קמג׳ה, מאה"י, פריז

וַיֵּשֶׁב
^{בראשית ל״ז א׳ – מ׳ כ״ג ; עמוס ב׳ ו׳ – ג׳ ח׳}

יעקב מעניק לבנו האהוב יוסף כְּתֹנֶת פַּסִּים^[1] – אות לחיבה מיוחדת המעורר את קנאת אחיו. חלומותיו של יוסף, המבשרים על שליטתו העתידית בהם, מלבים את כעסם; הם מוכרים אותו לסוחרים בדרכם למצרים.
הסיפור נקטע בפרשת יהודה ותמר: יהודה מסרב לתת את בנו הצעיר^[2] לתמר לאישה, אך היא נוקטת תחבולה כדי לזכות בצדק. מן האיחוד הזה נולדים פרץ וזרח, אבות השושלת המשיחית.
ההפטרה מעמוס מגנה את העוול החברתי ומזכירה כי נאמנות לברית האלוהית מחייבת יושר והגינות.

בראשית ל״ז ג׳
וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.

במוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות (מאה"י, פריז) ניתן להתבונן בטוניקה ספרדית^[3] רב־צבעית שמקורה בנאבול, תוניסיה. יצירה זו היא דוגמה מרשימה לטקסטיל יהודי מסורתי. היא עשויה כותנה ופשתן, מעוטרת ברצועות אלכסוניות של סרטי משי צבעוניים ובחזה רקום במוטיבים פרחוניים בחוטים רב־צבעיים, משולבים בלוחות מתכת מוזהבים. מידותיה – גובה 92 ס״מ ורוחב 53 ס״מ. היא נלבשה בטקס החינה שקדם לנישואין. גווניה המרובים ועדינותה מזכירים את כתונת יוסף.

^[1] המונח פסים (פַּסִּים) מופיע בבראשית ל״ז: ג׳, כ״ג, ל״ב (כתונת יוסף) ובשמואל ב׳ י״ג: י״ח–י״ט (כתונת תמר). משמעותו שנויה במחלוקת: רב־צבעי או משובץ; ארוך עד הקצוות (פרשנות רבנית); או בגד מלכותי יוקרתי המיועד לבנות המלך (כגון תמר, בת דוד המלך).
^[2] ייבום (יבום) הוא מצווה מקראית: אם אדם מת ללא זרע, אחיו חייב לשאת את אלמנתו כדי להקים לו שם. נזכר בבראשית ל״ח: ז׳–ח׳ (תמר ואונן) ובדברים כ״ה: ה׳–י׳.
^[3] קמג׳ה היא טוניקה מסורתית תוניסאית לחתונה, רקומה בעושר ורב־צבעית, שנלבשה בטקסי נישואין. מקורה במילה הערבית קמיץ (חולצה).