קטגוריה: Uncategorized

אחרי מות – קדושים
^{ויקרא ט"ז:א'–כ':כ"ז ונביאים עמוס ט':ז'–ט"ו}

הפסוקים האלה אוספים חוקים הקשורים לקדושה, טהרה, איסורי יחסים, צדק וצדקה.

יקרא י"ט:י"ח
ואהבת לרעך כמוך

פסוק זה^[1] חקוק מעל חלון הרוזטה הגדול המעוטר במגן דוד על החזית הראשית של בית הכנסת של ורסאי. המבנה, שנבנה בין 1884 ל-1886 בסגנון נאו-ביזנטי, מתאפיין בקומפוזיציה סימטרית, קשתות מעוגלות, כתובות בעברית, ורכס אבן מגולף המתאר את ספרי התורה.

המבנה תוכנן על ידי האדריכל אלפרד-פיליבר אלדרוף^[2], דמות מרכזית באדריכלות הדתית היהודית בצרפת בסוף המאה ה-19. בנייתו התאפשרה בזכות תמיכתה הפיננסית של הנדבנית ססיל פורטדו-היין^[3], בתקופה שבה גבר גל ההגירה של משפחות יהודיות מאלזס ולורן לאחר מלחמת 1870^[4].

הבניין רשום כאתר היסטורי מאז 2010, והוא ממשיך לשמש מקום תפילה פעיל, המשמש קהילה רובה ספרדית. לפני בנייתו, יהודי ורסאי, שהתיישבו במקום כבר בהמאה ה-18, קיימו את תפילותיהם בבתי תפילה קטנים, במיוחד ברחוב סנט-קלאוד.

^[1] הכתובת מעל חלון הרוזטה משלבת שני פסוקים:
ואהבת את ה' אלוהיך (דברים ו':ה').
ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט:י"ח).
מעל הכניסה הראשית, נחקק גם פסוק נוסף:
ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. (דברים כ"ח:ו').
^[2] אלפרד-פיליבר אלדרוף (1834–1895), אדריכל צרפתי, עיצב גם את בית הכנסת ברחוב דה לה ויקטואר בפריז, אחד המבנים הבולטים של יהדות צרפת.
^[3] ססיל פורטדו-היין (1821–1896), נדבנית יהודייה חשובה, תמכה ביוזמות חברתיות ודתיות רבות, ובמיוחד בבניית בתי חולים ובתי כנסת.
^[4] לאחר תבוסת נפוליאון השלישי בסדאן, סיפוח אלזס-לורן על ידי האימפריה הגרמנית בשנת 1871 הוביל להגירתן של משפחות יהודיות דוברות צרפתית. חלקן מצאו מקלט בצרפת ובאלג'יריה, בעוד אחרות התיישבו בשווייץ או בארצות הברית, במיוחד בלואיזיאנה, פנסילבניה וניו יורק. משפחות אחדות גם היגרו לארגנטינה ולברזיל, בעוד שאחרות העדיפו להתיישב באימפריה העות'מאנית.

תזריע – מצורע – (אדם הלוקה בצרעת ^[1])
^{ויקרא י"ב:א-ט"ו:ל"ג ומלכים ב' ז:ג-כ}

הפרשות תזריע-מצורע עוסקות בחוקי טהרה וטקסי טיהור, שבהם המים מסמלים התחדשות ומעבר רוחני.

ויקרא י"ד:ח
וְכִבֶּס אֶת-בְּגָדָיו, וְרָחַץ אֶת-בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם–וְטָהֵר.

בשנת 1828 הותקנה משאבת אש^[2] בין רציף אוטיי וכביש ורסאי כדי לשאוב מים מהנהר סן ולהזין את מאגרי פסי, וכך להבטיח אחסון וחלוקת מים ראויים לשתייה.
בין השנים 1900 ל-1925, החברה פקוט וחברה (Pacotte & Cie) החליפה את המשאבה הזו במפעל שאיבה^[3] מודרני.
המתחם כלל חמישה מבנים ששילבו אבן חצץ, לבנים בהירות ואדומות, וכן אלמנטים מתכתיים, שהיו מאפיינים בולטים של הסגנון התעשייתי של התקופה.
בשנת 1955 המפעל הפסיק את פעילותו.

