פִּינְחָס מקבל ברית שלום והכהונה. משה וְאֶלְעָזָר עורכים מִפְקָד חדש של השבטים. בנות צְלָפְחָד זוכות בזכות לרשת את נחלת אביהן. יְהוֹשֻׁעַ מִתְמַנֶּה ליורשו של משה. ניתנת תיאור של הקורבנות הפולחניים. הנביא יִרְמְיָהוּ מתאר את הקשר בין ה' לישראל, שנולד במדבר.
ליד גונדר, בדרך להרי סימיין, מופיע שלט עבודת יד "הכפר היהודי וולקה – פלאשה". הכפר היה בית לקהילה יהודית אתיופית – ביתא ישראל – שדתה התפתחה באופן עצמאי, ללא קשר ליהדות הרבנית, ללא גישה לתלמוד ולמוסדות המוכרים. המסורת המקראית והכהנית שלהם, השורשית במדבר, מיוחסת לתקופה שקדמה לגלות בבל, מה שהופך את סיפורם למקרה ייחודי בהיסטוריה היהודית.
היהדות שלהם הייתה מרוכזת סביב הכהנים המכונים קסוצ' [2], שאחראים לקריאת האורית [3], הנקראת בשירה בשפת געז [4] ומועברת בעל פה בין הדורות. בשנת 1973, לאחר בדיקה של הרבנות הראשית לישראל, הרב עובדיה יוסף הכריז באופן רשמי: "הם מצאצאי שבט דן."
בשנת 1975, בעקבות ההכרה ההלכתית, התקבלה החלטה מדינית: ממשלת ישראל העניקה לביתא ישראל את הזכות לעלות ארצה לפי חוק השבות. רבים מהם עלו בעליות המוניות. חלקם עברו ברגל דרך סודן תוך סיכון חייהם, לפני שפונו באוויר [5]. אחרים יצאו ישירות מאדיס-אבבה [6].
כיום אין יהודים בוולקה, אך הכפר שומר על עקבות עברו: בית כנסת עשוי אדמה שנבנה בשנת 1942 ומקושט בציורים מסורתיים, בית קברות עם קברים כחולים, ואנדרטה לזכר חברי ביתא ישראל שמתו בדרך לסודן. משפחה מקומית שומרת את מפתחות בית הכנסת ומבקשת תשלום סמלי לביקור ולתחזוקה. בכך תושבי המקום מדגישים את השורשים היהודיים של הכפר – שהפך למוקד זיכרון ולא רק לאתר תיירותי.
[1] ההפטרה הרגילה של פרשת פינחס היא: מלכים א׳ י״ח:מ״ו – י״ט:כ״א. אך כשהיא נקראת אחרי י״ז בתמוז, היא מוחלפת בהפטרת מטות: ירמיהו א׳:א – ב׳:ג. [2]קסוצ' – כהנים יהודים אתיופים, שונים מרבנים, אחראים על קריאת האורית ושמירה על טהרה פולחנית. [3] אורית – התורה לפי מסורת ביתא ישראל, כוללת: התורה , נביאים (יהושע, שופטים, שמואל, מלכים), כתובים (תהילים, משלי, רות וכו'), וכן ספרים חיצוניים כמו ספר חנוך וספר היובלים. [4]געז – שפה ליטורגית עתיקה ממשפחת השפות השמיות, הייתה השפה הרשמית של ממלכת אקסום ושל האימפריה האתיופית. שימשה את יהודי אתיופיה בקריאת כתבי הקודש. [5]מבצע משה (1984) – חילוץ חשאי של אלפי יהודים אתיופים מסודן והעברתם לישראל. [6] מבצע שלמה (1991) – עלייה המונית באמצעות מטוסים מאדיס-אבבה לישראל, בהשתתפות מעל 14,000 יהודים תוך פחות מ-36 שעות.
בלק, מלך מואב, מזמן את בלעם, נביא כופרי מבית פתור[1], כדי לקלל את ישראל — אך פיו אינו מוציא אלא ברכות. “מה-נאו אוהליך”, אומר הוא, וחושף את יופיים הפנימי של אוהלי ישראל. הנביא מיכה מרחיב ברכות אלה ומצהיר שהגדולה האמיתית טמונה בצדק, בחסד ובענווה לפני ה'.
