קטגוריה: Uncategorized

בראשית
^{פרשת השבוע: בראשית א׳:א–ו׳:ח • ישעיהו מ״ב:ה–מ״ג:י}

הַתּוֹרָה נפתחת בסיפור הבריאה: אור וחושך, שמיים וארץ, ים וחיים. האדם נברא בצלם אלוהים, אך במהרה משתלטים האלימות והשחיתות. ההפטרה מכריזה כי ה׳ הוא בורא הכול, וקוראת לישראל להיות אור לגויים.

בראשית א׳:י״ד
יְהִי מְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם

בלב מדבר הנגב, מצפה הכוכבים של מצפה רמון, שנוסד בשנת תשנ״ג, מתנשא מעל מצוקי מכתש רמון, תצורה גיאולוגית^[א] ייחודית בעולם. בזכות היעדר זיהום אור, האתר מציע תצפית יוצאת דופן על כוכבים, כוכבי לכת וערפיליות. זהו אחד המקומות הבודדים בישראל שבהם ניתן לצפות^[ב] בשביל החלב בעין בלתי מזוינת.

^[א] מכתש רמון הוא תצורה גיאולוגית טבעית מסוג "מכתש", ייחודית למדבר הנגב. בניגוד למכתשים געשיים או פגיעת מטאוריטים, מכתש נוצר כתוצאה מסחיפה של שכבות סלע רכות מתחת לשכבה קשה יותר, ויוצר שקע בצורת לב. מכתש רמון הוא הגדול ביותר מסוגו בעולם, אורכו כ־מ״ם ק״מ ורוחבו בין ב׳ ל־י׳ ק״מ. הוא חושף שכבות גיאולוגיות בנות יותר ממאתיים מיליון שנה, ומספק הצצה נדירה להיסטוריה של כדור הארץ.
^[ב] מצפה הכוכבים של מצפה רמון פתוח לקהל הרחב ומציע תצפיות ליליות מודרכות, במיוחד באירועים שמימיים כמו מטרי מטאורים וליקויי ירח. הוא משתף פעולה עם מוסדות מדעיים בינלאומיים בפרויקטים של מחקר וחינוך. האתר משמש גם לסימולציות חלל, במיוחד במסגרת פרויקט D-Mars, שבו חוקרים בודקים תנאי חיים אפשריים על מאדים. הסימולציות כוללות פרוטוקולים מדעיים, שהייה במתחמים סגורים ופעילויות חוץ בחליפות חלל, כהכנה למשימות אנושיות עתידיות על כוכב הלכת האדום.

חול המועד סוכות
^{שמות ל"ג:י"ב–ל"ד:כ"ו • במדבר כ"ט:כ"ו–ל"א • יחזקאל ל"ח:י"ח–ל"ט:ט"ז}

משה מבקש לדעת את דרכי ה'. אלוהים מגלה לו את מידות הרחמים ומחדש את הברית. לאחר מכן, מוזכרים מועדי השנה, ובמיוחד חג הסוכות. המפטיר מפרט את הקורבנות המיוחדים ליום החג.
בהפטרה, יחזקאל מנבא מלחמה אפוקליפטית שמובלת על ידי גוג נגד ישראל, ולאחריה שיבה לשלום והכרה אוניברסלית באלוהות ה'.

יחזקאל ל"ח:י"ח ^{_{(pdf 491/575)}}
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל

קודקס קהיר, או קודקס נביאי קהיר, הוא כתב יד עברי מהמאה התשיעית המכיל את כל ספרי הנביאים בשלמותם. הוא הועתק בשנת תתנ"ה על ידי משה בן אשר^[א], דמות מרכזית במסורת המסורה של טבריה^[ב].
כתב היד כתוב על קלף, בכתב יד מוקפד וכולל הערות מסורתיות של בעלי המסורה. הוא נשמר במשך יותר מאלף שנה בקהילה הקראית בקהיר, והועבר בשנת תשפ"ג לספרייה הלאומית של ישראל בירושלים, בבניין מודרני שתוכנן על ידי משרד האדריכלים השווייצרי הרצוג ודה מרון, הממוקם בין מוזיאון ישראל והכנסת.