בשנת 2001 עיריית פריז יזמה פרויקט להסבת האתר, והקצתה אחד מהמבנים לרשות הרב הראשי של פריז, הרב דוד מסאס^[4], אשר ייסד את המרכז הקהילתי מגן דוד – אהבת שלום.
בשנת 2019, בנו הרב אריאל מסאס, שהמשיך את דרכו של אביו, חתם על חוזה חכירהל-50 שנה עם עיריית פריז, והגיע להסכם עם החברה המנהלת של בית המים בפריז ^[5] כדי לארח במקום ארוחות שבת, אירועי בר מצווה וחגיגות נוספות.

^[1] צרעת – מחלה טקסית המשפיעה על העור, הבגדים או הקירות, ומתבטאת בכתמים לבנים, נקודות או התפרצויות ייחודיות.
^[2] משאבת אש – טכנולוגיה המבוססת על דוודים המוסקים בעץ או פחם להפעלת מנגנוני השאיבה.
^[3] מפעל שאיבה – מבנה שנועד להעלות מים לגובה מספק להזנת מאגרים, תוך שימוש במשאבות ומערכת סינון בסיסית.
^[4] הרב דוד מסאס – נולד בשנת 1934 במכנאס (מרוקו), למד בישיבת כתר תורה בקזבלנקה, באקס-לה-בן ובגרנובל. הרב הראשי של ז'נבה (1989-1995) ולאחר מכן של פריז (1995-2011). הרב מסאס השפיע רבות על הקהילה היהודית בזכות למדנותו ומסירותו. הוא זכה לאות לגיון הכבוד הצרפתי ולאות המקביל המרוקאי אויסם אלאווי.
^[5] בית המים בפריז (פביליון דה לו – Pavillon de l’Eau) – בשנת 2007, תחת ניהול מים של פריז (או דה פריז – Eau de Paris), הארכיטקט וינסנט ברוסי הפך אחד מהמבנים למרכז המוקדש לשימור משאבים ולגישה למים נקיים.

שמיני
^{ויקרא ט – י״א, מ״ז ושמואל ו, א – י״ט}

הפרשה שמיני ⁽¹⁾ עוסקת בחנוכת המשכן, וההפטרה – בהעברת ארון הברית לירושלים. שני הסיפורים משלבים שמחה עזה עם טרגדיות כואבות ⁽²⁾.

ויקרא י, ט״ז
וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה

בתורה, המילה דרש ממוקמת במרכז⁽³⁾. מכך אנו לומדים שהעיסוק בלימוד צריך להיות מרכזי ויסודי בחיינו. מילה זו מופיעה בפסוק המרכזי בתורה, שרש"י ⁽⁴⁾ מפרש כדרישה לאיזון בין שמירה על מצוות האל לבין מציאות החיים האנושית.
רש"י כתב את פירושיו בטורואה, לאחר שלמד במיינץ ואחר כך בוורמס.

וורמס, המכונה "ירושלים הקטנה של עמק הריין" היא מרכז היסטורי חשוב של יהדות אירופה. הקהילה היהודית בעיר מתועדת כבר מתחילת ימי הביניים. השכונה היהודית בוורמס, שנבנתה מחדש בשנת 1961, כוללת בית כנסת רומנו-גותי שהוקם בשנת 1034, את בית רש"י שהפך למוזיאון בשנת 1982, מקווה מהמאה ה-12 ואת הייליגס סנד ⁽⁵⁾.