בשנת 1967 גילתה משלחת ארכיאולוגית הולנדית באתר דיר אלה (עמק הירדן) כתובת בארמית המוזכרת במפורש “בלעם בן-בעור”. הטקסט, כתוב בדיו שחורה ואדומה על טיח קיר[2], נפתח כך:
כתב בל[ע]ם בן בע[ו]ר איש חזה אלהין
בחלק הראשון חוזה בלעם שהחשכה תרד על הארץ ותכסות את העולם, ביטוי לסדר הקוסמי הקרוס עקב חילול האדם. בחלק השני, הקטע הקצר והמקוטע, מתוארת נבואה אפוקליפטית על צרות עתידות, ומסתיימת בציווי אלוהי האוסר על בלעם להמשיך בנבואותיו.
דיר אלא, המכונה “תרעלה” בתלמוד הירושלמי (שביעית ב:ג), נהרסה סביב שנת 800 לפנה"ס, ככל הנראה ברעידת האדמה המוזכרת בעמוס א:א. חוקרים מסוימים מזהים אתר זה עם סוכות הקדומה[3] שבשטח שבט גד, ממזרח לירדן, בעמק יבק.
[1] פתור מוזכרת בבמדבר כב:ה כממוקמת “על-יד הנהר” (הפרת), כנראה באזור סוריה הצפונית או דרום־מזרח טורקיה. [2] שברי הכתובת נמצאו מפוזרים על רצפת החדר הדרום־מזרחי של המקדש, מעורבים בשברי כלי חרס ועפר. הם חוברו מחדש בקפידה על ידי המשלחת ההולנדית ומשומרים כיום במוזיאון הארכיאולוגי בעמאן. [3] סוכות, הנזכרת ביהושע יג:כז, אינה זהה למקום־העצר סוכות במסע במדבר (במדבר לג:מח).
פרשת חקת במדבר י״ט:א׳ – כ״ב:א׳ • הפטרה: שופטים י״א:א׳–ל״ג
הפרשה נפתחת בחוק מסתורי – פרה אדומה – ולאחר מכן עוסקת במות מרים ואהרון, בחטא של משה, בנחש הנחושת ובניצחונות הראשונים של ישראל. גם ההפטרה עוסקת בניצחון – של יפתח על עמון.
בהוראת ה', משה עולה עם אהרון ואלעזר להר ההר. אלעזר מקבל את בגדי הכהונה, ואהרון מת בדממה על ראש ההר. המסורת מזהה את הר ההר עם ג'בל הארון – "הר השתיקה" – הסמוך לפטרה בירדן. בראשו ניצב קבר אהרון (בערבית: מקאם הארון), שנבנה על ידי הממלוכים במאה ה-14. כיום האתר מנוהל על ידי הווקף המוסלמי, וכמו באתרים רבים שבשליטתו, כל ביטוי דתי יהודי (טלית, תפילין, תפילה, שירה וכו') עלול להיחשב לפרובוקציה או לעבירה.
קורח, דתן ואבירם נבלעים באדמה על כך שערערו על סמכותם של משה ואהרן, ואילו 250 המורדים הנוספים, אשר הקטירו קטורת שלא כדין, נשרפים באש אלוהית. כדי למנוע ערעור נוסף, משה מבקש מכל נשיא שבט להניח את מטהו באוהל מועד; רק מטה אהרן פורח, מוציא ניצנים, פרחים ושקדים – סימן מובהק לבחירה האלוהית. בהפטרה, גם הנביא שמואל שנמצא במוקד ערעור, מזכיר לעם כי ה' הוא המנהיג האמיתי של ישראל.
בימי בית שני, מגדלה – או בארמית "מגדל נוניא", מגדל הדגים – הייתה עיר יהודית משגשגת לחוף המערבי של ים כנרת. התגוררו בה עד כ-40,000 תושבים, והיו בה שוק, מקוואות, תעשיית שימורי דגים וכמה בתי כנסת. באחד מהם התגלתה "אבן מגדלה" המפורסמת, המעוטרת בסמלים מבית המקדש: מנורה, כדים, עמודים… סידור פרחים שחלק מהארכיאולוגים מפרשים כפריחת שקדים מסוגננת.
בחפירות האחרונות התגלתה את חפירת קטורת מברונזה בחדר סמוך לאולם התפילה. כלי זה, המוזכר בתורה (שמות כ״ז:ג׳), שימש לאסיפת גחלים למחתות.
מגדל המודרנית נוסדה בשנת 1910 על ידי חלוצים יהודים מרוסיה מתנועת חובבי ציון[1]. בין המייסדים היו אישים בולטים כמו יוסף טרומפלדור[2] ויוסף חיים ברנר[3]. הם הקימו במקום חווה חקלאית חינוכית בשם "אחוזת מוסקבה" – להכשרת איכרים יהודים.