^[א] משה בן אשר הוא אבי שושלת בן אשר, בעלי המסורה מטבריה. הוא נחשב למחבר קודקס קהיר ואביו של אהרון בן משה בן אשר, שיערוך מאוחר יותר את קודקס חלב.
^[ב] בעלי המסורה הם שומרי המסורת הטקסטואלית של התנ"ך. בין המאה השישית לעשירית הם קבעו את הניקוד, הטעמים והפיסוק של הטקסט המקראי. עבודתם המדוקדקת כללה ספירת אותיות, ציון גרסאות שונות והעברת הטקסט בנאמנות.

יום כיפור
^{ויקרא ט"ז:א–ל"ד ; ויקרא י"ח:א–ל • במדבר כ"ט:ז–י"א • ישעיהו נ"ז:י"ד–נ"ח:י"ד • יונה א':א–ד':י"א}

הַתּוֹרָה מתארת את הטקס שמבצע הכהן הגדול בקודש: כניסה לקודש הקודשים, שליחת השעיר לעזאזל למדבר, והזאת הדם לכפר על חטאי העם. בספר השני מפורטים הקורבנות המיוחדים ליום זה. אחר הצהריים, הקריאה מזכירה את חוקי הקדושה.
בהפטרה של הבוקר, הנביא ישעיהו קורא לתשובה ולעשיית צדק. הפטרת אחר הצהריים מספרת על בריחתו של יונה ותשובתה של העיר הגדולה נינוה.

יונה ב':א
וַיְמַן ה׳ דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה

חוקוק, השוכנת 12.5 ק"מ צפונית לטבריה, מוזכרת בספר יהושע^[א]. הכפר היה מיושב מתקופת הברונזה (שלושת אלפים שלוש מאות – אלף מאתיים לפני הספירה), ושגשג בתקופות הרומית (המאה הראשונה–השלישית) והביזנטית (המאה הרביעית–השביעית).

מאז שנת תשע"א (2011), חפירות בראשות ג'ודי מגנס^[ב] חשפו בית כנסת מונומנטלי מהמאה החמישית, שנבנה מבזלת – סלע אופייני לנוף הגיאולוגי של האזור.

רצפת הפסיפס שלו יוצאת דופן בעושרה האמנותי ובמגוון הסצנות. תיאור יונה מרשים במיוחד. נדיר באמנות היהודית הקדומה, הוא מציג את הרגע הקריטי שבו יונה נבלע על ידי הדג. פסיפסים נוספים יוצאי דופן כוללים: שמשון בעזה נושא את שערי העיר לאחר שתלש אותם, חציית ים סוף, המרגלים, תיבת נח וסצנה לא מקראית שמתפרשת כמפגש בין אלכסנדר הגדול לכהן יהודי.

הקירות נצבעו באדום, ורוד ולבן, והעמודים נשאו שרידי טיח צבעוני.

מטבעות, קברים חצובים בסלע ומבנים נלווים מעידים על קהילה משגשגת.

^[א] בתיאור גבולות נחלת נפתלי (יהושע י"ט:ל"ב–ל"ט), חוקוק מוזכרת בפסוק ל"ד. נפתלי פירושו "מאבקי". יעקב בירך אותו באומרו: "נפתלי אילה שלוחה, נותן אמרי שפר" (בראשית מ"ט:כ"א).
^[ב] ג'ודי מגנס היא פרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל. היא מובילה את החפירות בחוקוק מאז שנת תשע"א, עם צוות בינלאומי. הממצאים פורסמו בכתבי עת מדעיים והוצגו במדיה כמו נשיונל ג'יאוגרפיק.

