פרשת בשלח, שמות יג:יז-יז:טז, מכילה את שירת הימ סוף, שמסורתית מנגנים על מנגינה מיוחדת וכתובה במגילת התורה עם דפוס מיוחד שנקראאריח על גבי לבנה.
בית הכנסת המסודר, הממוקם בססיל, נוצר בשנת 1940. הבניין הנוכחי שנבנה בלבנים אדומות נוצר בשנת 1981. הקהילה עוקבת אחר הטקס האורתודוקסי של אשקנה והיא קשורה לבריטניה (1). באוקטובר 2014 אישרה המועצה העירונית פה אחד את ההצעות ליצור ערוב (2). בתוקף מאז מרץ 2018, היקף 24 ק"מ שלה הוא אחד הגדולים בגרנד לונדון.
(1) הפדרציה העיקרית של בתי כנסת יהודיים אורתודוכסים בריטים המפגישים כ- 40,000 נאמנים. (2) תוכנית ה- ערוב של פינר (נְקִישָׁה) ואחרים ברחבי לונדון.
בפרשת בא, שמות י’:א’-יג’:ט"ז, כתוב שלאחר שפרעה מסרב לשחרר את בני ישראל, מצרים מוכה בשלוש המכות האחרונות: ארבה, חושך, ומות הבכור. לאחר המכה האחרונה הזו, בני ישראל יוצאים ממצרים, ולוקחים עימם עשר רב.
פפירוס, שנכתב בערך בשנת 1500 לפנה"ס (1) על ידי הסופר איפו-אור, שנמצא בממפיס, מתאר את האסונות המחרידים שהכו את מצרים בזמנו (2): הנילוס הופך לדם, רעב, בצורת, מוות מכה את כל המדינה, וגם בריחת העבדים שנושאים את העשר (3).
(1) 1500 לפנה"ס מתאימה לשושלת ה-19 של מצרים. (2) פפירוס זה משמר כיום במוזיאון הלאומי לעתיקות בליידן, הולנד, תחת ההפניה ליידן I 344 recto. הוא תורגם בשנת 1909 על ידי האגיפטולוג הבריטי סר אלן הנדרסון גרדינר (1879-1963). תרגומים לאנגלית. (3) בראשית ט"ו:י"ד יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
הפיכה זו של המים לדם היא הראשונה מבין שבע המכות המוזכרות בפרשה זו. סאניווייל, הממוקמת בעמק הסיליקון, היא ביתו של בית הכנסת מניין ספרדי בר יוחאי, שהוא מרכז של קהילה אורתודוקסית של יותר מ -100 אנשים. בית הכנסת נמצא בקמפוס של בית הספר העברי של חצי האי הדרומי (SPHDS), המספק חינוך יהודי ליותר מ-250 ילדים באזור.
מים אדומים כדם: סאניווייל ידועה גם בקרבתה לבריכות המלח של מפרץ סן פרנסיסקו, שנוצרו בתקופת הבהלה לזהב. ביצות מלח אלה נראות במיוחד מהאוויר בשל צבעיהן הבהירים, הנעים בין אדום לירוק-כחול. צבעים אלה הם תוצאה של בעלי חיים ימיים, שרימפס, אצות ומיקרואורגניזמים, המשגשגים ברמות המליחות השונות של המכלים.
שמות ג:ב וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל
הפסוק, שהוא חרט על פתח הכניסה לבית הכנסת של בה"ד (1) נבנה על ידי האדריכל אליעזר ארמון. הפסקה זו משמשת כראשית הכניסה לבית הכנסת ומשקיפה על החצר שבה מתקיימת הטקס כאשר הקצינים הצעירים מקבלים את דרגת הקצינות שלהם ומקבלים את משימתם.
בפרשת ויחי, הפרשה האחרונה של ספר בראשית (47:28-50:26), ובהפטרה המתאימה (מלכים א' 2:1-12), יעקב ודוד המלך, לפני מותם, נותנים הוראות לעתיד ובורכים את בניהם. יעקב מעביר את הרשות שלו ליהודה, ודוד מעביר אותה לשלמה. הם שניהם מבטיחים את הפלא של עם ישראל.
