כדורי מקור חיים, פורטו

1937

וַיֵּלֶךְ
דברים ל״א א–ל״ • הושע י״ד ב–י • יואל ב׳ י״א–כ״ז • מיכה ז׳ י״ח–כ״

משה מודיע על עזיבתו ומעביר ליהושע את האחריות להנהגת העם. הוא מוסר לישראל שיר — שיר התורה. הוא מצווה עליהם לכתוב אותו ולהעבירו לדורות. ההפטרה של שבת שובה קוראת לישראל לשוב בתשובה — חזרה כנה אל ה'.

הושע י״ד:ב׳
שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ

בשנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20, הקפטן ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (א׳) ייסד את הקהילה היהודית של פורטו והוביל מסע לחיבור מחדש של צאצאי האנוסים (ב׳) אל היהדות. למרות הרחקתו מהצבא בשנת 1937, נחנך בשנת 1938 בית הכנסת כדורי מקור חיים (מקור חיים – מקור החיים), בזכות תמיכתה הפילנתרופית של משפחת כדורי (ג׳). במשך עשרות שנים נותר בית הכנסת ללא הנהגה פעילה, והשקט שרר בו. ההתחדשות החלה בראשית שנות ה־2010, עם הצטרפותם של חברים חדשים ותמיכת הרבנות של ליסבון ושל מדינת ישראל. מאז 2014 פתחה הקהילה בית דין רבני, מוזיאון יהודי (2015), מקווה (2016), מוזיאון לשואה (2021) ובית קברות (2023). הקהילה גם החלה לעסוק בהפקת סרטים היסטוריים בשיתוף פעולה עם הבמאי לואיש איסמאיל (ד׳). הקהילה, שמנתה בקושי ארבעים חברים בשנת 2010, מונה כיום למעלה מאלף איש. כיום, בית הכנסת כדורי מקור חיים (ה׳) הוא המבנה היהודי הגדול ביותר בחצי האי האיברי. הוא תוכנן בסגנון אר דקו, עם חזית לבנה המזכירה את סגנון הבאוהאוס, על ידי האדריכל אוגוסטו דוש סנטוש מלטה והמהנדס ארתור דה אלמיידה ג׳וניור.

א׳ ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (1887–1961) היה קצין פורטוגלי, אינטלקטואל ופעיל יהודי, שכונה "דרייפוס הפורטוגלי" בשל העוול האנטישמי שנגרם לו. בגיל תשע גילה כי אבותיו היו יהודים שאולצו להתנצר במאה ה־16. גיבור המהפכה הרפובליקנית של 1910 וותיק מעוטר ממלחמת העולם הראשונה, קיבל את "צלב המלחמה" הפורטוגלי על גבורתו. לאחר שלמד יהדות, התגייר וקיבל את השם אברהם ישראל בן־ראש. בשנת 1923 ייסד את הקהילה היהודית של פורטו, הקים את מכון ראש פינה — הישיבה הראשונה בפורטוגל מזה חמש מאות שנה — ופעל להשבת האנוסים ליהדות. בשנת 1937 סולק מהצבא הפורטוגלי בשל ארגון בריתות מילה. שיקומו הרשמי הוכר רק לאחר מותו, בשנת 2012, על ידי אספת הרפובליקה של פורטוגל.
ב׳ אנוסים / יהודים בסתר: "אנוסים" הם יהודים שהתנצרו בכפייה; "יהודים בסתר" מדגישים את המשך קיום היהדות בסתר. חזרת צאצאיהם ליהדות נעשית באמצעות גיור הלכתי.
ג׳ השם "כדורי" מנציח את סר אלי כדורי ואת בניו לורנס והוראס, שמימנו את בניית בית הכנסת בפורטו בשנות ה־30. משפחת כדורי, שמוצאה יהודי ספרדי מבגדד, ידועה בפעילותה הפילנתרופית ובתמיכתה בקהילות יהודיות ברחבי העולם.
ד׳ הסרטים הופקו על ידי לואיש איסמאיל, ששמו האמיתי הוא לואיש מיגל דה רושה פריירה — במאי, מפיק, שחקן ויזם פורטוגלי, הידוע בעבודתו בקולנוע העצמאי. מייסד חברת ההפקות Lightbox, אחת הבולטות בצפון פורטוגל, הוא שיתף פעולה עם הקהילה היהודית של פורטו להפקת סרטים היסטוריים:
ספרד (2019): מספר את סיפורו של ארתור קרלוש דה בארוש באשטו והתחדשות החיים היהודיים בפורטו במאה ה־20.
קדיש של הנזירה (2019): סרט קצר בן שבע דקות על נזירה קתולית שמגלה שהיא יהודייה — מדיטציה רוחנית על חיפוש האמת.
1618 (2021): דרמה היסטורית על האינקוויזיציה בפורטו, שהפכה לסרט הפורטוגלי המעוטר ביותר עד כה.
ה׳ בית הכנסת כדורי מקור חיים בפורטו הוא תוצאה של פרויקט שהחל בשנת 1923 ביוזמת ארתור קרלוש דה בארוש באשטו והקהילה היהודית של פורטו. הקרקע נרכשה בשנת 1929, והבנייה החלה באותה שנה. המבנה הושלם בשנת 1937 ונחנך רשמית בשנת 1938. לאחר שנים רבות שבהן היה סגור לציבור, נפתח מחדש בשנת 2012, והועשר בשנת 2015 עם הקמת מוזיאון יהודי בתוכו.

