בחקותי מלמדת את חוקי יובל ^[1] ושמיטה ^[2], ומזכירה שהארץ שייכת לאלוהים ויש לעבד אותה בכבוד. היא עוסקת בברכות הנובעות מציות ובקללות כתוצאה מהפרת החוקים, ומדגישה את הנאמנות לברית האלוהית. ההפטרה מירמיהו מדגישה את חשיבות האמון באלוהים במקום בעושר או בכוח. האדם, כאחראי על הארץ, חייב לנהוג בחוכמה, באמונה ובהגינות.

ירמיהו י"ז:ז
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה’; וְהָיָה ה’, מִבְטַחוֹ.

אמון זה משתקף בעיבוד האדמה בקיבוץ שדה אליהו, שבו מתקיימת חקלאות אורגנית תוך שימוש בחרקים ^[3] להדברת מזיקים ולהאבקה בחממות ובשדות פתוחים.
בקיבוץ הדתי פועלים בית כנסת, בית מדרש, בית ספר דתי אזורי, אולפן ותוכנית התנדבות, היוצרים מסגרת חיים ולימוד המבוססת על מסורת יהודית. התלמידים משלבים שלושה ימי עבודה עם שלושה ימי לימוד, תוך מגורים בפנימיות ובמרחבי חיים ייעודיים.

שדה אליהו, השוכן 5 ק"מ מדרום לבית שאן בעמק המעיינות, 200 מטר מתחת לפני הים, נוסד במאי 1938 על ידי צעירים יהודים גרמנים, בהתאם לשיטת חומה ומגדל. שיטה זו, שהייתה בשימוש תחת המנדט הבריטי, אפשרה הקמת יישובים חקלאיים מאובטחים במהירות באמצעות בניית מגדל תצפית וחומת עץ בלילה אחד. שמו של הקיבוץ מנציח את הרב אליהו גוטמאכר ^[4], דמות מהמאה ה-19 שתמכה בציונות הדתית.

^[1] יובל: מתוכננת לשנת 5802 (2041-2042), שנה יובלית הנחגגת כל 50 שנה עם שחרור אדמות ועבדים.
^[2] שמיטה: מתוכננת לשנים 5789 (2028-2029) ו-5796 (2035-2036), נחגגת כל 7 שנים עם מנוחת האדמה וביטול חובות.
^[3] בשנת 1983, הקיבוץ הקים את החברה שדה אליהו מדגרות להדברה ביולוגית, כיום ביו-בי (BioBee), המשווקת את מוצריה ברחבי העולם. החברה מפתחת טכניקות להדברה ביולוגית, משתמשת בטכנולוגיית חרקים עקרים ומספקת דבורים להאבקה.
^[4] אליהו גוטמאכר (1795-1874), יליד פולין, היה רב וקבליסט, מראשוני הציונות הדתית. הוא עודד התיישבות חקלאית יהודית בארץ ישראל כדרך לגאולה.

אמור
^{ויקרא כ"א:א'-כ"ד:כ"ג ויחזקאל מ"ד:ט"ו-ל"א}

פרשת אמור וההפטרה שלה מדגישות את חשיבות הטהרה בעבודת הקודש. בעוד שהתורה קובעת את חוקי הטהרה החלים במשכן, הנביא יחזקאל מודיע על המשכיות והגשמה בבית המקדש העתידי.

יחזקאל מ"ד:כ"ג
וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל; וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר, יוֹדִעֻם.

המקווה של האר"י הקדוש
פסוק זה חושף את תפקיד הכהנים כמקור להעברת הטהרה והקדושה לעם – ממד רוחני המתממש במקומות טהרה כשל המקווה של האר"י הקדוש בצפת. המקווה, הממוקם בסמוך לכניסה העליונה של בית הקברות בעיר, נושא חשיבות רוחנית ומיסטית עמוקה. על פי המסורת, האר"י הקדוש ^[1] נטבל בו בכל יום. המקווה, המוזן ישירות ממי תהום, מציע מים טהורים וקרים (בין 10° ל-15°). כיום, מקום זה מקבל מבקרים מכל קצוות העולם המחפשים טהרה והארה רוחנית. נמוך יותר על הגבעה שוכנים האר"י הקדוש ובנו, רבי משה לוריה.

קבליסטי צפת
בצפת, לפני בואו של האר"י הקדוש, ראשי התיבות רמ״ק ^[2] הנהיג מוסד לימודי קבלה. הוא התווה את ההוראות המיסטיות באמצעות יצירתו פרדס רימונים ^[3]. לאחר מותו של רמ״ק, האר"י הקדוש המשיך את תורתו על ידי הכנסת מושגים מרכזיים ^[4]. למרות שכתב מעט, תורתו נאספה והופצה על ידי רבי חיים ויטל ^[5], תלמידו העיקרי.