⁽¹⁾ שמיני: המספר שמונה מסמל התעלות מעבר לטבעי והמחזורי, ומייצג עלייה אל האינסוף.
⁽²⁾בפרשה, שמחת חנוכת המשכן מתעמעמת בעקבות מותם של נדב ואביהו, בני אהרן. בהפטרה, העברת ארון הברית לירושלים מלווה במותו של עוזה, אחד מבני אבינדב.
⁽³⁾פרשת שמיני כוללת את הפסוק המרכזי בתורה (ה-2,923) שבו מופיעה המילה המרכזית דרש (ה-39,924). האות המרכזית היא ה-ו שבמילה גחון (ויקרא יא:מב), ואות זו מסמלת בחזותה את החיבור בין הנמוך לגבוה, בין החומר לרוח, ובין האדם לאלוהות.
⁽⁴⁾רש"י (רבי שלמה בן יצחק) נולד בשנת 1040 בטורואה. בגיל 15 למד במיינץ אצל רבי יעקב בן יקר. עם פטירתו של האחרון בשנת 1064, המשיך את לימודיו בוורמס אצל רבי יצחק הלוי הקדוש. בגיל 30, בשנת 1070, חזר לטורואה, שם יסד בית ספר, נישא, עבד בכרם שלו, וכתב את פירושיו המפורסמים. הוא נפטר בטורואה בשנת 1105.
⁽⁵⁾הייליגס סנד הוא השם הגרמני של בית הקברות היהודי העתיק ביותר שנשמר באירופה. משמעותו המילולית היא "חול קדוש". במקום ישנן למעלה מ-2,000 קברים, וביניהם קברו של רבי מאיר מרוטנבורג (1215–1293), המהר"ם, דמות חשובה ביהדות אשכנז של ימי הביניים.

שביעי של פסח
^{שמות י"ג: י"ז–ט"ו: כ"ו, במדבר כ"ח: י"ט–כ"ה, שמואל ב' כ"ב: א–נ"א}

בתורה, שירת הים, ששר משה, מלווה בשירת מרים והנשים. ההפטרה, לעומת זאת, מהללת את האל בכבוד עוצמתו ומעשיו למען ישועה.

שמות ט"ו: ג'
ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמו

בפסוק הבא, האל משמיד את מרכבות המצרים.

יד לשריון מציג שחזורים בגודל טבעי של מרכבות עתיקות ששימשו את התרבויות המצרית והאשורו-בבלית. בנוסף, המוזיאון כולל אוסף מרשים של יותר מ-200 טנקים ורכבים משוריינים מישראל וממדינות אחרות, שחלקם נלקחו שלל מצבאות אויב⁽¹⁾.

הבניין המרכזי, מבצר טגארט⁽²⁾ שקירותיו החיצוניים מכוסים בסימני פגיעות, כולל ספריה שבה נשמר המידע על כל חיילי חיל השריון שנפלו בקרב. בית הכנסת צרור החיים⁽³⁾ מוסיף ממד רוחני למקום הזיכרון. המגדל של המבצר הפך ל"מגדל הדמעות"⁽⁴⁾. במוזיאון גם אמפיתיאטרון גדול ואולם כנסים.

בשטח החיצוני, קיר השמות, שבו חרוטים שמות החיילים מחיל השריון שנפלו בקרב, מנציח את זכרם. מגדל מים, שעליו מותקן טנק שרמן במקום המיכל, הפך ללוגו של המוזיאון.

⁽¹⁾ טנקים שנלקחו שלל או הושמדו על ידי ישראל:
מצרים: מלחמת העצמאות (1948–1949): 30–50 טנקים; מלחמת ששת הימים (1967): כ-700 טנקים; מלחמת יום הכיפורים (1973): כ-1,100 טנקים.
סוריה: (1967): 100–150 יחידות; (1973): כמעט 1,000 טנקים, רובם ברמת הגולן; מלחמת לבנון (1982): כ-300 טנקים.
ירדן: (1967): כ-200 יחידות.
⁽²⁾ מבצר טגארט: נקרא על שם הקצין הבריטי צ'ארלס אוגוסטוס טגארט, שתכנן אותם. מבצרים אלו נבנו בשנות ה-30 וה-40 בתקופת המנדט הבריטי, במטרה לחזק את הביטחון מול מרידות ערביות.
⁽³⁾ צרור החיים: הביטוי נלקח מספר שמואל א' כ"ה: כ"ט, ומשמעותו נשמות הנפטרים קשורות לחיי נצח. בבית הכנסת נמצאת ארון קודש מהמאה ה-18, שנתרם על ידי קהילת יהודי פיזה.
⁽⁴⁾ מגדל הדמעות: מיצג עשוי מלוחות פלדה שנלקחו מטנק, שמכסים את כל הקירות, ועליהם זורמים מים המסמלים את הדמעות שהורדו על החיילים מחיל השריון שנפלו בקרב. העבודה עוצבה על ידי דני קרוון (1930–2021), פסל ישראלי מפורסם בזכות פסלים סביבתיים המזמינים אינטראקציה עם החלל. בין יצירותיו הבולטות: דרך זכויות האדם בנירנברג ו"דרך השלום" בישראל.