[1]חובבי ציון – תנועה ציונית מוקדמת שהוקמה ברוסיה ב-1881, במטרה לעודד התיישבות יהודית בארץ ישראל. [2]יוסף טרומפלדור (1880–1920) – גיבור ציוני, יוצא צבא רוסיה, ממייסדי חיל הפרדות היהודי (Zion Mule Corps) יחד עם זאב ז'בוטינסקי (1880–1940, מנהיג ציוני לוחמני שדרש הקמת מדינה יהודית חזקה בארץ ישראל) ונחום סוקולוב (1859–1936, סופר, מדינאי ודיפלומט ציוני). החיל פעל לצד הצבא הבריטי בקרב גליפולי (1915) ונחשב מבשר הגדודים העבריים. טרומפלדור נהרג בהגנת תל חי בשנת 1920 במתקפה של שבטים ערביים. [3]יוסף חיים ברנר (1881–1921) – מגדולי סופרי התחייה והספרות העברית המודרנית, נרצח ביפו ב-2 במאי 1921 במהלך מאורעות הדמים, יחד עם פעילים ציוניים: ד"ר יצחק ויטקין, ד"ר יוסף לוריא, אברהם יסוד ומשה פיינשטיין – מנהיג קהילתי חשוב. כולם נקברו יחד בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
משה שולח שנים-עשר מרגלים לארץ כנען. עם שובם, עשרה מהם מביאים דין וחשבון מבהיל. העם נבהל ומסרב להיכנס לארץ, ונגזר עליו לנדוד במדבר ארבעים שנה. ארבעים שנה לאחר מכן, יהושע שולח שני מרגלים ליריחו – שער הכניסה לארץ ישראל (סוטה ל"ד:ב). שליחותם מצליחה ומסמנת את תחילתה של כיבוש הארץ. בשני הסיפורים מופיע מוטיב משותף – החוט: חוט התכלת בציצית, וחוט השני שתולה רחב בחלונה [1].
עם השנים, נשכחה סוד הכנת התכלת. במאה ה-19, דייגים לחופי הים התיכון סיפרו שבגדיהם נצבעו כחול לאחר מגע עם קונכיות מסוימות. בשנת 1882, רבי גרשון חנוך העניך ליינער [2], בעל ידע נרחב הן בתורה והן במדעי הטבע, ניסה לזהות את החילזון שממנו הפיקו את צבע התכלת. לטענתו – שהתבררה כשגויה – מדובר היה בדיונון הרגיל (Sepia officinalis).
בשנת 1968, הכימאי הישראלי פרופ׳ אוטו אלסנר (1936–2022) הוכיח בניסוי כי חילזון בשם Hexaplex trunculus מפיק צבע כחול באמצעות תגובה פוטוכימית. ב-1980, בארץ ישראל, הצליחה קבוצת פתיל תכלת בהובלת הרב אליעזר יוסף טווגר [3] לשחזר את התהליך. מאז, הוקמה בחיפה חוות גידול של חילזון זה [4], והתהליך נחשב תקף מבחינה הלכתית על ידי פוסקים חשובים [5].
הרב הרשל שכטר, הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב שלמה מחפוד סבורים שהראיות המצטברות [6] תומכות בהחייאת מצוות התכלת שנשכחה במשך מאות שנים.
