בֹּא
שמות י׳:א׳–י״ג:ט״ז • ירמיהו מ״ו:י״ג–כ״ח
המכות האחרונות מכות את מצרים, וישראל מתכונן לגאולה.
ירמיהו מכריז על משפט האומות הגאות ומאשר את הבטחת השיקום לישראל.
שמות י׳:א׳–ב׳
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה …
וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ …
הקהילה היהודית (טיאו ג'ין ג'יאו, "המסירים את הגיד") בקאיפנג (קאי-פֶנג, "לפתוח – לחתום", מרמז על רעיון של שער או מעבר) השאירה אחריה כתבי יד בעלי ערך יוצא דופן. בין האוצרות הללו מצויה עותק מהמאה ה-17 של פרשת בֹּא (1) 🔗, השמור במוזיאון התנ"ך בוושינגטון. חפצים ומסמכים נוספים פזורים במספר מוזיאונים בינלאומיים, וביניהם ספריית ברידוול (5) 🔗 בדאלאס.
הקהילה היהודית בקאיפנג מתועדת[1] לראשונה בתקופת שושלת סונג (960–1279), תקופה של שגשוג כלכלי ותרבותי גדול, כאשר קאיפנג הייתה בירת האימפריה. היא נהנתה לאחר מכן מהגנת שליטי המונגולים משושלת יואן (1271–1368), הידועים בסובלנותם הדתית ובקבלת אוכלוסיות זרות. בתקופת שושלת מינג (1368–1644), עידן של יציבות פוליטית ושגשוג אמנותי ומסחרי, הגיעה הקהילה לשיא תפארתה. בסופו של דבר היא דעכה תחת שושלת צ׳ינג (1644–1911), השושלת הקיסרית האחרונה, אשר ריכוזיותה הגוברת וחשדנותה כלפי השפעות זרות תרמו להיחלשותה.
במאה ה-19, מרד הטאיפינג[2] החריב את האזור. בית הכנסת נהרס — מיקומו (1) ודגם מוצגים במוזיאון העם היהודי (4) בתל אביב — והרב האחרון נפטר, דבר שהוביל להיעלמות חיי הקהילה המאורגנים.
שבעה שבטים[3], ששמותיהם חקוקים על מצבות (2) בבית הכנסת, ממשיכים עד היום לטעון למוצאם היהודי ולשמר את זכר הקהילה הייחודית הזו.
[1] נוכחות יהודית בקאיפנג מתועדת במקורות ישירים רק מתקופת שושלת סונג, בעיקר בזכות מצבות (2) בית הכנסת. עם זאת, יש היסטוריונים הסבורים כי ייתכן שההגעה הייתה מוקדמת יותר, בשל תפקידה של קאיפנג כצומת מסחר כבר מתקופת שושלת טאנג (618–907) והאפשרות שמסחרים רדהניטים — סוחרים יהודים פעילים בדרכי המשי — הגיעו לסין לפני כן. מסורות בעל פה של הקהילה מייחסות את מוצאה לתקופת בית המקדש הראשון (586 לפנה״ס).
[2] מרד הטאיפינג (1850–1864): אחד הקטלניים בהיסטוריה, עם כ-30 מיליון הרוגים. בראשות הונג שיו-צ׳ואן, תנועת טאיפינג טיאנגו ("ממלכת השלום הגדול השמיימי") דגלה בהקמת ממלכה משיחית. המרד ערער את שושלת צ׳ינג והחריב אזורים נרחבים במרכז סין, כולל קאיפנג, ותרם להיעלמות המבנים הקהילתיים היהודיים האחרונים.
[3] שבעת השבטים היהודיים של קאיפנג: אי (艾), שי (石), גאו (高), ג'ין (金), לי (李), ג'או (趙), ו-ג'ואו (周).