חודש: ינואר 2026

בֹּא
^{שמות י׳:א׳–י״ג:ט״ז • ירמיהו מ״ו:י״ג–כ״ח}

המכות האחרונות מכות את מצרים, וישראל מתכונן לגאולה.
ירמיהו מכריז על משפט האומות הגאות ומאשר את הבטחת השיקום לישראל.

שמות י׳:א׳–ב׳
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה …
וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ …

הקהילה היהודית (טיאו ג'ין ג'יאו, "המסירים את הגיד") בקאיפנג (קאי-פֶנג, "לפתוח – לחתום", מרמז על רעיון של שער או מעבר) השאירה אחריה כתבי יד בעלי ערך יוצא דופן. בין האוצרות הללו מצויה עותק מהמאה ה-17 של פרשת בֹּא ^₍₁₎ 🔗, השמור במוזיאון התנ"ך בוושינגטון. חפצים ומסמכים נוספים פזורים במספר מוזיאונים בינלאומיים, וביניהם ספריית ברידוול (5) 🔗 בדאלאס.

הקהילה היהודית בקאיפנג מתועדת^[1] לראשונה בתקופת שושלת סונג (960–1279), תקופה של שגשוג כלכלי ותרבותי גדול, כאשר קאיפנג הייתה בירת האימפריה. היא נהנתה לאחר מכן מהגנת שליטי המונגולים משושלת יואן (1271–1368), הידועים בסובלנותם הדתית ובקבלת אוכלוסיות זרות. בתקופת שושלת מינג (1368–1644), עידן של יציבות פוליטית ושגשוג אמנותי ומסחרי, הגיעה הקהילה לשיא תפארתה. בסופו של דבר היא דעכה תחת שושלת צ׳ינג (1644–1911), השושלת הקיסרית האחרונה, אשר ריכוזיותה הגוברת וחשדנותה כלפי השפעות זרות תרמו להיחלשותה.

במאה ה-19, מרד הטאיפינג^[2] החריב את האזור. בית הכנסת נהרס — מיקומו _⁽¹⁾ ודגם מוצגים במוזיאון העם היהודי _⁽⁴⁾ בתל אביב — והרב האחרון נפטר, דבר שהוביל להיעלמות חיי הקהילה המאורגנים.

שבעה שבטים^[3], ששמותיהם חקוקים על מצבות _⁽²⁾ בבית הכנסת, ממשיכים עד היום לטעון למוצאם היהודי ולשמר את זכר הקהילה הייחודית הזו.

---

^[1] נוכחות יהודית בקאיפנג מתועדת במקורות ישירים רק מתקופת שושלת סונג, בעיקר בזכות מצבות _⁽²⁾ בית הכנסת. עם זאת, יש היסטוריונים הסבורים כי ייתכן שההגעה הייתה מוקדמת יותר, בשל תפקידה של קאיפנג כצומת מסחר כבר מתקופת שושלת טאנג (618–907) והאפשרות שמסחרים רדהניטים — סוחרים יהודים פעילים בדרכי המשי — הגיעו לסין לפני כן. מסורות בעל פה של הקהילה מייחסות את מוצאה לתקופת בית המקדש הראשון (586 לפנה״ס).
^[2] מרד הטאיפינג (1850–1864): אחד הקטלניים בהיסטוריה, עם כ-30 מיליון הרוגים. בראשות הונג שיו-צ׳ואן, תנועת טאיפינג טיאנגו ("ממלכת השלום הגדול השמיימי") דגלה בהקמת ממלכה משיחית. המרד ערער את שושלת צ׳ינג והחריב אזורים נרחבים במרכז סין, כולל קאיפנג, ותרם להיעלמות המבנים הקהילתיים היהודיים האחרונים.
^[3] שבעת השבטים היהודיים של קאיפנג: אי (艾), שי (石), גאו (高), ג'ין (金), לי (李), ג'או (趙), ו-ג'ואו (周).

וארא
^{שמות ו׳:ב׳–ט׳:ל״ה • יחזקאל כ״ח:כ״ה–כ״ט:כ״א}

שבע המכות הראשונות פוגעות במצרים, אך פרעה נשאר עקשן. ה׳ מחדש את הבטחתו: לשחרר את עמו ולהעלותו לברית נצחית. יחזקאל מנבא על שיבת ישראל, נפילת האומות וריבונות אלוקית.

