קאזאלה מונפראטו, פיאמונט, איטליה

1595

בפרשת תרומה, שמות פרקים כה:א – כז:יט, משה מקבל הוראות לבניית המשכן. בני ישראל משתתפים ומביאים תרומותיהם, ספקים חומרים כמו זהב, כסף, נחושת, עץ, וכו'.

הנוכחות היהודית בקאסלה מונפראטו החלה בסביבות 1430. בהמשך, שבאזורים האחרים של פיאמונט .(1)תחת שושלות שונות, היהודים, בעיקר העוסקים בהלוואה ובסחר, חוו תקופות של ביטחון יחסי. בשובבים של הפימונט במייזון דה סאבוי, 1708, הם מוקצים בגטו. בתקופת השלטון הנפוליאוני, הם השיגו שוויון מלא. החל משנת 1933 ועם עליית הפאשיזם, התחילו להופיע איומי אנטישמיות שהתעצמו עם הזמן, מה שהוביל את יהודי קאזאלה מונפראטו לחפש מקלט בערים גדולות  או בכפרים באיטליה , וגם חלק מהם נמלטו לשוויץ.

למרות שהמבנה החיצוני שלה שומר על האופי האנונימי של בתי הכנסת בגטאות, הבית הכנסת של קאזאלה מונפראטו, שנבנה בשנת 1595 ושופץ מספר פעמים, מייצג שיא של אדריכלות בארוק בפיאמונט. חדר התפילה נהנה מתאורה מארבע עשרה חלונות, שבעה מכל צד, המתוכסים בזהב. תקרתו עם קשת עגולה מעוטרת בצבעי כחול-ירוק, עליה כתובים המילים "זה שער השמים" באותיות זהב. מנורות נחושת גדולות מוסיפות להופעתו. המושרביות המפוסלות בעץ זהב של רשפי החלונות בגלריה לנשים גובשות מעל האולם. הארון הקדוש, המעוצב בחומרים יקרים ומקושט בזהב טהור, גלה, לאחר פתיחת דלתותיו, דמסק אדום ותכשיטים זהביים וגם את עשרת הדברות שחוקקו בכחול כובלט. בקומה הראשונה נמצא מוזיאון היהודי לאמנות ולהיסטוריה (2), המכיל אוסף של כלי כסף טקסיים ובדים מושפעים.

(1) דניאל קארפי (1926-2005) היה היסטוריון מתמחה בתולדות היהודים האיטלקיים. הוא היה ראש מחלקת תולדות היהודים באוניברסיטת תל אביב וגם לימד באוניברסיטת ישיבה, בסורבון ובכיתת סנט אנטוני, אוקספורד. (2)
ידוע גם בשם מוזיאו דגלי ארגנטי (מוזיאון הכסף).

בני ישראל, בולטימור, מרילנד, ארצות הברית

1876

בפרשת משפטים (שמות כ"א:א'-כ"ד:י"ח), לאחר נתינת התורה בהר סיני, האל קובע חוקים לשחרור עבדים, הלוואות, משפט, כבוד הגרים, שמירת החגים והקרבנות החקלאיים. גם הבטיח להנחות את ישראל לארץ הקודש והזהיר מנהגי עבודה זרה. העם מתחייב לשמור על המצוות הללו, וכתובת להתחייבות זו, משה עולה אל הר סיני לקבלת התורה. ההפטרה (ירמיה ל"ד:ח'-כ"ב:כ"ב ול"ג:כ"ה-כ"ו) מטפלת גם היא בשחרור העבדים.

ירמיה ל"ד:י'
וַיִּשְׁמְעוּ כָל-הַשָּׂרִים וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בָּאוּ בַבְּרִית, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים,
לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם, עוֹד; וַיִּשְׁמְעוּ, וַיְשַׁלֵּחוּ.