השופר

ניצבים
דברים כ"ט:ט'–ל':כ' • ישעיהו ס"א:י'–ס"ג:ט'

משה רבנו מכנס את כל ישראל לחידוש הברית עם ה'. רגע חגיגי זה מדגיש את אחדות העם, כאשר כל אדם נקרא לעמוד לפני ה'.

ראש השנה – יום תרועה
בראשית כ"א:א'–ל"ד • כ"ב:א'–כ"ד • במדבר כ"ט:א'–ו' • שמואל א' א':א'–ב':י' • ירמיהו ל"א:א'–י"ט

בקריאת התורה של ראש השנה מופיעים לידת יצחק ועקידתו, תפילתה של חנה ודמעות ירמיהו. קול השופר מזכיר את האיל שהחליף את יצחק, אך גם את זעקות התפילה והבקשות לרחמים. הוא מבטא את נשמת הברית ואת ההתעוררות הרוחנית.

דברים כ"ט:ט'
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם.

במדבר כ"ט:א'
יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם

שופרות ישראל – ברששת ריבק

משפחת ברששת שורשיה בספרד של המאה ה-14, עם הרב יצחק ברששת ברפת¹. לפי המסורת המשפחתית, אחד מצאצאיו החל לעבד קרניים ליצירת כלי שימוש, ובהמשך התמחה ביצירת שופרות.

לאחר גירוש ספרד בשנת 1492, המשפחה מתיישבת במרוקו, שם נשמרה מלאכת השופר במשך דורות. בשנת 1947, מאיר ברששת עולה על ספינת אקסודוס² בדרכו לארץ ישראל, אך הספינה מוחזרת על ידי הבריטים, ומאיר נכלא במחנה בגרמניה. שם, בערב ראש השנה, הוא יוצר את שופרו הראשון. בשנת 1948, הוא עולה לישראל ומקים סדנה בחיפה, תוך חיבור מחודש למלאכת אבותיו.

מן הצד של ריבק, המסורת מתחילה בוולודבה, פולין, עם יעקב רוסמן. בזכות מומחיותו בעיבוד קרניים, הוא נודע באיכות שופריו. בשנת 1927, הוא עולה לארץ ישראל ומקים סדנה בתל אביב — הראשונה בעיר לייצור שופרות. ללא צאצאים ישירים, הוא מעביר את הידע לבן דודו אברהם ריבק, שממשיך את הפעילות ומכשיר את בנו אלי ריבק.

בשנות ה-80, אלי ריבק וצבי ברששת, בנו של מאיר, מקימים את שופרות ישראל – ברששת ריבק, הנחשב כיום לשם עולמי בתחום השופרות בעבודת יד.

השופרות בסדנה זו מיוצרים מקרני בעלי חיים כשרים³, כגון איל, קודו, יעל, אוריקס ואילנד. כל קרן מחוממת לריכוך, נוקבת, מעוצבת, מנוקבת בקצה, מלוטשת ומושלמת ביד. חלק מהדגמים מצופים כסף, צבועים או חרוטים לפי בקשת הלקוח. כל התהליך מתבצע בעבודת יד, תוך שימוש בכלים שנבנו על ידי האומנים עצמם, ובהקפדה על חוקי הכשרות והדרישות ההלכתיות.

¹ יצחק בר ששת ברפת (ריב״ש), נולד בוולנסיה בשנת 1326 ונפטר באלג'יר בשנת 1408. היה מגדולי הפוסקים של תקופתו, כתב מאות תשובות הלכתיות ושימש כרב בקהילות ברצלונה, סרגוסה ואלג'יר. נחשב לדמות מרכזית ביהדות ספרד של ימי הביניים בזכות עומק פסיקותיו.
² הספינה האמריקאית פרזידנט וורפילד הוסבה בשנת 1947 על ידי המוסד לעלייה ב' להובלת יותר מ־4,500 ניצולי שואה לארץ ישראל. היא שינתה את שמה ל־אקסודוס 1947 והונפה עליה דגל עם מגן דוד. הספינה נעצרה על ידי הצי הבריטי לפני שהגיעה לחיפה. שלושה נוסעים נהרגו, והיתר נכלאו במחנות בגרמניה. האירוע עורר זעם בינלאומי ותרם לתמיכה בהקמת מדינת ישראל.
³ קרן של פרה אינה משמשת לייצור שופר, שכן בתורה היא נקראת קרן ולא שופר. לפי התלמוד (ראש השנה כ"ו ע"א), ההבחנה הלשונית הזו פוסלת אותה לשימוש טקסי. יש מפרשים הרואים בה גם זכר לעגל הזהב, מה שמחזק את אי התאמתה לתקיעות ראש השנה.

