וַיִּשְׁלַח
בראשית ל״ב:ד–ל״ו:מ״ג – עובדיה א׳:א–כ״א (מנהג ספרדים) והושע י״א:ז–י״ב:י״ב (מנהג אשכנזים)
פרשת וַיִּשְׁלַח מספרת על שובו של יעקב לארץ ישראל לאחר עשרים שנה בבית לבן. השליחים שנשלחו אל עשו חוזרים עם בשורה מדאיגה: עשו יוצא לקראתו עם ארבע מאות איש. יעקב, החושש מן העימות, מחלק את מחנהו, מתפלל ושולח מנחה. בלילה הוא נאבק עם דמות מסתורית הפוצעת אותו אך גם מברכתו ונותנת לו את השם ישראל. המפגש עם עשו מתרחש בסופו של דבר בשלום, וכל אחד הולך לדרכו.
בשכם, חטיפתה של דינה גוררת את טבח אנשי העיר בידי שמעון ולוי, ויעקב נאלץ לעזוב בחיפזון. בבית־אל מאשר לו אלוהים את שמו החדש; בדרך לאפרת מתה רחל בלידת בנימין; יצחק נפטר בחברון ונקבר בידי בניו. לאחר מכן נקבעת תולדות עשו.
ההפטרה הספרדית מעובדיה מנבאת את נפילת אדום, מצאצאי עשו, ואת ניצחון ישראל, ואילו ההפטרה האשכנזית מהושע מזכירה את מאבק יעקב עם המלאך וקוראת לישראל לשוב אל אלוהיו.
בראשית ל״ב:כ״ז
וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי
באולם המרכזי של המוזיאון הלאומי מארק שגאל [1] בניס מוצג מחזור המסר המקראי [2]. בין שנים־עשר הבדים המונומנטליים, מאבק יעקב עם המלאך מתאר את סיפור בראשית ל״ב (פסוקים כ״ה–ל״ג). הכחולים והסגולים מבטאים את עוצמתו הפנימית של הקרב, האלכסונים של הדמויות מבטאים את המתח הדרמטי, ותנועת המלאך הנוגעת במצח יעקב רומזת גם למאבק וגם לברכה.
בצד הימני של הציור מופיעים: מפגש יעקב ורחל ליד הבאר (אהבה והשגחה אלוהית, בראשית כ״ט:א–י״ב); יוסף מופשט מבגדיו ונזרק אל הבור בידי אחיו (קנאה, בראשית ל״ז:כ״ג–כ״ד); ולמטה יעקב בוכה על כתונת יוסף (כאב, בראשית ל״ז:ל״א–ל״ה). ברקע משלב שגאל יסודות מעולמו האישי, ובמיוחד את עיר הולדתו ויטבסק, וכך הוא קושר את זיכרונו הפרטי עם זיכרון העם היהודי.
המוזיאון נחנך בשנת 1973 ביוזמת אנדרה מלרו [3] ובשיתוף מארק שגאל. זהו המוזיאון הלאומי הראשון שהוקדש לאמן חי, והוא מאגד כיום קרוב לאלף יצירות ומשלב ציורים, ויטראז'ים ופסיפסים בחלל שתוכנן בידי שגאל עצמו.
[1] מארק שגאל (1887–1985) השתתף באופן פעיל בתכנון המוזיאון, הוסיף ויטראז'ים, פסיפסים ואולם מופעים, ונכח בטקס החנוכה בשנת 1973.
[2] שנים־עשר הבדים המונומנטליים של המסר המקראי כוללים: אברהם ושלושת המלאכים ועקדת יצחק (קשורים לפרשת וַיֵּרָא); יעקב והמלאך (קשור לוַיִּשְׁלַח); משה והסנה הבוער (שמות); קריעת ים סוף (בשלח); משה מקבל את לוחות הברית (יתרו); הנביא ירמיהו (נקרא בהפטרות "שלושת השבועות" סביב תשעה באב); דוד ובת־שבע (שמואל ב׳); דוד המלך והנבל (מתוך תהילים); אליהו עולה השמיימה (מלכים ב׳); ולבסוף שתי יצירות המוקדשות לשיר השירים, הנקרא מסורתית בשבת.
[3] אנדרה מלרו (1901–1976), שר התרבות, עודד את הקמת המוזיאון ותמך בהקדשת מחזור המסר המקראי למדינת צרפת.