[1] יהושע ב׳:י״ח – "תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי"; יהושע ב׳:כ״א – "תִּקְוַת הַשָּׁנִי". המילה תִּקְוָה מבטאת ציפייה פעילה ומותחת. במסורת הקבלית, חוט זה נחשב סגולה להגנה מפני עין הרע. שני מונחים, שני רבדים: הטקסט יכול היה לבחור במילה כללית כמו חֶבֶל – סתם חבל פשוט. אך הוא בוחר בכוונה ב-פְּתִיל – חוט שזור, מהודק, קבוע על פי הלכה – תזכורת קדושה לברית. ומנגד – תִּקְוָה, הנושאת את כל עוצמת הציפייה, את המשקל של גאולה שמייחלים לה. [2] ר׳ גרשון חנוך העניך ליינער מרדזין (1839–1891) – אדמו״ר ומחדש מצוות התכלת בעת החדשה. [3] הרב אליעזר יוסף טווגר (1948–2022) – פיזיקאי ומרצה לתורה, הראשון שביצע צביעה הלכתית בתכלת לאחר כ-1300 שנה (1988). [4] חילזון Hexaplex trunculus (או Murex trunculus) – חילזון ימי שמזוהה עם ״החילזון״ התלמודי. התלמוד (מנחות מ״ב–מ״ד) מתארו: "גופו דומה לים", "דומה לדג", "דמו לצביעה". אכן, מדובר בחילזון תת-ימי שצורתו כשל דג ופרשת הרוק שלו משנה צבע לכחול באור השמש. יש צורך בכ-30 חילזונות כדי לצבוע סט אחד של ציציות. [5] פוסקי הלכה: – הרב צבי הרשל שכטר (נ׳ 1941) – ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן (YU), מהבולטים בפוסקי ההלכה בארה״ב. – הרב זלמן נחמיה גולדברג (1931–2020) – ראש בית הדין בירושלים, עורך ראשי של האנציקלופדיה התלמודית. – הרב שלמה מחפוד (נ׳ 1946) – פוסק ספרדי ממוצא תימני, עומד בראש כשרות ״יורה דעה״, תומך בשיבת מצוות התכלת. [6] ראיות מצטברות: ממצאים של בדים צבועים בתכלת וארגמן התגלו במצדה ובמדבר יהודה. בדיקות כימיות וספקטרוסקופיות אישרו שהצבע הופק מהחילזון המדובר. חפירות באתרים פיניקיים גילו אלפי קונכיות שבורות. פליניוס הזקן (Historia Naturalis, ספר ט׳) תיאר שמונה מיני קונכיות ששימשו להפקת צבעים כחולים וסגולים.
משה שולח שניים עשר מרגלים לכנען; בשובם, עשרה מהם מציגים דיווח מזהיר. העם, המוטרף מפחד ומתנגד להשתלטות על האדמה, נידון לארבעים שנות נדודים במדבר. ארבעים שנים לאחר מכן, יהושע שולח בתורו שני מרגלים ליריחו – המפתח לכניסה לארץ ישראל (תלמוד, סוטה מ״ד:ב). משימתם המוצלחת מובילה לכיבוש כנען. בשני הטקסטים חוזר אלמנט אחד: החוט¹. החוט הכחול שבציצית והחוט האדום התלוי על החלון ע״י רהאב.
במדבר ט:38 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם, ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם, לדורותם; וניתנו על-ציצת הכנף, פתיל תכלת.
המתכון להפקת הטכלאת (תְּכֵלֶת – כחול אינדיגו) אבד עם השנים. במאה ה־19, דייגי הים התיכוני דיווחו שבגדים שלהם נצבעו לכחול לאחר שהתעסקו עם כמה חלזונות. בשנת 1882, נרגש מעדות אלו, ניצל רבי גרשון ‘חנוך הניח להיניך² את כישוריו המשולבים בין תורה למדעים, וניסה לזהות את החי המשמש לצביעת הציצית באזורה. מחקריו הובילו – בטעות – לכך שיזהה את הדיונון הרגיל (Sepia officinalis) כחליזון (חילזון – חלזון מקראי).
בשנת 1968, הכימאי הישראלי אוטו אלסנר (1936–2022) הוכיח בניסוי כי Hexaplex trunculus מפיק צבע כחול בתגובה לפוטוכימיה, כאשר הוא נחשף לאור השמש. בשנת 1980, בישראל, הצליח צוות פתיל טכלאת בראשות הרב אליעזר יוסף טבגר³ לשחזר את התהליך. השיטה אושרה, והוקם מתקן גידול של Hexaplex trunculus⁴ בחיפה.
היום, מספר סמכויות הלכתיות⁵ מכירות את תוקפו של הטכלאת המודרנית. דמויות כגון הרב הירשל שיכטר, הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב שלמה מחפוד סבורים כי הראיות המצטברות⁶ מספיק חזקות כדי לאפשר את שחזור המצווה הנשכחת הזו.
¹ יהושע ב:18 – “תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי”; יהושע ב:21 – “תִּקְוַת הַשָּׁנִי”. המילה תִּקְוָה, מהשורש ק–ו–ה (לקוות, למתוח חוט), מבטאת ציפייה פעילה ומתוחה. במסורת הקבלית, חוט זה מקושר להגנה מפני העין הרעה. הטקסט היה יכול להסתפק במונח כללי כמו חֶבֶל (חבל – חבל פשוט), אך בחר במודע בפתיל, חוט מסווג ומסודר, כתזכורת קדושה לברית, ומצד שני במילה תִּקְוָה, הנושאת את מלוא המשקל של הציפייה לגאולה המצופה.
² רבי גרשון ‘חנוך הניח להיניך (1839–1891), רב חסידי מרדין וחלוץ במחקר המחודש של הטכלאת במאה ה־19.