מגילת ישעיהו הגדולה (1QIsaᵃ)

המאה השנייה לפני הספירה

כי תבוא
קריאה: דברים כ"ו:א–כ"ט:ח • ישעיהו ס':א–ס':כ"ב

הפרשה נפתחת במצוות הביכורים, שעל כל חקלאי להביא למקום אשר יבחר ה', בליווי הצהרת תודה. לאחר מכן מובאת מצוות המעשר, המיועדת ללויים, ליתומים, לאלמנות ולגרים.

התורה נחקקת על אבנים בהר עיבל, לציון הברית עם אלוהים, ונערכים שם קורבנות. הלויים משמיעים סדרת אזהרות, והעם עונה "אמן". בהר גריזים נאמרות הברכות על קיום המצוות, ואילו בהר עיבל נאמרות הקללות על הפרתן.

בהפטרה, הנביא ישעיהו מתאר את ירושלים המשוקמת, זוהרת באור אלוהי, אליה נוהרות אומות העולם ברוח של שלום, הודיה ורוחניות.

ישעיהו ס':א
קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ

בשנת 1947, במדבר יהודה סמוך לקומראן, רועה צאן צעיר מגלה במקרה מערה חבויה בין המצוקים. בתוכה נמצאות כדים עתיקים המכילים כתבים בני יותר מאלפיים שנה. כתבים אלו מאירים באור חדש את הבנתנו את התקופה ההיא.

בין האוצרות שנחשפו נמצאת מגילה שלמה של ספר ישעיהו (1QIsaᵃ), שנכתבה בקפידה על גלי עור שנתפרו זה לזה. אורכה 7.34 מטרים, והיא כוללת את כל 66 פרקי הספר, במצב שימור מרשים במיוחד.

המגילה מתוארכת למאה השנייה לפני הספירה, ושוחזרה בקפדנות יוצאת דופן, מה שאפשר לשמר את מבנה הטקסט ואת קריאותו. כיום היא מוצגת במוזיאון ישראל, באגף הקרוי היכל הספר, שם היא ממשיכה להאיר חוקרים ומבקרים בעדותה הייחודית.


בית הכנסת של הקנטוניסטים, טומסק, רוסיה

1906

כִּי-תֵצֵא
דברים כ״א:י׳–כ״ה:י״ט & ישעיהו נ״ד:א׳–י׳

פרשת כי-תצא כוללת 74 מצוות, מה שהופך אותה לאחת הפרשות העשירות ביותר מבחינת הוראות התורה. המצוות עוסקות בהיבטים שונים של החיים החברתיים, המשפחתיים והמוסריים של עם ישראל. הפרשה מסתיימת בציווי לזכור את אשר עשה עמלק — קריאה לזיכרון ערני מול עוינות.

ההפטרה, מתוך ספר ישעיהו, מציעה חזון מנחם: ירושלים, המדומה לאישה עקרה, נקראת ללדת המון. הנביא שב ומאשר את הברית הנצחית בין אלוהים לעמו, ואת החסד האלוהי שאינו מתערער גם לאחר גלות.

דברים כ״א:י׳
כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ

בית הכנסת של הקנטוניסטים[1] בטומסק נבנה בשנת 1906. בשנת 1930 הוא הוחרם על ידי השלטונות הסובייטיים והוסב לדירות עירוניות. בשנת 2013 הושב המבנה לקהילה היהודית המקומית.

בתוך המבנה, חיפויי העץ המקוריים עדיין נראים מתחת לשכבת סיד בהירה. ארון הקודש, ששוקם בקפידה, מעוטר בפרוכת רקומה הנושאת את ראשי התיבות של צבי הרצ ינקלוויץ, אחד ממייסדי בית הכנסת מקרב הקנטוניסטים.

מבנה עץ מסיבי זה, אחד השרידים הנדירים של אדריכלות דתית יהודית בסיביר, עבר שיקום מלא והוסב למוזיאון ליהדות הסיביר. כיום הוא מהווה אחד הדוגמאות האחרונות שנותרו לסגנון אדריכלי ייחודי זה.

[1] הקנטוניסטים היו ילדים יהודים שנלקחו בכפייה לבתי ספר צבאיים של האימפריה הרוסית החל משנת 1827, בתקופת שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון. צו קיסרי חייב את הקהילות היהודיות לספק מכסה של ילדים, לרוב בגילאי 8 עד 12, לצורך הכשרה צבאית. בגיל 18 שולבו הילדים בצבא לתקופה של 25 שנה. שיטה זו בוטלה בשנת 1857 תחת שלטונו של הצאר אלכסנדר השני.