יחזקאל כ״ח:כ״ו
וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח, וּבָנוּ בָתִּים, וְנָטְעוּ כְרָמִים; וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח, בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכָל-הַשְּׁאֵטִים אוֹתָם מִסָּבִיב, וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה׳ אלקיהם.

בשנים האחרונות מתמודדת הקהילה היהודית בבלגיה עם עלייה חדה במעשי אנטישמיות ^[1], הקצנה אסלאמית ^[2], מתחים גאופוליטיים ^[3] ותחושת חוסר ביטחון ^[4].

למרות מיקומה ברובע ההיסטורי והיוקרתי "סבלון", בבית הכנסת הגדול של בריסל, נאלץ הקונסיסטור המרכזי של יהודי בלגיה להגביר את ערנותו ולחזק את אמצעי האבטחה.

בית הכנסת, שנחנך בשנת 1878 ותוכנן על ידי האדריכל דזירה דה קייזר, נרשם כאתר מורשת של אזור בריסל-בירת מאז 1985. המבנה בסגנון נאו-רומנסקי עם השפעות נאו-ביזנטיות, חזיתו המרשימה מעוטרת בקשתות עגולות ובמוטיבים אוריינטליים, ומשקפת את האמנות המונומנטלית של המאה ה-19. בפנים, האולם מוצף באור חלונות הזכוכית הצבעוניים שעוצבו על ידי אנרי דובלאר. מעל ההיכל, ארבעה חלונות מצוירים מתארים: משה (המטה והנחש, שמות ז׳:ט׳), אהרן (המחתה, במדבר ט״ז:י״ז), שמואל (המאזניים, שמואל א׳ ב׳:ג׳) ודוד (הכוכב – סמל משיחי וזהותי).

^[1] בשנת 2018, בראיון טלוויזיוני ב-RTBF, רדואן אהרוש, חבר מועצה עירונית בבלגיה וחבר מפלגת "איסלאם", הביע תמיכה בהקמת מדינה אסלאמית הנשלטת על פי השריעה בבלגיה.
^[2] עלייה במעשי אנטישמיות: 277 אירועים דווחו בשנת 2024 לעומת 59 בשנת 2023; 68 אירועים נרשמו בין יולי לספטמבר 2025. מקור: antisemitisme.be, אוקטובר 2025.
^[3] מתחים גאופוליטיים: לאחר 7 באוקטובר 2023, החרפת הקיטוב וייבוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני לבלגיה. ה-CCOJB (ואלוניה: ועדת התיאום של הארגונים היהודיים בבלגיה) וה-FJO (פלנדריה: פורום הארגונים היהודיים) הביעו דאגה עמוקה (10 ביוני 2025).
^[4] תחושת חוסר ביטחון: לפי סקר סוכנות זכויות היסוד של האיחוד האירופי שפורסם ביולי 2024, 83% מיהודי בלגיה סבורים כי האנטישמיות החריפה בחמש השנים האחרונות, וכמחציתם שוקלים לעזוב את המדינה. בנוסף, 70% נמנעים מלשאת סמלים דתיים בפומבי, ו-54% נמנעים ממקומות מסוימים מחשש לתקיפה.

שמות
^{שמות א:א – ו:א • ישעיהו כז:ו–כח:יג וכט:כב–כג (אשכנזי) • ירמיהו א:א–ב:ג (ספרדי)}

פרשת השבוע פותחת את מחזור הגאולה. משה, שניצל בידי בת פרעה, גדל בארמון, בורח למדין, ולאחר מכן, בסנה הבוער, מקבל מאלוהים את השליחות לגאול את ישראל. ההפטרה הנקראת על ידי האשכנזים מדגישה את הגאולה האלוהית (כז:ח / שמות יד), ואילו זו של הספרדים מזכירה את קריאת ה' המשלחת את הנביא ירמיהו (א:ד‑ח / שמות ג:יב).

שמות ג:ב
וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל.