³ הרב אליעזר יוסף טבגר (1948–2022), פיזיקאי ומלמד תורה. בשנת 1988, השיג את התפסה ההלכתית הראשונה של הטכלאת מאז למעלה מ־1300 שנה.
⁴ Hexaplex trunculus (או Murex trunculus): גסטרופוד ימי המזוהה עם החליזון המקראי. התלמוד (מנהכות 42b–44a) נותן מספר רמזים: “גופו דומה לים” – ההקסאפלקס טרונקולוס חי בים התיכון וקליפתו המרצדת מזכירה את זוהר הים; “דומה לדג” – צורתו הספירלית דמוית דג; ו“דמו משמש לצביעת בגדים” – שרירתו הגלנדולרית הופכת לכחולה תחת אור השמש (נדרשים כ־30 חלזונות להפקת סט מלא של ציצית בטכלאת).
⁵ סמכויות הלכתיות: – הרב צבי הירשל שיכטר (נולד ב־1941), אחד ממחליטי ההלכה המרכזיים באורתודוקסיה האמריקאית, מנהל ישיבת רבי יצחק אלחנן בניו יורק, ומחבר ספרים רבים, ביניהם גווינת אגוז (2007) העוסק בדיני הטכלאת. – הרב זלמן נחמיה גולדברג (1931–2020), לשעבר ראש בית הדין בירושלים, מנהל האנציקלופדיה התלמודית. – הרב שלמה מחפוד (נולד ב־1946), רב סדורתי ממוצא תימני, מבוסס בבני ברק, מנהל סוכנות הכשרות “יורח דעה” הידועה בדרישתה ההלכתית המחמירה, המקדמת את חזרת הטכלאת לציצית כמצווה אותנטית שיש לשחזר.
⁶ הראיות המצטברות: נחשפו חלקי בד צבועים בטכלאת ובארגמן (צבע קרמוזי המופק מ־Bolinus brandaris) במסדה ובמדבר יהודה. ניתוחים כימיים וספקטרוסקופיים מעמיקים שערכו על חלקי הבד והצבעים אימתו את השימוש בהקסאפלקס טרונקולוס. חפירות במתקני ייצור פיניים חשפו אלפי חלזונות שבורים. פליניוס הגדול (Naturalis Historia, ספר ט׳) מזכיר שמונה סוגים של חלזונות לשימוש ביצירת צבעים כחולים או סגולים, ומתאר בפירוט את תהליך הייצור.
האם תרצה גרסה מעוצבת יותר, למשל לפורמט PDF או לצורך פרסום מקוון?
בית הכנסת מגן דוד במקסיקו, שנבנה בשנת 1964, הוא יצירה ארכיטקטונית שתוכננה על ידי מתיאס גוריץ [2], המשלבת מודרניזם עם מסורת יהודית. מגן דוד המרשים שלו, הנתמך על ידי שני עמודים מונומנטליים, תופס מיד את העין. בפנים, הכיתוב של תהילים כ״ט:ב על מרפסת הנשים ניצב מול מנורה גדולה הממוקמת בסמוך להיכל חצי-מעגלי. אור טבעי וזכוכיות צבעוניות יוצרים אווירה המעודדת תפילה.
הקהילה היהודית המקסיקנית נוכחת מאז המאה ה-16 עם הקונברסוס[3] שנמלטו מאינקוויזיציה הספרדית. היא התחזקה עם גלי ההגירה של המאה ה-20 [4]. כיום היא מונה כ-40,000 חברים ומחזיקה במוסדות חינוכיים, דתיים ותרבותיים המשקפים את גיוונה.
[1] קבלת שבת: טקס קבלת השבת שהונהג על ידי מקובלי צפת במאה ה-16. [2]ורנר מתיאס גוריץ ברונר (1915–1990), אמן ואדריכל גרמני-מקסיקני, מחלוצי האדריכלות הרגשית ושותף לפרויקטים איקוניים כגון מגדלי לוויין. [3]קונברסוס: יהודים ספרדים שהומרו בכפייה לנצרות תחת איום האינקוויזיציה. [4]שני גלי הגירה עיקריים: הראשון בראשית המאה ה-20 ממדינות מוסלמיות, השני בין שתי מלחמות העולם ממזרח אירופה.
פרשת נשא עוסקת בתפקידם של ה', בסוטה, בדיני טהרה, ובנזירות. היא קוראת לשלום והגנה על ישראל ומסתיימת במנחות השבטים לכבוד חנוכת המשכן. בהפטרה, מלאך מבשר על לידתו של שמשון, אשר מוקדש לנזירות מלידתו.