וַיֵּלֶךְ
^{דברים ל״א א–ל״ • הושע י״ד ב–י • יואל ב׳ י״א–כ״ז • מיכה ז׳ י״ח–כ״}

משה מודיע על עזיבתו ומעביר ליהושע את האחריות להנהגת העם. הוא מוסר לישראל שיר — שיר התורה. הוא מצווה עליהם לכתוב אותו ולהעבירו לדורות. ההפטרה של שבת שובה קוראת לישראל לשוב בתשובה — חזרה כנה אל ה'.

הושע י״ד:ב׳
שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ

בשנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20, הקפטן ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (א׳) ייסד את הקהילה היהודית של פורטו והוביל מסע לחיבור מחדש של צאצאי האנוסים (ב׳) אל היהדות. למרות הרחקתו מהצבא בשנת 1937, נחנך בשנת 1938 בית הכנסת כדורי מקור חיים (מקור חיים – מקור החיים), בזכות תמיכתה הפילנתרופית של משפחת כדורי (ג׳). במשך עשרות שנים נותר בית הכנסת ללא הנהגה פעילה, והשקט שרר בו. ההתחדשות החלה בראשית שנות ה־2010, עם הצטרפותם של חברים חדשים ותמיכת הרבנות של ליסבון ושל מדינת ישראל. מאז 2014 פתחה הקהילה בית דין רבני, מוזיאון יהודי (2015), מקווה (2016), מוזיאון לשואה (2021) ובית קברות (2023). הקהילה גם החלה לעסוק בהפקת סרטים היסטוריים בשיתוף פעולה עם הבמאי לואיש איסמאיל (ד׳). הקהילה, שמנתה בקושי ארבעים חברים בשנת 2010, מונה כיום למעלה מאלף איש. כיום, בית הכנסת כדורי מקור חיים (ה׳) הוא המבנה היהודי הגדול ביותר בחצי האי האיברי. הוא תוכנן בסגנון אר דקו, עם חזית לבנה המזכירה את סגנון הבאוהאוס, על ידי האדריכל אוגוסטו דוש סנטוש מלטה והמהנדס ארתור דה אלמיידה ג׳וניור.

^א׳ ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (1887–1961) היה קצין פורטוגלי, אינטלקטואל ופעיל יהודי, שכונה "דרייפוס הפורטוגלי" בשל העוול האנטישמי שנגרם לו. בגיל תשע גילה כי אבותיו היו יהודים שאולצו להתנצר במאה ה־16. גיבור המהפכה הרפובליקנית של 1910 וותיק מעוטר ממלחמת העולם הראשונה, קיבל את "צלב המלחמה" הפורטוגלי על גבורתו. לאחר שלמד יהדות, התגייר וקיבל את השם אברהם ישראל בן־ראש. בשנת 1923 ייסד את הקהילה היהודית של פורטו, הקים את מכון ראש פינה — הישיבה הראשונה בפורטוגל מזה חמש מאות שנה — ופעל להשבת האנוסים ליהדות. בשנת 1937 סולק מהצבא הפורטוגלי בשל ארגון בריתות מילה. שיקומו הרשמי הוכר רק לאחר מותו, בשנת 2012, על ידי אספת הרפובליקה של פורטוגל.
^ב׳ אנוסים / יהודים בסתר: "אנוסים" הם יהודים שהתנצרו בכפייה; "יהודים בסתר" מדגישים את המשך קיום היהדות בסתר. חזרת צאצאיהם ליהדות נעשית באמצעות גיור הלכתי.
^ג׳ השם "כדורי" מנציח את סר אלי כדורי ואת בניו לורנס והוראס, שמימנו את בניית בית הכנסת בפורטו בשנות ה־30. משפחת כדורי, שמוצאה יהודי ספרדי מבגדד, ידועה בפעילותה הפילנתרופית ובתמיכתה בקהילות יהודיות ברחבי העולם.
^ד׳ הסרטים הופקו על ידי לואיש איסמאיל, ששמו האמיתי הוא לואיש מיגל דה רושה פריירה — במאי, מפיק, שחקן ויזם פורטוגלי, הידוע בעבודתו בקולנוע העצמאי. מייסד חברת ההפקות Lightbox, אחת הבולטות בצפון פורטוגל, הוא שיתף פעולה עם הקהילה היהודית של פורטו להפקת סרטים היסטוריים:
• ספרד (2019): מספר את סיפורו של ארתור קרלוש דה בארוש באשטו והתחדשות החיים היהודיים בפורטו במאה ה־20.
• קדיש של הנזירה (2019): סרט קצר בן שבע דקות על נזירה קתולית שמגלה שהיא יהודייה — מדיטציה רוחנית על חיפוש האמת.
• 1618 (2021): דרמה היסטורית על האינקוויזיציה בפורטו, שהפכה לסרט הפורטוגלי המעוטר ביותר עד כה.
^ה׳ בית הכנסת כדורי מקור חיים בפורטו הוא תוצאה של פרויקט שהחל בשנת 1923 ביוזמת ארתור קרלוש דה בארוש באשטו והקהילה היהודית של פורטו. הקרקע נרכשה בשנת 1929, והבנייה החלה באותה שנה. המבנה הושלם בשנת 1937 ונחנך רשמית בשנת 1938. לאחר שנים רבות שבהן היה סגור לציבור, נפתח מחדש בשנת 2012, והועשר בשנת 2015 עם הקמת מוזיאון יהודי בתוכו.

