וולקה, אתיופיה

1942

פִּינְחָס
במדבר כ״ה:י – ל״:א, וירמיהו א׳:א – ב׳:ג [1]

פִּינְחָס מקבל ברית שלום והכהונה. משה וְאֶלְעָזָר עורכים מִפְקָד חדש של השבטים. בנות צְלָפְחָד זוכות בזכות לרשת את נחלת אביהן. יְהוֹשֻׁעַ מִתְמַנֶּה ליורשו של משה. ניתנת תיאור של הקורבנות הפולחניים. הנביא יִרְמְיָהוּ מתאר את הקשר בין ה' לישראל, שנולד במדבר.

ירמיהו ב':ב'
זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ, לֶכְתֵךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר

ליד גונדר, בדרך להרי סימיין, מופיע שלט עבודת יד "הכפר היהודי וולקה – פלאשה". הכפר היה בית לקהילה יהודית אתיופית – ביתא ישראל – שדתה התפתחה באופן עצמאי, ללא קשר ליהדות הרבנית, ללא גישה לתלמוד ולמוסדות המוכרים. המסורת המקראית והכהנית שלהם, השורשית במדבר, מיוחסת לתקופה שקדמה לגלות בבל, מה שהופך את סיפורם למקרה ייחודי בהיסטוריה היהודית.

היהדות שלהם הייתה מרוכזת סביב הכהנים המכונים קסוצ' [2], שאחראים לקריאת האורית [3], הנקראת בשירה בשפת געז [4] ומועברת בעל פה בין הדורות. בשנת 1973, לאחר בדיקה של הרבנות הראשית לישראל, הרב עובדיה יוסף הכריז באופן רשמי: "הם מצאצאי שבט דן."

בשנת 1975, בעקבות ההכרה ההלכתית, התקבלה החלטה מדינית: ממשלת ישראל העניקה לביתא ישראל את הזכות לעלות ארצה לפי חוק השבות. רבים מהם עלו בעליות המוניות. חלקם עברו ברגל דרך סודן תוך סיכון חייהם, לפני שפונו באוויר [5]. אחרים יצאו ישירות מאדיס-אבבה [6].

כיום אין יהודים בוולקה, אך הכפר שומר על עקבות עברו: בית כנסת עשוי אדמה שנבנה בשנת 1942 ומקושט בציורים מסורתיים, בית קברות עם קברים כחולים, ואנדרטה לזכר חברי ביתא ישראל שמתו בדרך לסודן. משפחה מקומית שומרת את מפתחות בית הכנסת ומבקשת תשלום סמלי לביקור ולתחזוקה. בכך תושבי המקום מדגישים את השורשים היהודיים של הכפר – שהפך למוקד זיכרון ולא רק לאתר תיירותי.

[1] ההפטרה הרגילה של פרשת פינחס היא: מלכים א׳ י״ח:מ״ו – י״ט:כ״א. אך כשהיא נקראת אחרי י״ז בתמוז, היא מוחלפת בהפטרת מטות: ירמיהו א׳:א – ב׳:ג.
[2] קסוצ' – כהנים יהודים אתיופים, שונים מרבנים, אחראים על קריאת האורית ושמירה על טהרה פולחנית.
[3] אורית – התורה לפי מסורת ביתא ישראל, כוללת: התורה , נביאים (יהושע, שופטים, שמואל, מלכים), כתובים (תהילים, משלי, רות וכו'), וכן ספרים חיצוניים כמו ספר חנוך וספר היובלים.
[4] געז – שפה ליטורגית עתיקה ממשפחת השפות השמיות, הייתה השפה הרשמית של ממלכת אקסום ושל האימפריה האתיופית. שימשה את יהודי אתיופיה בקריאת כתבי הקודש.
[5] מבצע משה (1984) – חילוץ חשאי של אלפי יהודים אתיופים מסודן והעברתם לישראל.
[6] מבצע שלמה (1991) – עלייה המונית באמצעות מטוסים מאדיס-אבבה לישראל, בהשתתפות מעל 14,000 יהודים תוך פחות מ-36 שעות.