בשנת 1979, הארכיאולוג גבריאל ברקאי[1] הוביל חפירות באזור בו נפגשות נחל רפאים ונחל הינום בירושלים. במהלך החפירה, גילה משתתף צעיר חדר קבורה סודי, שהכיל יותר מ-1,000 פריטים, ביניהם כלי כסף, זהב, עצמות, אבני חן, ראשי חצים, ובעיקר שני מגילות כסף זעירות, באורך 2.5 ס"מ, המתוארכות לסוף המאה ה-7 לפנה"ס, בתקופת בית המקדש הראשון, לפני הגלות לבבל.
מגילות אלו, המכונות לוחיותכתף הינום, הן קטעי הטקסט התנ"כי העתיקים ביותר הידועים כיום, והן מוקדמות בכמה מאות שנים ממגילות ים המלח המפורסמות. הן מכילות כתובת בעברית עתיקה, ובה ברכת הכהנים מפרשת נשא.
עקב השבריריות הקיצונית של המגילות, נדרשו שלוש שנים של עבודה קפדנית כדי לפרוש אותן ללא נזק. תוכנן מוכיח כי קטעים מקראיים לא רק נכתבו אלא אף היו בשימוש במסגרת טקסית והגנתית כבר בתקופת הנביא ירמיהו.
כיום, הן שמורוצ ומוצגות באגף הארכיאולוגי של מוזיאון ישראל בירושלים.
[1] גבריאל ברקאי (נולד ב1944 בהונגריה) הוא ארכיאולוג ישראלי המתמחה בארכיאולוגיה מקראית ובהיסטוריה של ירושלים. בשנת 1999, הוואקף האיסלאמי, המנהל את הר הבית, ביצע עבודות בנייה נרחבות ללא אישור וללא פיקוח ארכיאולוגי, כולל הרחבת מסגד תת-קרקעי מתחת להר הבית. עבודות אלו הובילו להשמדת שרידים ארכיאולוגיים ייחודיים באופן מכוון ובלתי חוקי. כדי להציל את שנותר, ברקאי ייסד יחד עם זאכי דבירא את מיזם ניפוי הר הבית, במטרה לנפות ולחקור את 9,000 טון העפר שהוצאו מהמקום. פרויקט זה הביא לחשיפתם של אלפי פריטים מתקופות שונות, המתפרסות על פני כמעט 3,000 שנות היסטוריה, למרות ההפסדים הבלתי הפיכים של המורשת הארכיאולוגית.
במדבר סיני, ה' מצווה את משה לערוך מפקד של בני ישראל ולארגן מבנה מסודר לעם, הכולל את סידור המחנות, סדר הצעידה וחלוקת התפקידים. הנביא הושע מתייחס לגורל ישראל באופן סמלי, תוך שהוא משווה את העם לחול הים, הממחיש את צמיחתו והתמדתו.
הושע משתמש בדימוי העוצמתי הזה כדי להזכיר את הברית המקורית[1] עם האבות ולהדגיש את המשכיות ההבטחה האלוהית לאורך הדורות.
הנוכחות היהודית בג'מייקה החלה במאה ה-17, כאשר יהודים ספרדים נמלטו מן האינקוויזיציה הספרדית [2] ומצאו מקלט באי שהיה תחת שלטון בריטי. בית הכנסת "קהלת קדוש שערי שלום" בקינגסטון מעיד על ההיסטוריה היהודית המקומית. הוא נבנה בשנת 1885, נהרס בשנת 1907 ברעידת אדמה הרסנית, ולאחר מכן ששת האחים לבית אנריקז התאחדו לשיקום בית הכנסת ועיר קינגסטון. בית הכנסת נבנה מחדש בשנת 1912 בסגנון קולוניאלי בריטי ומצטיין בעוגב בעל 52 תחנות. אך הדבר הייחודי בו הוא רצפת החול [3] הלבן — מסורת שמקורה ביהודי חצי האי האיברי, שנועדה להשתיק את קולות תפילתם.
בסמוך לבית הכנסת נמצא מוזיאון ההיסטוריה היהודית של ג'מייקה, הידוע באוסף היודאיקה העשיר שלו—אחד המרשימים ביותר בקריביים.
אך ההיסטוריה היהודית של קינגסטון אינה מסתכמת במוצגים בלבד—היא ניכרת גם באבני המצבות שבבית העלמין היהודי ב-האנט'ס ביי (מפרץ הציידים), חלקן מעוטרות בגולגולת ובעצמות מוצלבות [4], סימן המזוהה עם יהודים ספרדים[5] שהפכו לשודדי ים.