בספר מלכים א', פרק 2, פסוק 3, דוד אומר לשלמה: "אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם: לֵאמֹר–לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל".
הקבר של דוד, הנמצא בהר ציון מאחורי חומת העיר העתיקה של ירושלים, נמצא בחדר בקומת הקרקע שבבניין שנבנה על ידי הצלבנים על בית כנסת עתיק מתקופת הרומאים. כפי שנאמר בספר מלכים א' (2:10):
בפרשת שבת וַיִּגַּשׁ, בראשית 44:18 – 47:27, משפחת יעקב, המאוחדת והמרוצה, נקבצת ומתיישבת באזור גושן, שם הם פורחים. בהפטרה, יחזקאל (37:15-28) נבא על ישראל מאוחדת ועל הקבוצות המתפזרות, על טהרתן ושובן לארצם.
כאן, "ישראל" מתייחס לעם. אף שפועל "ישב" הוא ביחיד, שאר הפועלים בפסוק הם ברבים, מרמזים שהעם חי באחדות וכולם מרווים ברכוש, מתרבים ומצליחים.
ברוכים הבאים לגושן! היום, עיר גושן במדינת ניו יורק היא מקום איסוף לקהילה היהודית. תנועת חב"ד הפכה את הספרייה השוקקת למרכז קהילתי המציע מגוון שירותים לקהילה היהודית המקומית ולתיירים שביקרים בפארק לגולן(1) של העיר.
(1) בפארק לגולן של גושן, אפשר למצוא פירמידה, ספינקס ואובליסק, שהם הסמלים המרכזיים של מצרים.
הפרשה "מִקֵּץ" (בראשית 41:1-44:17) מדגישה את חכמתו של יוסף, וההפטרה (מלכים א 3:15-28) מדגישה את חכמתו של המלך שלמה, כותב "שִׁיר הַשִּׁירִים".
שיר השירים 4:4 כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים.
הפסוק הזה משיר השירים מחקה על קיר הכנסייה הביניים של קורדובה, אבן יהלום של סגנון מודג'ר (1) שנבנתה ב-1315 (2). הכניסה היא דרך חצר מצפונה ומובילה לחדר תפילה בצורת קוביה כמעט מושלמת, מקושטת בקישוטי טוקו המציגים דפוסים גיאומטריים שסובבים כתובות בעברית (3). מדרגות מובילות לגלריה שמוקדשת לנשים. ב-2008 נמצא מקווה ובית תלמודי.
(1) מודג'ר הוא סגנון אמנותי ואדריכלי בין המאה ה-12 ל-16 העוקפת מהשגשוג של התרבויות היהודית, הנוצרית והמוסלמית בספרד, ומאופיינת בקשתות פולילוביות, אלפיז, טוקו, וכו'. (2) הוכרזה כאתר תרבות בשנת 1885 וכאתר של נכסי האנושות בשנת 1994 (3) תהילים 104:31, 144:15, משלי 21:30, שמואל א 2:2. במהלך שיפוצים בשנת 1884, כתובת ההקדשה בעברית חשפה כי הבניין נבנה ב-1315 (5075 בלוח השנה העברית) על ידי האדריכל יצחק מוהב.
השנה, שבת וישב (בראשית 37:1-40:23) מתמזגת עם חנוכה. לכן, ההפטרה, שמנבאת שיפוט קשה עבור העם היהודי, מוחלפת באותה של חנוכה, שנלקחה מזכריה (2:14–4:7). האחרונה, נבואה שניתנה קצת לפני בניית המקדש, מבטיחה שאם ישראל יכבד את המצוות האלוהיות, יוענק לו מקום מועדף.
אנטיוכיה (אנטקיה בטורקית) הייתה הבירה של האימפריה הסלאוקית בין 240 לפנה"ס ל-64 לפנה"ס. בשנת 167 לפנה"ס, המלך אנטיוכוס הרביעי הכריז על צוואות שמכוונים להשמיד את היהדות, מה שהפעיל את מרד החשמונאים והוביל לניצחון של המכבים.