בית הכנסת בנאי ישראל:
הקהילה חיזוק אמונה, שנוסדה בשנת 1871 בבולטימור, מרילנד, נתפצחה בשנת 1873 כאשר קבוצה של יהודים רוסים הגיעו לאחרונה והקימו את הקהילה בני ישראל, הם היו יותר מחמירים במנהגיהם. בשנת 1895, בני ישראל רכשו את הבניין שהקהילה חיזוק אמונה בנתה בשנת 1876. בית הכנסת בני ישראל מתבלט בסגנון הארכיטקטוני הניאו-מאוריסי שלו ובתיבה המחוטבת מעץ, הסבוכה בשני מנרטים. בשנת 1973, בני ישראל התחילו פרויקט שיפוץ לבית הכנסת, שנקרא באופן רשמי מונומנט היסטורי על ידי עיר בולטימור בשנת 1977. הוא נשאר אחד מבתי הכנסת האורתודוקסיים העתיקים ביותר שנמצאים תמיד בפעילות בארצות הברית.

פרידום פארק :
בשנת 1975, קהילת בני ישראל תרמה קרקע לעיר בולטימור לבניית פארק, הנקרא פארק החירות. הפארק הזה, המוקדש לשחרור כל קורבנות העינוי, מעיד על ההתחייבות של קהילת בני ישראל לערכי החירות והצדק.

אלקינס פארק, פנסילבניה, ארצות הברית

1959

בפרשת יתרו (שמות יח: א-כ: כג), מופתע מהניסים האלוהיים, במיוחד פתיחת ים סוף והמלחמה נגד עמלק, יתרו, חותן משה, מצטרף לישראלים. הוא מייעץ למשה בנושאי ממשל. היהודים מתאספים ברגל הר סיני. אלוהים מגלה להם שהם נבחרו להיות ‘ממלכת כהנים’ ו’אומה קדושה’, והוא מכריז על עשרת הדברות.

שמות כ: יד 
וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן

הקהלה “בית שלום”, שנוסדה בפילדלפיה בשנת 1919, עברה לאלקינס פארק בשנות ה-50 והתחילה לבנות בית כנסת חדש כדי להכיל מספר משתתפים מוגבר.

מעוצבת על ידי האדריכל המפורסם פרנק לויד רייט(1), בית הכנסת של אלקינס פארק, יצירת מופת אדריכלית(2), מתמקד בקירות המשופעים שלה המדרגות בזכוכית מחוסמת שקופה ובפלסטיק. הפנים מוצפים באור טבעי במהלך היום, ובלילה, כל הבניין מאיר באור מלאכותי. מנקודת מבט חיצונית, הבניין מתנשא לשמיים, מזכיר “הר סיני מואר”(3). על כל אחת משלושת הקצוות הגדולות שלו, האדריכל הציב מנורה מעוצבת בעלת שבעה סנטרים, נראית מכל מקום.

(1) פרנק לויד רייט (1867-1959), אדריכל ומעצב אמריקאי, ביצע מעל 400 פרויקטים. בשנת 1991, המכון האמריקאי לאדריכלים הכיר בו כאדריכל הגדול ביותר בהיסטוריה של אמריקה. (2)
זו היא הבית כנסת היחיד שעוצב על ידי האדריכל המפורסם פרנק לויד רייט במהלך 70 שנות יצירה. הוא הוקדש כמה חודשים לאחר מותו. (3)
“הר סיני המואר” הוא תיאור של פרנק לויד רייט עצמו.

פארק ססיל, פינר, אנגליה

1981

פרשת בשלח, שמות יג:יז-יז:טז, מכילה את שירת הימ סוף, שמסורתית מנגנים על מנגינה מיוחדת וכתובה במגילת התורה עם דפוס מיוחד שנקרא אריח על גבי לבנה.

בית הכנסת המסודר, הממוקם בססיל, נוצר בשנת 1940. הבניין הנוכחי שנבנה בלבנים אדומות נוצר בשנת 1981. הקהילה עוקבת אחר הטקס האורתודוקסי של אשקנה והיא קשורה לבריטניה (1). באוקטובר 2014 אישרה המועצה העירונית פה אחד את ההצעות ליצור ערוב (2). בתוקף מאז מרץ 2018, היקף 24 ק"מ שלה הוא אחד הגדולים בגרנד לונדון.

(1) הפדרציה העיקרית של בתי כנסת יהודיים אורתודוכסים בריטים המפגישים כ- 40,000 נאמנים.
(2) תוכנית ה- ערוב של פינר (נְקִישָׁה) ואחרים ברחבי לונדון.