צו, שבת הגדול, פסח
^{ויקרא ו':א' עד ח':ל"ו, מלאכי ג':ד' עד ג':כ"ד, שמות י"ב:כ"א עד י"ב:נ"א. במדבר כ"ח:ט"ז עד כ"ח:כ"ה, יהושע ה':ב' עד ו':א'.}

הכנות לגאולה:
בפרשת צו, ניתנות המצוות הנוגעות לקורבנות. הטקסט מתאר גם את הקדשת הכהנים ובגדיהם. הנביא מלאכי מכריז על שובו של אליהו לפני ה"יום הגדול והנורא של ה'". הוא קורא לעם⁽¹⁾ לתשובה ולצדק. קריאת התורה של היום הראשון של פסח מתארת את ההכנות האחרונות לפני יציאת מצרים; המפטיר מפרט את הקורבנות המיוחדים לפסח, וההפטרה מתייחסת לאלה שהוקרבו בעת הכניסה לארץ המובטחת.

שמות י"ב:מ"ב
לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה', לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה', שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.

הגדת הזהב היא כתב יד עברי מאויר, כנראה ממוצא קטלוני, שנוצר בין השנים 1320 ו-1330 על קלף. הוא מעוטר בארבע עשרה מיניאטורות, שכל אחת מהן מורכבת מארבעה סצנות על רקע מוזהב, בסגנון גותי גבוה. הטקסט כתוב בכתב יד ספרדי מרובע. כתב יד זה ייתכן ונלקח לאיטליה על ידי יהודים שגורשו מספרד ב-1492. הכריכה האיטלקית מהמאה ה-17, בעור כבשים חום כהה, מעוטרת במוטיבים בצורת מניפות. כתב היד שמור בספרייה הבריטית תחת המספר MS 27210

⁽¹⁾ תלמוד ירושלמי (מגילה א:י"א) מעלה כי שם "מלאכי" ייתכן והוא כינוי לשליח, המורה על שליחות כלל-עולמית. ויש שפירשו, כמו רש"י ואבן עזרא, כי "גדול שמי בגויים" משקף חזון שבו נבואת מלאכי חובקת את כל העמים.

ויקרא
^{ויקרא א:א–ה:כו וישעיהו מ"ג:כ"א–מ"ד:כ"ג}

פרשת ויקרא מפרטת את חוקי הקורבנות, שנועדו לטהר את עצמנו וכך להתקרב לאלוקים. בהפטרה, הנביא ישעיהו חושף שישראל חייב לטהר את עצמו כדי להיות עד לנוכחות האלוהית בקרב העמים ולהתכונן לגאולה באופן פעיל.

ויקרא ד:לב ⁽¹⁾
וְאִם-כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ

הכבש, המוזכר כאן כקרבן חטאת, לקראת פסח, מזמין להתבוננות פנימית ומזכיר לנו את החשיבות שבטיהור עצמנו מן החמץ שבנו.

בית הכנסת ברחוב מוּטוֹן (כֶּ֫בֶשׂ): רשומות היסטוריות חושפות שקהילה יהודית התקיימה כבר משנת 1321 בעיר, שכונתה אז ויטרי-סור-מרן. לאחר 1870, זרם של יהודים מאלזס ולורן התיישב באזור. בית הכנסת, הממוקם ברחוב מוטון, נחנך ב-1957, ימים ספורים לפני ראש השנה. הוא החליף את בית הכנסת שנבנה ב-1885 ונהרס במהלך מלחמת העולם השנייה.

כיום, הקהילה היהודית עזבה את העיר. מאז 2007, בית הכנסת הפך לחלל תרבותי.

