תרומה
שמות כ״ה, א–כ״ז, י״ט — מלכים א׳ ה׳, כ״ו – ו׳, י״ג
ה׳ מצווה את משה לאסוף את התרומות הניתנות מרצון, בלב נדיב, כדי לספק את החומרים הדרושים לבניית המשכן.
ההפטרה מתארת את תחילת בניית בית המקדש של שלמה.
שמות כ״ה, ח
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
מקדש ערד, השוכן במדבר הנגב, נחשף בחפירות תל ערד שנערכו בשנות ה־60–70 בידי יוחנן אהרוני [1], ולאחר מכן נבדק מחדש בידי זאב הרצוג [2] וצוות אוניברסיטת תל‑אביב.
המקדש נבנה בתוך מצודה של ממלכת יהודה כבר במאה העשירית לפנה״ס, והוא כולל חצר, מזבח אבנים לא מסותתות, היכל קדוש ומתחם מוגבה המתפרש כ״קודש הקודשים״.
תכנון האתר, המדורג במעגלי קדושה, מזכיר באופן ישיר את מבנה המשכן.
מקדש זה משקף מסורת פולחנית קדומה, שהייתה נהוגה בממלכת יהודה עד הרפורמות של המאות השמינית והשביעית לפנה״ס, בימי המלכים חזקיהו ויאשיהו [3], שביקשו לבטל את המקדשים המקומיים ולרכז את עבודת ה׳ בבית המקדש בירושלים.
[1] יוחנן אהרוני (1919–1976), ארכאולוג ישראלי, מחלוצי הארכאולוגיה המקראית.
[2] זאב הרצוג (נולד ב־1941), ארכאולוג ישראלי, פרופסור באוניברסיטת תל‑אביב.
[3] חזקיהו ויאשיהו, מלכי יהודה במאות השמינית והשביעית לפנה״ס.
רפורמת חזקיהו מתוארת במלכים ב׳ י״ח–כ׳, ובייחוד מלכים ב׳ י״ח, א–ח, שם הוא מבטל את הבמות ומרכז את הפולחן בירושלים.
יאשיהו ממשיך את המהלך כמאה שנה לאחר מכן: רפורמתו מתוארת במלכים ב׳ כ״ב–כ״ג, ובעיקר מלכים ב׳ כ״ג, ד–כ, שם הוא מבטל את המקדשים הפרובינציאליים.
המקבילות מופיעות בדברי הימים ב׳ כ״ט–ל״ב (חזקיהו) ובדברי הימים ב׳ ל״ד–ל״ה (יאשיהו), והן מקובלות במסורת הרבנית