ניצבים
^{דברים כ"ט:ט'–ל':כ' • ישעיהו ס"א:י'–ס"ג:ט'}

משה רבנו מכנס את כל ישראל לחידוש הברית עם ה'. רגע חגיגי זה מדגיש את אחדות העם, כאשר כל אדם נקרא לעמוד לפני ה'.

ראש השנה – יום תרועה
^{בראשית כ"א:א'–ל"ד • כ"ב:א'–כ"ד • במדבר כ"ט:א'–ו' • שמואל א' א':א'–ב':י' • ירמיהו ל"א:א'–י"ט}

בקריאת התורה של ראש השנה מופיעים לידת יצחק ועקידתו, תפילתה של חנה ודמעות ירמיהו. קול השופר מזכיר את האיל שהחליף את יצחק, אך גם את זעקות התפילה והבקשות לרחמים. הוא מבטא את נשמת הברית ואת ההתעוררות הרוחנית.

דברים כ"ט:ט'
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם.

במדבר כ"ט:א'
יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם

שופרות ישראל – ברששת ריבק

משפחת ברששת שורשיה בספרד של המאה ה-14, עם הרב יצחק ברששת ברפת¹. לפי המסורת המשפחתית, אחד מצאצאיו החל לעבד קרניים ליצירת כלי שימוש, ובהמשך התמחה ביצירת שופרות.

לאחר גירוש ספרד בשנת 1492, המשפחה מתיישבת במרוקו, שם נשמרה מלאכת השופר במשך דורות. בשנת 1947, מאיר ברששת עולה על ספינת אקסודוס² בדרכו לארץ ישראל, אך הספינה מוחזרת על ידי הבריטים, ומאיר נכלא במחנה בגרמניה. שם, בערב ראש השנה, הוא יוצר את שופרו הראשון. בשנת 1948, הוא עולה לישראל ומקים סדנה בחיפה, תוך חיבור מחודש למלאכת אבותיו.

מן הצד של ריבק, המסורת מתחילה בוולודבה, פולין, עם יעקב רוסמן. בזכות מומחיותו בעיבוד קרניים, הוא נודע באיכות שופריו. בשנת 1927, הוא עולה לארץ ישראל ומקים סדנה בתל אביב — הראשונה בעיר לייצור שופרות. ללא צאצאים ישירים, הוא מעביר את הידע לבן דודו אברהם ריבק, שממשיך את הפעילות ומכשיר את בנו אלי ריבק.