בית הכנסת בית-אל בקראקס נבנה בשנות השבעים בסגנון נקי ומינימליסטי. בקצה האולם, ההיכל, שפוסל על ידי האמן הוונצואלי הארי אבנד ^[1], לוכד ומשקף את האור ומעלה בזיכרון את נוכחות ה' בסנה הבוער. חלונות הזכוכית הקינטיים של יעקב אגם ^[2], המשולבים בלוחות ובפתחים הצדדיים, מעניקים צבע ותנועה. המיזם האדריכלי יצא לפועל בזכות תמיכתו של הפילנתרופ אדמונד ג' סאפרה ^[3].

הנוכחות היהודית בוונצואלה החלה במאה ה-17 עם אנוסים מספרד ופורטוגל. במאה ה-19 התיישבו משפחות מהאיים הקריביים, ובמאה ה-20 קלטה המדינה יהודים מאירופה, מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה. בסוף שנות התשעים מנתה הקהילה היהודית כ-22,000 נפש.

שנת 1999 סימנה את עלייתו לשלטון של הוגו צ'אבס. התקרבותו האסטרטגית לאיראן והניתוק הדיפלומטי מישראל יצרו אווירת חשש בקרב הקהילה היהודית בוונצואלה. בשנת 2013 ירש אותו ניקולאס מדורו. הוא חיזק את השותפויות עם טהרן והעניק חופש פעולה לחזבאללה, המעורב בפעילות טרור ופשע. המדינה שקעה במשבר עמוק והקהילה היהודית ירדה מתחת ל-6,000 נפש. בינואר 2026 נתפס ניקולאס מדורו ^[4] בידי כוחות אמריקאיים.

^[1] הארי אבנד (1937–2021), פסל ונצואלי, יהודי ממוצא פולני, זוכה פרס הפסול הלאומי של ונצואלה על יצירתו "פורמה" (1961).
^[2] יעקב אגם (נולד ב-1928), אמן ישראלי, דמות מרכזית באמנות הקינטית. יצר את מזרקת דיזנגוף בתל אביב, שנחנכה ב-1986. בגיל 97 קיבל את פרס ישראל לשנת תשפ"ו בתחום האמנויות הפלסטיות (ציור, פיסול וצילום).
^[3] אדמונד ג' סאפרה (1932–1999), בנקאי ופילנתרופ ספרדי, נולד בביירות למשפחה יהודית ממוצא חלאבי (סוריה), היה תומך מרכזי בקהילות יהודיות בעולם.
^[4] לפי מקורות רשמיים בארה"ב, המבצע הוצדק בשל כתבי אישום על נרקו-טרוריזם ובשל מטרות ביטחוניות (פירוק רשתות פשע וצמצום השפעת איראן/חזבאללה). הנשיא טראמפ הודיע גם על מעורבות אמריקאית במעבר השלטוני ובמגזר הנפט. האו"ם ומדינות אחדות ערערו על חוקיות ההתערבות.

ויחי
^{בראשית מ״ז:כ״ח – נ׳:כ״ו • מלכים א׳ ב׳:א–י״ב}

הפרשה מתארת את ימיו האחרונים של יעקב במצרים: הוא מברך את אפרים ומנשה, מוסר את דבריו האחרונים לבניו ומבקש להיקבר בחברון. לאחר מותו, יוסף דואג להעבירו למערת המכפלה. אחר כך משביע יוסף את בני ישראל להעלות את עצמותיו לארץ ישראל לפני מותו.
ההפטרה מביאה את דברי דוד המלך האחרונים לבנו שלמה לפני מותו, ומדגישה את העברת החכמה והמשכיות המלכות.

בראשית נ׳:כ״ה
וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:
פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.

שבועה זו תתקיים מאות שנים מאוחר יותר, כאשר עצמות יוסף יונחו בשכם, בכניסה לעמק שבין הר גריזים להר עיבל.

המבנה הנוכחי של הקבר – חדר קטן מכוסה בכיפה – מתוארך למאה ה-19. ישראל השתלטה על האתר בשנת 1967, ולאחר הסכמי אוסלו עבר לאחריות פלסטינית. בשנת 2000, בתחילת האינתיפאדה השנייה, הקבר הוצת. שוקם בשנים 2009–2010, ונותר נגיש רק בלילה תחת אבטחה כבדה.

מאז 29 בדצמבר 2025, החלטה היסטורית מאפשרת ביקורים בשעות היום, עד השעה 8:00 לתפילת שחרית, ציון דרך לאחר עשרים וחמש שנות הגבלות ליליות.