ויחי
בראשית מ״ז:כ״ח – נ׳:כ״ו • מלכים א׳ ב׳:א–י״ב
הפרשה מתארת את ימיו האחרונים של יעקב במצרים: הוא מברך את אפרים ומנשה, מוסר את דבריו האחרונים לבניו ומבקש להיקבר בחברון. לאחר מותו, יוסף דואג להעבירו למערת המכפלה. אחר כך משביע יוסף את בני ישראל להעלות את עצמותיו לארץ ישראל לפני מותו.
ההפטרה מביאה את דברי דוד המלך האחרונים לבנו שלמה לפני מותו, ומדגישה את העברת החכמה והמשכיות המלכות.
בראשית נ׳:כ״ה
וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:
פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.
שבועה זו תתקיים מאות שנים מאוחר יותר, כאשר עצמות יוסף יונחו בשכם, בכניסה לעמק שבין הר גריזים להר עיבל.
המבנה הנוכחי של הקבר – חדר קטן מכוסה בכיפה – מתוארך למאה ה-19. ישראל השתלטה על האתר בשנת 1967, ולאחר הסכמי אוסלו עבר לאחריות פלסטינית. בשנת 2000, בתחילת האינתיפאדה השנייה, הקבר הוצת. שוקם בשנים 2009–2010, ונותר נגיש רק בלילה תחת אבטחה כבדה.
מאז 29 בדצמבר 2025, החלטה היסטורית מאפשרת ביקורים בשעות היום, עד השעה 8:00 לתפילת שחרית, ציון דרך לאחר עשרים וחמש שנות הגבלות ליליות.