בשנות ה-80, אלי ריבק וצבי ברששת, בנו של מאיר, מקימים את שופרות ישראל – ברששת ריבק, הנחשב כיום לשם עולמי בתחום השופרות בעבודת יד.

השופרות בסדנה זו מיוצרים מקרני בעלי חיים כשרים³, כגון איל, קודו, יעל, אוריקס ואילנד. כל קרן מחוממת לריכוך, נוקבת, מעוצבת, מנוקבת בקצה, מלוטשת ומושלמת ביד. חלק מהדגמים מצופים כסף, צבועים או חרוטים לפי בקשת הלקוח. כל התהליך מתבצע בעבודת יד, תוך שימוש בכלים שנבנו על ידי האומנים עצמם, ובהקפדה על חוקי הכשרות והדרישות ההלכתיות.

¹ יצחק בר ששת ברפת (ריב״ש), נולד בוולנסיה בשנת 1326 ונפטר באלג'יר בשנת 1408. היה מגדולי הפוסקים של תקופתו, כתב מאות תשובות הלכתיות ושימש כרב בקהילות ברצלונה, סרגוסה ואלג'יר. נחשב לדמות מרכזית ביהדות ספרד של ימי הביניים בזכות עומק פסיקותיו.
² הספינה האמריקאית פרזידנט וורפילד הוסבה בשנת 1947 על ידי המוסד לעלייה ב' להובלת יותר מ־4,500 ניצולי שואה לארץ ישראל. היא שינתה את שמה ל־אקסודוס 1947 והונפה עליה דגל עם מגן דוד. הספינה נעצרה על ידי הצי הבריטי לפני שהגיעה לחיפה. שלושה נוסעים נהרגו, והיתר נכלאו במחנות בגרמניה. האירוע עורר זעם בינלאומי ותרם לתמיכה בהקמת מדינת ישראל.
³ קרן של פרה אינה משמשת לייצור שופר, שכן בתורה היא נקראת קרן ולא שופר. לפי התלמוד (ראש השנה כ"ו ע"א), ההבחנה הלשונית הזו פוסלת אותה לשימוש טקסי. יש מפרשים הרואים בה גם זכר לעגל הזהב, מה שמחזק את אי התאמתה לתקיעות ראש השנה.

כי תבוא
^{קריאה: דברים כ"ו:א–כ"ט:ח • ישעיהו ס':א–ס':כ"ב}

הפרשה נפתחת במצוות הביכורים, שעל כל חקלאי להביא למקום אשר יבחר ה', בליווי הצהרת תודה. לאחר מכן מובאת מצוות המעשר, המיועדת ללויים, ליתומים, לאלמנות ולגרים.

התורה נחקקת על אבנים בהר עיבל, לציון הברית עם אלוהים, ונערכים שם קורבנות. הלויים משמיעים סדרת אזהרות, והעם עונה "אמן". בהר גריזים נאמרות הברכות על קיום המצוות, ואילו בהר עיבל נאמרות הקללות על הפרתן.

בהפטרה, הנביא ישעיהו מתאר את ירושלים המשוקמת, זוהרת באור אלוהי, אליה נוהרות אומות העולם ברוח של שלום, הודיה ורוחניות.

ישעיהו ס':א
קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ

בשנת 1947, במדבר יהודה סמוך לקומראן, רועה צאן צעיר מגלה במקרה מערה חבויה בין המצוקים. בתוכה נמצאות כדים עתיקים המכילים כתבים בני יותר מאלפיים שנה. כתבים אלו מאירים באור חדש את הבנתנו את התקופה ההיא.

בין האוצרות שנחשפו נמצאת מגילה שלמה של ספר ישעיהו (1QIsaᵃ), שנכתבה בקפידה על גלי עור שנתפרו זה לזה. אורכה 7.34 מטרים, והיא כוללת את כל 66 פרקי הספר, במצב שימור מרשים במיוחד.

