מגילת ישעיהו הגדולה (1QIsaᵃ)

המאה השנייה לפני הספירה

כי תבוא
קריאה: דברים כ"ו:א–כ"ט:ח • ישעיהו ס':א–ס':כ"ב

הפרשה נפתחת במצוות הביכורים, שעל כל חקלאי להביא למקום אשר יבחר ה', בליווי הצהרת תודה. לאחר מכן מובאת מצוות המעשר, המיועדת ללויים, ליתומים, לאלמנות ולגרים.

התורה נחקקת על אבנים בהר עיבל, לציון הברית עם אלוהים, ונערכים שם קורבנות. הלויים משמיעים סדרת אזהרות, והעם עונה "אמן". בהר גריזים נאמרות הברכות על קיום המצוות, ואילו בהר עיבל נאמרות הקללות על הפרתן.

בהפטרה, הנביא ישעיהו מתאר את ירושלים המשוקמת, זוהרת באור אלוהי, אליה נוהרות אומות העולם ברוח של שלום, הודיה ורוחניות.

ישעיהו ס':א
קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ

בשנת 1947, במדבר יהודה סמוך לקומראן, רועה צאן צעיר מגלה במקרה מערה חבויה בין המצוקים. בתוכה נמצאות כדים עתיקים המכילים כתבים בני יותר מאלפיים שנה. כתבים אלו מאירים באור חדש את הבנתנו את התקופה ההיא.

בין האוצרות שנחשפו נמצאת מגילה שלמה של ספר ישעיהו (1QIsaᵃ), שנכתבה בקפידה על גלי עור שנתפרו זה לזה. אורכה 7.34 מטרים, והיא כוללת את כל 66 פרקי הספר, במצב שימור מרשים במיוחד.

המגילה מתוארכת למאה השנייה לפני הספירה, ושוחזרה בקפדנות יוצאת דופן, מה שאפשר לשמר את מבנה הטקסט ואת קריאותו. כיום היא מוצגת במוזיאון ישראל, באגף הקרוי היכל הספר, שם היא ממשיכה להאיר חוקרים ומבקרים בעדותה הייחודית.


בית הכנסת של הקנטוניסטים, טומסק, רוסיה

1906

כִּי-תֵצֵא
דברים כ״א:י׳–כ״ה:י״ט & ישעיהו נ״ד:א׳–י׳

פרשת כי-תצא כוללת 74 מצוות, מה שהופך אותה לאחת הפרשות העשירות ביותר מבחינת הוראות התורה. המצוות עוסקות בהיבטים שונים של החיים החברתיים, המשפחתיים והמוסריים של עם ישראל. הפרשה מסתיימת בציווי לזכור את אשר עשה עמלק — קריאה לזיכרון ערני מול עוינות.

ההפטרה, מתוך ספר ישעיהו, מציעה חזון מנחם: ירושלים, המדומה לאישה עקרה, נקראת ללדת המון. הנביא שב ומאשר את הברית הנצחית בין אלוהים לעמו, ואת החסד האלוהי שאינו מתערער גם לאחר גלות.

דברים כ״א:י׳
כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ

בית הכנסת של הקנטוניסטים[1] בטומסק נבנה בשנת 1906. בשנת 1930 הוא הוחרם על ידי השלטונות הסובייטיים והוסב לדירות עירוניות. בשנת 2013 הושב המבנה לקהילה היהודית המקומית.

בתוך המבנה, חיפויי העץ המקוריים עדיין נראים מתחת לשכבת סיד בהירה. ארון הקודש, ששוקם בקפידה, מעוטר בפרוכת רקומה הנושאת את ראשי התיבות של צבי הרצ ינקלוויץ, אחד ממייסדי בית הכנסת מקרב הקנטוניסטים.

מבנה עץ מסיבי זה, אחד השרידים הנדירים של אדריכלות דתית יהודית בסיביר, עבר שיקום מלא והוסב למוזיאון ליהדות הסיביר. כיום הוא מהווה אחד הדוגמאות האחרונות שנותרו לסגנון אדריכלי ייחודי זה.

[1] הקנטוניסטים היו ילדים יהודים שנלקחו בכפייה לבתי ספר צבאיים של האימפריה הרוסית החל משנת 1827, בתקופת שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון. צו קיסרי חייב את הקהילות היהודיות לספק מכסה של ילדים, לרוב בגילאי 8 עד 12, לצורך הכשרה צבאית. בגיל 18 שולבו הילדים בצבא לתקופה של 25 שנה. שיטה זו בוטלה בשנת 1857 תחת שלטונו של הצאר אלכסנדר השני.