דיר אלא, ירדן

המאה השמינית לפני הספירה

בלק
במדבר כב:ב–כה:טט ומיכה ה:ו–ו:ח

בלק, מלך מואב, מזמן את בלעם, נביא כופרי מבית פתור[1], כדי לקלל את ישראל — אך פיו אינו מוציא אלא ברכות. “מה-נאו אוהליך”, אומר הוא, וחושף את יופיים הפנימי של אוהלי ישראל. הנביא מיכה מרחיב ברכות אלה ומצהיר שהגדולה האמיתית טמונה בצדק, בחסד ובענווה לפני ה'.

במדבר כד:ג
נְאֻם בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן

בשנת 1967 גילתה משלחת ארכיאולוגית הולנדית באתר דיר אלה (עמק הירדן) כתובת בארמית המוזכרת במפורש “בלעם בן-בעור”. הטקסט, כתוב בדיו שחורה ואדומה על טיח קיר[2], נפתח כך:

כתב בל[ע]ם בן בע[ו]ר איש חזה אלהין

בחלק הראשון חוזה בלעם שהחשכה תרד על הארץ ותכסות את העולם, ביטוי לסדר הקוסמי הקרוס עקב חילול האדם.
בחלק השני, הקטע הקצר והמקוטע, מתוארת נבואה אפוקליפטית על צרות עתידות, ומסתיימת בציווי אלוהי האוסר על בלעם להמשיך בנבואותיו.

דיר אלא, המכונה “תרעלה” בתלמוד הירושלמי (שביעית ב:ג), נהרסה סביב שנת 800 לפנה"ס, ככל הנראה ברעידת האדמה המוזכרת בעמוס א:א. חוקרים מסוימים מזהים אתר זה עם סוכות הקדומה[3] שבשטח שבט גד, ממזרח לירדן, בעמק יבק.

[1] פתור מוזכרת בבמדבר כב:ה כממוקמת “על-יד הנהר” (הפרת), כנראה באזור סוריה הצפונית או דרום־מזרח טורקיה.
[2] שברי הכתובת נמצאו מפוזרים על רצפת החדר הדרום־מזרחי של המקדש, מעורבים בשברי כלי חרס ועפר. הם חוברו מחדש בקפידה על ידי המשלחת ההולנדית ומשומרים כיום במוזיאון הארכיאולוגי בעמאן.
[3] סוכות, הנזכרת ביהושע יג:כז, אינה זהה למקום־העצר סוכות במסע במדבר (במדבר לג:מח).

קבר אהרון, ירדן

המאה ה-14

פרשת חקת
במדבר י״ט:א׳ – כ״ב:א׳ • הפטרה: שופטים י״א:א׳–ל״ג

הפרשה נפתחת בחוק מסתורי – פרה אדומה – ולאחר מכן עוסקת במות מרים ואהרון, בחטא של משה, בנחש הנחושת ובניצחונות הראשונים של ישראל.
גם ההפטרה עוסקת בניצחון – של יפתח על עמון.

במדבר כ׳:כ״ח
וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם, בְּרֹאשׁ הָהָר

בהוראת ה', משה עולה עם אהרון ואלעזר להר ההר. אלעזר מקבל את בגדי הכהונה, ואהרון מת בדממה על ראש ההר.
המסורת מזהה את הר ההר עם ג'בל הארון – "הר השתיקה" – הסמוך לפטרה בירדן. בראשו ניצב קבר אהרון (בערבית: מקאם הארון), שנבנה על ידי הממלוכים במאה ה-14.
כיום האתר מנוהל על ידי הווקף המוסלמי, וכמו באתרים רבים שבשליטתו, כל ביטוי דתי יהודי (טלית, תפילין, תפילה, שירה וכו') עלול להיחשב לפרובוקציה או לעבירה.