המגילה מתוארכת למאה השנייה לפני הספירה, ושוחזרה בקפדנות יוצאת דופן, מה שאפשר לשמר את מבנה הטקסט ואת קריאותו. כיום היא מוצגת במוזיאון ישראל, באגף הקרוי היכל הספר, שם היא ממשיכה להאיר חוקרים ומבקרים בעדותה הייחודית.

---

כִּי-תֵצֵא
דברים כ״א:י׳–כ״ה:י״ט & ישעיהו נ״ד:א׳–י׳

פרשת כי-תצא כוללת 74 מצוות, מה שהופך אותה לאחת הפרשות העשירות ביותר מבחינת הוראות התורה. המצוות עוסקות בהיבטים שונים של החיים החברתיים, המשפחתיים והמוסריים של עם ישראל. הפרשה מסתיימת בציווי לזכור את אשר עשה עמלק — קריאה לזיכרון ערני מול עוינות.

ההפטרה, מתוך ספר ישעיהו, מציעה חזון מנחם: ירושלים, המדומה לאישה עקרה, נקראת ללדת המון. הנביא שב ומאשר את הברית הנצחית בין אלוהים לעמו, ואת החסד האלוהי שאינו מתערער גם לאחר גלות.

דברים כ״א:י׳
כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ

בית הכנסת של הקנטוניסטים^[1] בטומסק נבנה בשנת 1906. בשנת 1930 הוא הוחרם על ידי השלטונות הסובייטיים והוסב לדירות עירוניות. בשנת 2013 הושב המבנה לקהילה היהודית המקומית.

בתוך המבנה, חיפויי העץ המקוריים עדיין נראים מתחת לשכבת סיד בהירה. ארון הקודש, ששוקם בקפידה, מעוטר בפרוכת רקומה הנושאת את ראשי התיבות של צבי הרצ ינקלוויץ, אחד ממייסדי בית הכנסת מקרב הקנטוניסטים.

מבנה עץ מסיבי זה, אחד השרידים הנדירים של אדריכלות דתית יהודית בסיביר, עבר שיקום מלא והוסב למוזיאון ליהדות הסיביר. כיום הוא מהווה אחד הדוגמאות האחרונות שנותרו לסגנון אדריכלי ייחודי זה.

^[1] הקנטוניסטים היו ילדים יהודים שנלקחו בכפייה לבתי ספר צבאיים של האימפריה הרוסית החל משנת 1827, בתקופת שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון. צו קיסרי חייב את הקהילות היהודיות לספק מכסה של ילדים, לרוב בגילאי 8 עד 12, לצורך הכשרה צבאית. בגיל 18 שולבו הילדים בצבא לתקופה של 25 שנה. שיטה זו בוטלה בשנת 1857 תחת שלטונו של הצאר אלכסנדר השני.

שופטים
^{דברים ט"ז:י"ח–כ"א:ט' וישעיהו נ"א:י"ב–נ"ב:י"ב}

הפרשה מתווה את יסודותיה של חברה הנשלטת בצדק: בתי דין הוגנים, איסור על שחיתות, הגבלת כוח המלך, תפקיד הנביא, דיני מלחמה ואחריות קולקטיבית. ההפטרה, הנקראת במסגרת שבע השבועות של נחמה לאחר תשעה באב, מביאה את דברי הנביא ישעיהו על קץ הגלות, התעוררות ירושלים והדרך לגאולה. העם נקרא לקום, להיטהר ולהתכונן לגאולה.

דברים ט"ז:כ'
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף

בית הכנסת אוהב צדק (אהב צדק – מי שאוהב צדק), שנוסד בשנת 1863, הוא מן המוסדות היהודיים הוותיקים ביותר בוילקס-באר, עיר פועלים בצפון-מזרח פנסילבניה. הוא נוסד על ידי מהגרים מאירופה המרכזית, בעיקר מאוסטריה והונגריה. בשנת 1892 נרשמה הקהילה באופן רשמי בשם Congregation Ohav Zedek Anshe Ungarn^[1].