[1] הבטחה מקראית: "אברכך הרבה מאוד, וארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, ויירש זרעך את שער אויביו." (בראשית כב:יז) [2] האינקוויזיציה הספרדית: נוסדה בשנת 1478 וגרמה לרדיפות יהודים, בעיקר באמצעות צווים לגירושם מספרד בשנת 1492 ומפורטוגל בשנת 1497. חלק מהיהודים מצאו מקלט במושבות כבר במאה ה-16, אך מאחר שג'מייקה הייתה תחת שלטון ספרדי עד 1655, הנוכחות היהודית בה הייתה מוגבלת עד הכיבוש האנגלי. [3]חול: נוסף על ההסוואה והברית, יש הסבר נוסף—שהוא מסמל את מדבר סיני. [4]דגל גולגולת ועצמות: הדגל הפיראטי המפורסם עם גולגולת ועצמות מוצלבות—"ממנטו מורי" ("זכור שתמות")—ששימש חלק משודדי הים היהודים. [5] דמויות יהודיות בפיראטיות בג'מייקה ובקריביים: – משה כהן אנריקז (1595–אחרי 1681) – יהודי ספרדי שנמלט מהאינקוויזיציה הספרדית, סייע בשנת 1628 לאדמירל ההולנדי פיט פיטרסזון היין (1577–1629) ללכוד צי ספרדי עמוס זהב וכסף, שלל שמוערך כיום במיליארד דולר. לאחר שהפורטוגלים כבשו מחדש את ברזיל בשנת 1654, הוא נמלט לג'מייקה, שם סייע להקמת הקהילה היהודית ונחשב כיועצו של שודד הים הידוע קפטן מורגן (סר הנרי מורגן, 1635–1688) בפורט רויאל. – דוד אברבנאל (המאה ה-17) – מכונה "קפטן דיוויס", שודד ים יהודי שפיקד על ספינת "ירושלים" וביצע פשיטות עצמאיות (ללא אישור רשמי) נגד הספרדים, כנקמה על הרדיפות שסבלה משפחתו. – יעקב קוריאל (המאה ה-17) – קפטן ספרדי לשעבר שנפל בשבי האינקוויזיציה, שוחרר על ידי צוותו, שרובו היה ממראנוס. לאחר מכן יצא לים עם שלוש ספינות וביצע תקיפות נגד הספרדים בקריביים.
פרשת בהר-בחקותי מלמדת את חוקי יובל[1] ושמיטה [2], ומזכירה שהארץ שייכת לאלוהים ויש לעבד אותה בכבוד. היא עוסקת בברכות הנובעות מציות ובקללות כתוצאה מהפרת החוקים, ומדגישה את הנאמנות לברית האלוהית. ההפטרה מירמיהו מדגישה את חשיבות האמון באלוהים במקום בעושר או בכוח. האדם, כאחראי על הארץ, חייב לנהוג בחוכמה, באמונה ובהגינות.
אמון זה משתקף בעיבוד האדמה בקיבוץ שדה אליהו, שבו מתקיימת חקלאות אורגנית תוך שימוש בחרקים[3] להדברת מזיקים ולהאבקה בחממות ובשדות פתוחים. בקיבוץ הדתי פועלים בית כנסת, בית מדרש, בית ספר דתי אזורי, אולפן ותוכנית התנדבות, היוצרים מסגרת חיים ולימוד המבוססת על מסורת יהודית. התלמידים משלבים שלושה ימי עבודה עם שלושה ימי לימוד, תוך מגורים בפנימיות ובמרחבי חיים ייעודיים.
שדה אליהו, השוכן 5 ק"מ מדרום לבית שאן בעמק המעיינות, 200 מטר מתחת לפני הים, נוסד במאי 1938 על ידי צעירים יהודים גרמנים, בהתאם לשיטת חומה ומגדל. שיטה זו, שהייתה בשימוש תחת המנדט הבריטי, אפשרה הקמת יישובים חקלאיים מאובטחים במהירות באמצעות בניית מגדל תצפית וחומת עץ בלילה אחד. שמו של הקיבוץ מנציח את הרב אליהו גוטמאכר[4], דמות מהמאה ה-19 שתמכה בציונות הדתית.
