שובה ישראל עד ה’ אלוהיך
הפסוק הזה מספר הוֹשֵׁעַ (14:2) הוא קריאה לתשובה, מבוא חיוני ליום הכיפורים. ביום זה של צום ותפילה, המאמינים מחפשים לקרב אל האל, לטהר את נפשם ולחשוב על פעולותיהם הקודמות.
הבית הכנסת "אגודת הקהילות"1, יצירת אדריכלית של אמנות הנואבו הנבנית על ידי הקטור גימר2, מתעניינת במבנה הגבוה שלה, בקשרים עגליים ובמוטיבים ייחודיים שבה. הפנים מאורגנים כך שיניתן למקסם את שימוש המרחב האנכי, עם גלריות בכל צד של החדר המרכזי.
בשנת 1941, למחרת יום כיפור, נפתחו מטענים חשמליים על ידי חברי ה-מס'ר (M.S.R.)3 מול שש בתי כנסת בפריז4, בהם גם בית הכנסת ברחוב פווי. הפיצוצים האלו בוצעו כחלק ממאמץ לאיים ולרדוף את הקהילה היהודית שבפריז.
1 איחוד הקהילות, ארגון הוקם לקידום והגנה על ערכי ומעשי היהדות האורתודוכסית, שמשרדיו המרכזיים בפריז נמצאים בבית הכנסת ברחוב פווי 10 (סיור בבית הכנסת זמין ב-360°).
2 הקטור גימר (1867-1942), אדריכל ומעצב צרפתי מרכזי בתנועת האמנות החדשנית, מוכר בעיקר על ידי יצירותיו של פתחי התחנות של הרכבת התחתית הפריזאית ובשל השפעתו על אדריכלות ועיצוב בתחילת המאה ה-20.
3 התנועה החברתית המהפכנית היא מפלגה פאשיסטית שנוסדה בשנת 1940 בפריז, קרובה לשלטון וישי, שרוב חבריה הגיעו מלה קגול, ארגון טרור סמוי (רצחים, פיצוצים, סבוטאז'ים ומסחר בנשקים) הפעיל בשנות ה-30 ונוסד על ידי פושעי המרד מהאקציון הצרפתי.
4 ציטוט מעיתון "לה פוי ד'אווי דה ניישאטל ודיווין ניישטלואה" מתאריך יום שבת, 4 באוקטובר 1941:
"בלילה מיום חמישי ליום שישי בפריז, בין השעות 1 ל-5 לפנות בוקר, התרחשו פיצוצים בשבע בתי כנסת. הבתי כנסת ברחוב דה טורנל, ברחוב מונטספאן (רחוב פווי), ברחוב קופרניק, נוטר-דאם דה לזרה (דה נצרת), נוטר-דאם דה ויקטואר, והשישי הממוקם ברחוב ששמו עדיין לא ידוע (רחוב סנט-איזור), הושמדו. הנזקים היו רבים ויתר על שלהי הקירות. בבית הכנסת ברחוב פווי, ליד העירייה, הצליחו להסיר את הפצצה בזמן. שני אנשים נפגעו. האדמירל ברד, ראש משטרת פריז, הגיע למקום ומנהל בחקיקה. הפיצוץ התרחש ביום לאחר חג הסליחה הגדול."