הבניין הנוכחי^[2], שנבנה בשנת 1932 לפי תוכניותיו של האדריכל אוסטין ריילי^[3], מעוצב בסגנון מורי, עם חזית מקושטת באריחים צבעוניים. בפנים הבניין קיימת תכונה אדריכלית נדירה: עזרת הנשים תלויה מהמבנה העליון, ללא עמודים שמסתירים את המבט — חידוש אדריכלי מרשים. את הבנייה ניהל הקבלן ויליאם שמלצרידט^[4].

^[1] קונגרגציה אוהב צדק – אנשי הונגריה: “Congregation” הוא מונח אנגלי נפוץ בשמות בתי כנסת אמריקאיים; אהב צדק הוא ביטוי עברי ל"מי שאוהב צדק"; Anshe Ungarn הוא יידיש ל"אנשי הונגריה".
^[2] ניתן לסייר בבית הכנסת אוהב צדק באופן מקוון דרך פרויקט Synagogues360, המתעד חזותית בתי תפילה יהודיים ברחבי העולם. קישור ישיר
^[3] אוסטין ריילי: אדריכל שפעל בצפון-מזרח פנסילבניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, תכנן מבנים ציבוריים ודתיים במחוז לוזרן. סגנונו משלב השפעות מזרחיות עם פונקציונליות מודרנית. הוא מוזכר כמתכנן הראשי של הבניין בארכיונים העירוניים של וילקס-באר.
^[4] ויליאם קרל שמלצרידט (1911–2001): קבלן בנייה מוילקס-באר, ניהל את בניית בית הכנסת אוהב צדק בשנת 1932. הוא מוזכר ברשומות הפרויקט ובארכיוני הקהילה כקבלן הראשי. השתתף גם בשיקום הבניין לאחר שיטפון 1972 שנגרם על ידי נהר הססקוהנה.

ראה  
^{דברים י״א:כ״ו–ט״ז:י״ז וישעיהו נ״ד:י״א–נ״ה:ה׳}

משה קורא לעם לראות ולבחור: ברכה או קללה, בהתאם לנאמנותם למצוות. הטקסט מפרט את הדינים על עבודת ה' המרכזית, דיני הכשרות, הצדקה וחגי העלייה לרגל. ההפטרה מישעיהו מדברת על נחמת ירושלים הבנויה מחדש ועל הברית הנצחית בין אלוהים לעמו.

דברים י״א:כ״ט
וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים

בשומרון, על מדרונות הר גריזים, נוסדה בשנת 1983 הקהילה היהודית הר ברכה. הבחירה במקום אינה מקרית: היא תואמת בדיוק את הפסוק בפרשת ראה, שמציין את הר גריזים כמקום הברכה בכניסת העם לארץ המובטחת.

הר ברכה נוסדה במסגרת תנועת ההתיישבות שלאחר 1977, בתקופה שבה השומרון שב לנוכחות יהודית לאחר כמעט אלפיים שנה. בתחילה הוקמה כמאחז צבאי מסוג נח"ל, אך בשנת תשמ"ג ביום העצמאות, הפכה ליישוב אזרחי.

הישיבה בראשות הרב אליעזר מלמד, מחבר סדרת ההלכה "פניני הלכה", הפכה למרכז לימוד והשפעה רוחנית. מדי שנה מגיעים עשרות תלמידים, ורבים מהם בוחרים להשתקע במקום לאחר לימודיהם.

בית הכנסת המרכזי בהר ברכה, שנבנה בשנות ה-90, מאופיין בסגנון צנוע ופונקציונלי, טיפוסי ליישובי ההר: אבן מקומית, כיפה נמוכה, וחלונות ויטראז' בהשראת ברכות מקראיות.