⁽¹⁾ רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר (1809–1879), הידוע בראשי התיבות שלו מלבי"ם, מבחין בין המונח כֶּשֶׂב (ויקרא ג:ז), המתייחס לטלה שתלוי עדיין באמו, לבין כֶּ֫בֶשׂ (ויקרא ד:לב), המתייחס לכבשה עצמאית יותר. הנאמנים נקראים להתפתח לעבר בגרות בקשר שלהם עם אלוקים, בדומה למעבר מטלה תלוי לכבשה עצמאית.

פקודי ושבת החודש
^{שמות ל"ח:כ"א–מ:ל"ח, שמות י"ב:א–כ', יחזקאל מ"ה:ט"ז–מ"ו:י"ח}

התורה מפרטת את רשימת החומרים ששימשו לבניית המשכן, שבו שורה שכינה. כמו כן, היא מספקת הנחיות להכנת חג הפסח ולקידוש⁽¹⁾ חודש ניסן. ההפטרה לשבת החודש עוסקת בחוקים הקשורים לבית המקדש השלישי.

שמות ל"ט:ו
ויעשו את אבני השהם, מסבות משבצות זהב, מפתחות פתוחי חותם על שמות בני ישראל.

קרית אדמונד ספרא⁽²⁾ בשוהם כוללת מגוון חנויות ושירותים, כולל מספר בתי כנסת המייצגים מסורות ספרדיות, אשכנזיות, חב"דיות ותימניות. המתחם נמצא בשכונה שבה שמות הרחובות הם על שם אבני⁽³⁾ חושן המשפט: אודם, פטדה, ברקת, ספיר, יהלום, לשם ותרשיש. הבחירה הטופונימית הזו מדגישה את החיבור המכוון בין המורשת הרוחנית לבין המרחב המודרני.

⁽¹⁾ במסכת ראש השנה (א':א') מוזכרים ארבעה ראשי שנה:
– ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, קובע את השנה החקלאית של הפירות. יום זה חשוב ליישום חוקי מעשרות ותרומות.
– א' בניסן, ראש השנה למלכים ולחגים, מסמן את תחילת מחזור החודשים בלוח השנה היהודי. הוא קשור ליציאת מצרים (שמות י"ב:ב', שבת החודש).
– א' באלול, ראש השנה לבהמה, הוא המועד שבו מחשבים את מעשר הבהמות המיועדות להקרבה במקדש.
– א' בתשרי ראש השנה, ראש השנה הכללי, מסמן את תחילת השנה האזרחית. זהו היום שבו העולם נידון לפני ה'.
⁽²⁾ אדמונד יעקב ספרא (1932–1999), בנקאי ופילנתרופ לבנוני-ברזילאי-מונקאי ממשפחה ספרדית, יסד מספר מוסדות פיננסיים יוקרתיים. הוא זכור בזכות תמיכתו במטרות הומניטריות, חינוכיות ותרבותיות. מורשתו ממשיכה להתקיים באמצעות קרן אדמונד ג' ספרא.
⁽³⁾ שמות ל"ו:י"א–י"ד: במבט ראשון, נראה כי אבנים כמו נֹפֶךְ, שְׁבוֹ, אַחְלָמָה ויָשְׁפֵה אינן מיוצגות בשכונה זו. תרגום שמות האבנים היקרות והנדירות נותר לא ודאי.

ויקהל ופרה אדומה
^{שמות ל"ה:א'–ל"ח:כ' ובמדבר י"ט:א'-כ"ב ויחזקאל ל"ו:ט"ז-ל"ח}

בהשראת ה', בצלאל, אהליאב, חירם ואומנים יוצאי דופן אחרים, הפכו חומרים ליצירות קודש מרהיבות ומלאות עידון.

שמות ל"ה:ל"א
 וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.

הוקמה בשנת 1906 בירושלים על ידי בוריס שץ⁽¹⁾, האקדמיה בצלאל לאמנות ועיצוב היא המוסד הוותיק ביותר להשכלה גבוהה בישראל. מאז 1969, היא נתמכת על ידי המדינה ומהווה סמל לרוממות תרבותית ורוחנית. בשנת 2023, עברה האקדמיה לקמפוס מודרני שתוכנן על ידי משרד האדריכלים SANAA⁽²⁾. המרחב החדש משקף את מחויבות האקדמיה לחדשנות וליצירתיות, וניגוד מוחלט לאפלה שמטילים הטרוריסטים⁽³⁾ השולטים בצנעא.