[1]יובל: מתוכננת לשנת 5802 (2041-2042), שנה יובלית הנחגגת כל 50 שנה עם שחרור אדמות ועבדים. [2]שמיטה: מתוכננת לשנים 5789 (2028-2029) ו-5796 (2035-2036), נחגגת כל 7 שנים עם מנוחת האדמה וביטול חובות. [3] בשנת 1983, הקיבוץ הקים את החברה שדה אליהו מדגרות להדברה ביולוגית, כיום ביו-בי (BioBee), המשווקת את מוצריה ברחבי העולם. החברה מפתחת טכניקות להדברה ביולוגית, משתמשת בטכנולוגיית חרקים עקרים ומספקת דבורים להאבקה. [4]אליהו גוטמאכר (1795-1874), יליד פולין, היה רב וקבליסט, מראשוני הציונות הדתית. הוא עודד התיישבות חקלאית יהודית בארץ ישראל כדרך לגאולה.
חומה ומגדל –———————–——————————————- רב אליהו גוטמאכר
פרשת אמור וההפטרה שלה מדגישות את חשיבות הטהרה בעבודת הקודש. בעוד שהתורה קובעת את חוקי הטהרה החלים במשכן, הנביא יחזקאל מודיע על המשכיות והגשמה בבית המקדש העתידי.
המקווה של האר"י הקדוש פסוק זה חושף את תפקיד הכהנים כמקור להעברת הטהרה והקדושה לעם – ממד רוחני המתממש במקומות טהרה כשל המקווה של האר"י הקדוש בצפת. המקווה, הממוקם בסמוך לכניסה העליונה של בית הקברות בעיר, נושא חשיבות רוחנית ומיסטית עמוקה. על פי המסורת, האר"י הקדוש [1] נטבל בו בכל יום. המקווה, המוזן ישירות ממי תהום, מציע מים טהורים וקרים (בין 10° ל-15°). כיום, מקום זה מקבל מבקרים מכל קצוות העולם המחפשים טהרה והארה רוחנית. נמוך יותר על הגבעה שוכנים האר"י הקדוש ובנו, רבי משה לוריה.
קבליסטי צפת בצפת, לפני בואו של האר"י הקדוש, ראשי התיבות רמ״ק [2] הנהיג מוסד לימודי קבלה. הוא התווה את ההוראות המיסטיות באמצעות יצירתו פרדס רימונים [3]. לאחר מותו של רמ״ק, האר"י הקדוש המשיך את תורתו על ידי הכנסת מושגים מרכזיים[4]. למרות שכתב מעט, תורתו נאספה והופצה על ידי רבי חיים ויטל[5], תלמידו העיקרי.
הערות והפניות [1]רבי יצחק לוריה אככנזי (1534–1572) כונה “אככנזי” בשל מוצאו האככנזי של אביו. הוא גדל בקהיר בסביבה ספרדית והתיישב בצפת, אשר במאה ה-16 הייתה מרכז עיקרי למיסטיקה היהודית הספרדית. הוא התפלל וחי על פי הסדר הספרדי, ורוב תלמידיו היו גם הם מספרדים. ראשי התיבות האר״י נגזרים מ"האלוקי רב יצחק". ראשי תיבות אלו מופיעים גם כ"רבי יצחק אככנזי" או כ"אדונינו רבעינו יצחק" (“אדונינו רבעינו יצחק”). הוא ידוע גם בשמות ארי ז״ל והאר"י הקדוש. [2]רבי משה בן יעקב קوردוברו (1522–1570) הייתה דמות מרכזית בקבלה. הוא התווה את תורת הקבלה והשפיע עמוקות על התפתחות המיסטיקה היהודית בצפת. הוא ידוע גם בראשי התיבות רמ״ק. [3]פרדסרימונים – יצירה מרכזית בקבלה, שמשמעות שמה “גן הרימונים”. כותרתה מתייחסת לשני אלמנטים סמלים: – פרדס – ראשי תיבות לארבעת רמות הפירוש של התורה: פשט, רמז, דרש וסוד. – רימונים – סמל לחכמה, ומספר גרעיני הפרי מתייחס ל-613 מצוות התורה. [4]מושגים קבליים שהוכנסו על ידי האר"י הקדוש: – צמצום – כיווץ או נסיגת הנוכחות האלוקית כדי לפנות מקום לבריאה. – שבירת הכלים – אירוע קוסמי המשמש כמקור לכאוס הראשוני. – תקון עולם – תיקון העולם באמצעות מעשי חסד וקדושה. [5]רבי חיים ויטל (1542–1620), תלמידו העיקרי של האר"י, קבע את תורתו בטקסטים יסודיים, בהם עץ החיים ושער הגלגולים. בנו, רבי שמואל ויטל (1598–1677), הבטיח את העברת תורתו ברחבי עולם יהדות המזרח.