כיום, הר ברכה מונה מעל 3,000 תושבים, המחולקים למספר שכונות. האוכלוסייה מורכבת בעיקר ממשפחות דתיות צעירות, עם ילודה גבוהה וחיים קהילתיים תוססים. במקום פועלים בתי ספר, גני ילדים, חנויות וספרייה יהודית.

פרשת מטות–מסעי וראש חודש אב
^{במדבר ל,ב–לו,יג (מטות–מסעי), במדבר כח,ט–טו (ראש חודש), ישעיהו סו,א–כד (ראש חודש)}

הפרשה הכפולה מטות–מסעי מסיימת את ספר במדבר. היא עוסקת בדיני נדרים ובסיפור המלחמה במדיין. היא מתארת גם את יישוב שבטי ראובן, גד וחצי מנשה בעבר הירדן. לאחר מכן מופיעה רשימת 42 תחנות המסע במדבר, חוקי חלוקת הארץ, הקמת ערי המקלט ושאלת ירושת בנות צלופחד.

בהפטרה מתאר ישעיהו ירושלים משיחית – מקור שלום ומרכז פולחן עולמי.

במדבר לג, לג
וַיִּסְעוּ, מֵחֹר הַגִּדְגָּד; וַיַּחֲנוּ, בְּיָטְבָתָה

פסוק זה מונה את יוטבתה^[2] כאחת מתוך 42 תחנות המסע במדבר. כששורשים היסטוריים נטועים – המדבר נעשה פורה.

קיבוץ יוטבתה נוסד ב־1957 על ידי תנועת נח"ל^[3], סמוך לעין רדיאן – מעיין טבעי מרכזי בערבה, כ־42 ק"מ צפונית לאילת, לצד שרידי מבצר רומי.

מיומו הראשון הקים הקיבוץ את בית הספר האזורי מעלי שחרות^[4], המשלב לימודים עיוניים, מודעות סביבתית ומעורבות אזרחית. הקיבוץ מארח גם פנימייה במסגרת תוכנית נעל"ה^[5].

בשנות ה־60 הוקם מרכז חקלאי השותף למחקר גיאולוגי וחקלאי, חדשנות בהשקיה וחקלאות חממות. לוחות סולאריים מספקים כמות חשמל משמעותית, ומי שפכים ממוחזרים להשקיה.

המחלבה^[6], שנוסדה ב־1962, מעבדת חלב מקומי ליותר מארבָעִים מוצרי חלב המשווקים בכל רחבי ישראל.

לצד הקיבוץ פועלת שמורת חי־בר, השבה מחודשת של בעלי חיים תנ"כיים לנגב: פרא, ראם, צבי וצבוע.

^[1] עניין היום – “הנושא של היום גובר.”
כאשר נקבעת הפטרה מיוחדת (למשל לראש חודש או חנוכה), היא גוברת על ההפטרה הרגילה של הפרשה השבועית (עורח חיים רמ״ה:א; משנה ברורה רמ״ה:ז).
^[2] דברים י,ז: “ארץ נחלי מים” – יוטבתה. פרשנים מקשרים שמה לשורש ט־ו־ב (טוב).
^[3] נוער חלוצי לוחם (נח"ל) – מסגרת בצה"ל שהוקמה ב־1948 לשילוב שירות צבאי עם הקמת יישובים חקלאיים.
^[4] בית ספר מעלי שחרות משרת כ־600 תלמידים מתשע־עשרה יישובים (כולל יוטבתה) במועצה אזורית חבל אילות, ומציע חינוך אקדמי, סביבתי ואזרחי בפלורליזם.
^[5] נוער עולה לפני הורים (נעל"ה) – תוכנית ממשלתית מ־1992 המביאה בני נוער יהודיים מרחבי העולם לסיים תיכון בישראל לפני עליית הורי המשפחה.
^[6] מחלבת יוטבתה, בשותפות עם קבוצת שטראוס, מפורסמת במיוחד במותגי השוקו ומשקאות החלב שלה.