⁽¹⁾ בוריס שץ (1862–1932) היה חלוץ באמנות היהודית המודרנית, איש חינוך ויזם. הוא היה חזון והקים מוסד שבו האמנות היהודית מושרשת במסורת.
⁽²⁾ SANAA (Sejima and Nishizawa and Associates, על שם המייסדים Kazuyo Sejima (נולדה ב-1956) ו-Ryue Nishizawa (נולד ב-1966)) הוא משרד אדריכלים יפני ידוע בעיצובים המוארים, המינימליסטיים והחדשניים שלו. עבודתם זיכתה אותם בפרסים רבים, ביניהם פרס פריצקר היוקרתי ב-2010.
⁽³⁾ החות'ים, קבוצה טרוריסטית שיעית הנתמכת על ידי איראן, השתלטו על צנעא, בירת תימן, בשנת 2014.

תענית אסתר, פורים
^{שמות ל״ב:י״א–י״ד, שמות ל״ד:א–י, ישעיהו נ״ה:ו–נ״ו:ח, מגילה}
כי תשא, פרה אדומה
^{שמות ל׳:י״א–ל״ד:ל״ה, במדבר י״ט:א–כ״ב, יחזקאל ל״ו:ט״ז–ל״ח}

רחמי ה' מתגלים בחידוש הברית עם ישראל. האדם נקרא להכיר בחטאיו, להישען על כוח התפילה ולהבין את חשיבות הטהרה הרוחנית. לבסוף, ה' מבטיח גאולה לעמו.

יחזקאל ל״ו:כ״ה
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכָּל־טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.

חוני המעגל היה חכם יהודי מהמאה הראשונה, שהתפרסם בזכות תפילותיו לגשם שנענו ⁽¹⁾. כאשר לא ירד גשם, ביקשו מחוני שיתפלל. הוא עמד בתפילה אך הגשם לא ירד. אז צייר מעגל, עמד במרכזו ואמר: "ריבונו של עולם! בניך נשאו אליי עיניים. אני נשבע בשמך הגדול שלא אזוז מכאן עד שתרחם עליהם". תחילה ירד גשם קל, אחר כך גשם כבד, ואז חוני ביקש גשמי ברכה ולבסוף ירדו גשמים טובים ומבורכים.

⁽¹⁾ מסכת תענית כ״ג: המסכת מתארת מנהגים ותפילות הקשורים לצומות נבואיים ורבניים.

תצוה – זכור
^{שמות כ"ז:כ – ל:י, דברים כ"ה:י"ז-י"ט ושמואל א' ט"ו:ב-ל"ד}

הפרשה תצווה מתארת את חפצי הקודש והטקסים של המשכן. הקריאה בתורה לשבת זכור מתארת את התקפת עמלק על ישראל ביציאה ממצרים, וההפטרה של שבת זכור מספרת את סיפור המלך שאול והמלחמה בעמלקים.

דברים כ"ה:י"ז
זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

צה"ל התערב ברצועת עזה בעקבות פוגרומים שבוצעו על ידי קבוצות טרור ⁽¹⁾, אזרחים "תמימים" וחברי אונר"א. ב-8 בנובמבר 2023, לראשונה מזה עשורים, חיילי צה"ל התפללו בבית הכנסת ⁽²⁾ מהמאה השישית, ליד נמל עזה. כמה ימים לאחר מכן הם הקימו מבנה בצפון עזה והפכו אותו לבית כנסת. בית הכנסת הזה, הנקרא היכל אברהם, מציג בכניסה לוח זמנים לתפילות שמעודכן מדי יום.

⁽¹⁾ בעיקר חמא"ס. ראשי התיבות הללו הם הומופון של המילה "חמאס", שמשמעותה "לקחת בכוח", "לעשות רע", "לדכא" או "לפעול באלימות". חמא"ס הוא ארגון טרור פלסטיני שהוקם בשנת 1987, ושואף להשמיד את מדינת ישראל. הוא אחראי לפיגועים רבים נגד אזרחים וחיילים ישראלים.
⁽²⁾ ראו את המאמר של HebdoSyna, מאי 2023.