אוסטיה אנטיקה, איטליה

וַיֵּצֵא
^{בראשית כ"ח:י – ל"ב:ג – ספרדי: הושע י"א:ז – י"ב:י"ב – אשכנזי: הושע י"ב:י"ג – י"ד:י}

יעקב יוצא מבאר־שבע לחרן. בדרך הוא חולם על סולם המחבר בין הארץ לשמים, סימן לנוכחות האלוהית. בהגיעו לחרן הוא פוגש את רחל ליד הבאר, מסיר את האבן המכסה אותה ומשקה את צאן דודו לבן.
הוא מקים את משפחתו בנישואיו ללאה ולרחל. למרות המרמות של חותנו, יעקב מצליח ומשגשג. לאחר עשרים שנות שירות הוא יוצא שוב אל ארץ אבותיו.
בהפטרה מזכיר הנביא הושע כי יעקב עבד כדי לזכות ברחל ושמר על הצאן, ובכך מדגיש את התמדהו ונאמנותו.

בראשית כ"ט:י
וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר

בשנת 1961, במהלך עבודות סלילת הדרך לשדה התעופה פיומיצ'ינו, נחשפו שרידי בית הכנסת של אוסטיה, אוסטיה אנטיקה – אחד מבתי הכנסת היהודיים העתיקים ביותר שהתגלו במערב הים התיכון, והיחיד שנשמר מבין שנים־עשר הידועים ברומא העתיקה.

בהנהגת מריה פלוריאני סקוורצ'יאפינו^[1], חשפו החפירות אולם תפילה, עמודים מעוטרים במנורות, בימה לקריאת התורה ובאר. הבאר מלמדת כי בית הכנסת לא הוגבל למרחב ליטורגי בלבד, אלא שילב גם פונקציות חיוניות של חיי הקהילה.

בית הכנסת מתוארך לסוף המאה הראשונה או ראשית המאה השנייה, הורחב במהלך המאה השנייה ושונה במאה הרביעית. מאז שנת 2001 הוא מהווה נושא למחקר מחודש בהובלת אוניברסיטת טקסס. בשנת 2009, גילוי כתובת המזכירה את Fabii Longi Iudaei^[2] בנקרופוליס סייע לשחזר את תולדות הקהילה היהודית באוסטיה. בשנים 2024–2025 חשפו החפירות מקווה חצי־תת־קרקעי בן כ־1,600 שנה, בלוויית חפצים פולחניים, דבר המאשר את רציפות המנהגים הדתיים ואת חשיבותו של בית הכנסת כמרכז קהילתי.

[1] מריה פלוריאני סקוורצ'יאפינו (1917–2003), ארכאולוגית איטלקייה שהתמחתה באוסטיה וברומא העתיקה. היא ניהלה את חפירות בית הכנסת באוסטיה אנטיקה ופרסמה את La sinagoga di Ostia (רומא, 1962).

[2] הכתובת המזכירה את Fabii Longi Iudaei, שהתגלתה בשנת 2009 בנקרופוליס של אוסטיה, מעידה על קיומה של משפחה יהודית בעלת שם לטיני קלאסי (gens Fabia, שם משפחה Longus) המזוהה במפורש כ"יהודים". התעתיק הלטיני הוא: Q(uintus) Fabius Longus et Fabi(a) Oppia et Fabi(a) Secunda Iudaei. הכתובת מתוארכת לתקופה היוליו־קלודיאנית (27 לפני הספירה – 68 לספירה), והיא אחת מן העדויות האפיגרפיות הקדומות ביותר לנוכחות יהודית באוסטיה, המדגימה הן את השתלבות היהודים בחברה הרומית והן את עמידתם על זהותם הדתית.