הערות והפניות
 ^[1]רבי יצחק לוריה אככנזי (1534–1572) כונה “אככנזי” בשל מוצאו האככנזי של אביו. הוא גדל בקהיר בסביבה ספרדית והתיישב בצפת, אשר במאה ה-16 הייתה מרכז עיקרי למיסטיקה היהודית הספרדית. הוא התפלל וחי על פי הסדר הספרדי, ורוב תלמידיו היו גם הם מספרדים.
ראשי התיבות האר״י נגזרים מ"האלוקי רב יצחק". ראשי תיבות אלו מופיעים גם כ"רבי יצחק אככנזי" או כ"אדונינו רבעינו יצחק" (“אדונינו רבעינו יצחק”). הוא ידוע גם בשמות ארי ז״ל והאר"י הקדוש.
 ^[2]רבי משה בן יעקב קوردוברו (1522–1570) הייתה דמות מרכזית בקבלה. הוא התווה את תורת הקבלה והשפיע עמוקות על התפתחות המיסטיקה היהודית בצפת. הוא ידוע גם בראשי התיבות רמ״ק.
 ^[3]פרדס רימונים – יצירה מרכזית בקבלה, שמשמעות שמה “גן הרימונים”. כותרתה מתייחסת לשני אלמנטים סמלים:
– פרדס – ראשי תיבות לארבעת רמות הפירוש של התורה: פשט, רמז, דרש וסוד.
– רימונים – סמל לחכמה, ומספר גרעיני הפרי מתייחס ל-613 מצוות התורה.
 ^[4]מושגים קבליים שהוכנסו על ידי האר"י הקדוש:
– צמצום – כיווץ או נסיגת הנוכחות האלוקית כדי לפנות מקום לבריאה.
– שבירת הכלים – אירוע קוסמי המשמש כמקור לכאוס הראשוני.
– תקון עולם – תיקון העולם באמצעות מעשי חסד וקדושה.
 ^[5]רבי חיים ויטל (1542–1620), תלמידו העיקרי של האר"י, קבע את תורתו בטקסטים יסודיים, בהם עץ החיים ושער הגלגולים. בנו, רבי שמואל ויטל (1598–1677), הבטיח את העברת תורתו ברחבי עולם יהדות המזרח.

אחרי מות – קדושים
^{ויקרא ט"ז:א'–כ':כ"ז ונביאים עמוס ט':ז'–ט"ו}

הפסוקים האלה אוספים חוקים הקשורים לקדושה, טהרה, איסורי יחסים, צדק וצדקה.

יקרא י"ט:י"ח
ואהבת לרעך כמוך

פסוק זה^[1] חקוק מעל חלון הרוזטה הגדול המעוטר במגן דוד על החזית הראשית של בית הכנסת של ורסאי. המבנה, שנבנה בין 1884 ל-1886 בסגנון נאו-ביזנטי, מתאפיין בקומפוזיציה סימטרית, קשתות מעוגלות, כתובות בעברית, ורכס אבן מגולף המתאר את ספרי התורה.

המבנה תוכנן על ידי האדריכל אלפרד-פיליבר אלדרוף^[2], דמות מרכזית באדריכלות הדתית היהודית בצרפת בסוף המאה ה-19. בנייתו התאפשרה בזכות תמיכתה הפיננסית של הנדבנית ססיל פורטדו-היין^[3], בתקופה שבה גבר גל ההגירה של משפחות יהודיות מאלזס ולורן לאחר מלחמת 1870^[4].

הבניין רשום כאתר היסטורי מאז 2010, והוא ממשיך לשמש מקום תפילה פעיל, המשמש קהילה רובה ספרדית. לפני בנייתו, יהודי ורסאי, שהתיישבו במקום כבר בהמאה ה-18, קיימו את תפילותיהם בבתי תפילה קטנים, במיוחד ברחוב סנט-קלאוד.

^[1] הכתובת מעל חלון הרוזטה משלבת שני פסוקים:
ואהבת את ה' אלוהיך (דברים ו':ה').
ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט:י"ח).
מעל הכניסה הראשית, נחקק גם פסוק נוסף:
ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. (דברים כ"ח:ו').
^[2] אלפרד-פיליבר אלדרוף (1834–1895), אדריכל צרפתי, עיצב גם את בית הכנסת ברחוב דה לה ויקטואר בפריז, אחד המבנים הבולטים של יהדות צרפת.
^[3] ססיל פורטדו-היין (1821–1896), נדבנית יהודייה חשובה, תמכה ביוזמות חברתיות ודתיות רבות, ובמיוחד בבניית בתי חולים ובתי כנסת.
^[4] לאחר תבוסת נפוליאון השלישי בסדאן, סיפוח אלזס-לורן על ידי האימפריה הגרמנית בשנת 1871 הוביל להגירתן של משפחות יהודיות דוברות צרפתית. חלקן מצאו מקלט בצרפת ובאלג'יריה, בעוד אחרות התיישבו בשווייץ או בארצות הברית, במיוחד בלואיזיאנה, פנסילבניה וניו יורק. משפחות אחדות גם היגרו לארגנטינה ולברזיל, בעוד שאחרות העדיפו להתיישב באימפריה העות'מאנית.