משפטים
שמות כ״א–כ״ד • ירמיהו ל״ד: ח–כ״ב (תוספת לאשכנזים: ל״ג: כ״ה–כ״ו)
פרשת משפטים מציגה מערכת סדורה של דינים אזרחיים וחברתיים המארגנים את הצדק בחיי ישראל. ההפטרה מירמיהו מדגישה את חומרת הפרת התחייבות משפטית ואת השלכותיה הרוחניות.
שמות כ״ג: ו
(ספר המצוות לרמב״ם, לאו 273; משנה תורה, הלכות סנהדרין כ:ד; ספר החינוך מצוה פ״ג)
לֹא־תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ
במאה השנייה לספירה החל הקיסר אדריאנוס[1] להפוך את ירושלים לעיר פגאנית ולהטיל הגבלות חמורות על קיום המצוות. צעדים אלו הציתו את מרד בר־כוכבא[2], שסופו הוביל לדיכוי רומאי אכזרי במיוחד. התוצאות היו קשות: גירוש המוני של יהודים ושינוי שמה של יהודה ל־סוריה פלשתינה[3] לאחר שנת 135, במטרה לטשטש את זהותה היהודית של הארץ.
הסנהדרין[4] עבר אז לאושא שבגליל, ושם ארגנו החכמים מחדש את החיים המשפטיים[5] והקהילתיים, והניחו יסודות איתנים לבניין האומה מחדש.
החפירות הארכאולוגיות באושא, המתבצעות מאז 2010 על ידי רשות העתיקות בשיתוף אוניברסיטת חיפה, חשפו מכלול מרשים מן המרכז הרבני של המאה השנייה. החוקרים גילו שכונות מגורים, בתי מלאכה ומתקנים תעשייתיים, וכן שרידי בית כנסת ומרחבי לימוד המעידים על חיי תפילה ותורה פעילים. מכלול הממצאים מאשש כי אושא שימשה מרכז קהילתי, משפטי, רוחני וחברתי מן המעלה הראשונה.
[1]אדריאנוס (76–138): קיסר רומי שמדיניותו כלפי היהודים כללה איסור על ברית מילה ועל קיום מצוות נוספות, וכן הפיכת ירושלים לקולוניה פגאנית בשם איליה קפיטולינה (בסביבות 130). על רחבת המקדש החרב הקים מקדש ליופיטר קפיטולינוס, הנזכר עוד במאה הרביעית. לאחר מרד 135 אסר על יהודים להיכנס לעיר. גזרות אלו נותרו בתוקף עד מותו ב־138, אז הקל יורשו אנטונינוס פיוס (86–161), הידוע במתינותו, בכמה מהן — ובהן ההיתר המחודש לברית מילה ליהודים.
[2] בר־כוכבא: מנהיג המרד היהודי (135–132), שרבי עקיבא ראה בו מועמד אפשרי למשיח. תבוסתו הביאה לאבידות כבדות ולדיכוי חסר תקדים.
[3]לפני 135 נקראה הארץ יהודה, שומרון והגליל. לאחר המרד שינה אדריאנוס את שמה ל־סוריה פלשתינה כדי למחוק את זהותה היהודית. בתקופה הביזנטית חולקה לשלוש פרובינציות: פלשתינה פרימה (יהודה והחוף), סקונדה (הגליל ובקעת הירדן) וטרטיה (הנגב והדרום הטרנס־ירדני). בתקופה הערבית נקראה ג׳ונד פלסטין (ג׳ונד: מחוז צבאי במאה השביעית), ובתקופה העות׳מאנית — סנג׳ק ירושלים (סנג׳ק: מחוז מנהלי). השם פלסטין שב לשימוש רשמי ב־1920 עם כינון המנדט הבריטי.
[4]חכמי הסנהדרין באושא: רבן שמעון בן גמליאל השני (נשיא הסנהדרין ומפקח על תקנות אושא), רבי מאיר (תלמיד רבי עקיבא ומגדולי הפוסקים), רבי יוסי בן חלפתא (חכם ופוסק בעל סמכות היסטורית), רבי שמעון בר יוחאי (תלמיד רבי עקיבא ודמות מרכזית במסורת המיסטית), רבי אלעזר בן שמוע (מגדולי הדור), רבי יהודה בר אילעי (פוסק מוביל), ורבי יהודה הנשיא בצעירותו — עורך המשנה לעתיד.
[5]תקנות אושא — המופיעות במסכתות כתובות, בבא קמא ובבא בתרא — קובעות עקרונות יסוד במשפט האזרחי: אחריות משפחתית, הגינות כלכלית, ניהול נכסים וארגון חברתי בקהילה.