בעידן המודרני, תחת השלטון הטורקי, העיר אנטיוכיה חווה אלימות פוליטית, ועם ההגעה המונית של פליטים סוריים, רבים מהם ג’יהאדיסטים, הקהלה היהודית של אנטיוכיה עזבה את העיר. רק הבית הכנסת האחרון הקיים, שנבנה בערך בשנת 1750, עדיין מעיד על 2,500 שנה של נוכחות יהודית באנטיוכיה.
בפרשת וישלח (בראשית 32:4-36:43), יעקב נאבק עם מלאך, יוצא פצוע אך מנצח, ומקבל את השם ישראל (1). בבית-אל, ה' נראה אליו ומברך אותו. לאחר מכן, יעקב נעזר לאפרתה (בית לחם), שם רחל מתה בלידה לבנימין. ההפטרה המובאת מספר עבדיה מדברת על כעס אלוהים כלפי ממלכת אדום ונפילתה בשל גאוותה ופעולותיה האלימות נגד עם ישראל.
עובדיה 1:19 (2) יירשו הנגב את-הר עשו, והשפלה את-פלשתים, וירשו את-שדה אפרים, ואת שדה שומרון; ובנימין, את-הגלעד
קבר רחל ממוקם בבית לחם ביהודה. כפי שנאמר על-פי הנביא ירמיהו (31:14-16): יד כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים–רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. {ס} טו כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. טז וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם. {ס}
(1) ישראל, ישראל, ה' מתקיים. (2) הפסוק מתייחס למספר אזורים גאוגרפיים הכוללים את רוב מדינת ישראל, הדרום של לבנון וסוריה, הסלע המשקף למזרח מהירדן, ועד לאילת ורצועת עזה.
2500 פרשת וַיֵּצֵא, בראשית 28:10–32:3. יעקב בורח מקצף עשו ועוצר בלוז. שם, אלוהים מבטיח לו זרע רב ורשות על ארץ ישראל. כשיעקב מכיר בנוכחות האלוהית במקום זה, הוא מקדיש אותו וקורא לו בית אל. לאחר מכן, הוא נוסע לחרן לבית לבן. יעקב עובד שם ארבע עשורים, נשא לאה ורחל, והשקיע עוד שש שנים כדי להקנות מקרא. בורח מקומכם של חולם הכסף, יעקב עוזב את חרן עם משפחתו וכל רכושו. לבסוף, הוא מתכונן להתראות עם עשו, אחיו.
מבצע "השטיח הקסום" (1949-1950) ביצירתה של מדינת ישראל, קהילות היהודים במדינות שברובם מוסלמיות נתקלו באיומים חמורים. ישראל הגיבה לאתגרים אלו באמצעות ארגון מבצע "השטיח הקסום", המטרה שלו הייתה לפנות כ 45,000 יהודים ימנים.
ברובע היהודי של צנעא, קע אל-יהוד, עם רחובותיו הצרים ובתי הבניה מטופחים מחומר טיח של שתיים או שלוש קומות(1), הנוכחות היהודית נעלמה, כאשר החות'ים גרשו את האחרונים ב-2016(2) יהודי תימן מתגוררים בישראל.
(1) העיר העתיקה של צנעא, הנקראת למקום זה "אתר נפרד" מאז 1986, היא אוצר אדריכלי עם היסטוריה יהודית של מעלה מ-2000 שנה. העיר נושאת עדיין בצורה יוצאת דופן לתכנון עירוני עתיק. בנייניה בעשר קומות מטופחים בפסלים גאומטריים ופרחוניים מורכבים, מספקים אסתטיקה ייחודית. העיר העתיקה זו מעידה על העושר ההיסטורי והתרבותי של תימן, אך עומדת לפני אתגרים של שמירה עקביים עקבות לטרומים שנגרמו על ידי החות'ים. (2) לפי דוח של האומות המאוחדות שפורסם במרץ 2022, יהודי אחד בלבד נשמר בתימן מתוך 2000 שחיו שם עד שנת 2016. ייתכן כי זהו לוי סלם מוסא מרחבי, שנמצא במעצר בלתי חוקי ונענש פעמים רבות על ידי החות'ים. הוא חי בתנאים מאכזבים בכלא ומצבו הבריאותי מתדרדר. בנובמבר 2020, מייק פומפיאו, שר המדינה האמריקאי, קרא לשחרור מידי.