הפפירוס יפו וור, לייד, הולנד

בסביבות 1500 לפני הספירה

בפרשת בא, שמות י’:א’-יג’:ט"ז, כתוב שלאחר שפרעה מסרב לשחרר את בני ישראל, מצרים מוכה בשלוש המכות האחרונות: ארבה, חושך, ומות הבכור. לאחר המכה האחרונה הזו, בני ישראל יוצאים ממצרים, ולוקחים עימם עשר רב.

שמות י"ב:ל"ה-ל"ו
וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. וַיי נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם–וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם. {פ}

פפירוס, שנכתב בערך בשנת 1500 לפנה"ס (1) על ידי הסופר איפו-אור, שנמצא בממפיס, מתאר את האסונות המחרידים שהכו את מצרים בזמנו (2): הנילוס הופך לדם, רעב, בצורת, מוות מכה את כל המדינה, וגם בריחת העבדים שנושאים את העשר (3).

(1) 1500 לפנה"ס מתאימה לשושלת ה-19 של מצרים.
(2) פפירוס זה משמר כיום במוזיאון הלאומי לעתיקות בליידן, הולנד, תחת ההפניה ליידן I 344 recto. הוא תורגם בשנת 1909 על ידי האגיפטולוג הבריטי סר אלן הנדרסון גרדינר (1879-1963). תרגומים לאנגלית.
(3) בראשית ט"ו:י"ד
יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

מניין ספרדי בר יוחאי, סניווייל, קליפורניה

1972

בפרשה וארא, שמות ו’:ב’-ט’:ל"ה, ה' מתברר למשה ומבטיח לסיים את עבדות העברים. כדי לאלץ את פרעה לשחרר אותם, ה' שולח סדרת מכות.

שמות ז':י"ז
הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר-בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר–וְנֶהֶפְכוּ לְדָם.

הפיכה זו של המים לדם היא הראשונה מבין שבע המכות המוזכרות בפרשה זו.
סאניווייל, הממוקמת בעמק הסיליקון, היא ביתו של בית הכנסת מניין ספרדי בר יוחאי, שהוא מרכז של קהילה אורתודוקסית של יותר מ -100 אנשים. בית הכנסת נמצא בקמפוס של בית הספר העברי של חצי האי הדרומי (SPHDS), המספק חינוך יהודי ליותר מ-250 ילדים באזור.

מים אדומים כדם:
סאניווייל ידועה גם בקרבתה לבריכות המלח של מפרץ סן פרנסיסקו, שנוצרו בתקופת הבהלה לזהב. ביצות מלח אלה נראות במיוחד מהאוויר בשל צבעיהן הבהירים, הנעים בין אדום לירוק-כחול. צבעים אלה הם תוצאה של בעלי חיים ימיים, שרימפס, אצות ומיקרואורגניזמים, המשגשגים ברמות המליחות השונות של המכלים.

בה”ד , מצפה רמון, ישראל

2009

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת (שמות א:א-ו:א) מְסַפֵּר אֶת סִיפּוּרַת מֹשֶׁה, הַנִּצָּל עַל יְדֵי בַּת פַּרְעֹה וְגָדַל כְּמוֹ מִצְרִי. הַשֵּׁם נִגְלָה לוֹ בְּסְנֶה הַבֹּעֵר (שמות ג:ב-ה) וְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם לִפְדוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

שמות ג:ב
וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל

הפסוק, שהוא חרט על פתח הכניסה לבית הכנסת של בה"ד (1) נבנה על ידי האדריכל אליעזר ארמון. הפסקה זו משמשת כראשית הכניסה לבית הכנסת ומשקיפה על החצר שבה מתקיימת הטקס כאשר הקצינים הצעירים מקבלים את דרגת הקצינות שלהם ומקבלים את משימתם.

הַבַּיִת הוּא מִבְנֶה מוֹנוּמֶנְטָלִי הַכָּלוּל עִשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַהֲבוֹת בֶּטוֹן, מוּתָקִים עַל מִבְנֶה בֶּטוֹן. כָּל הַלַּהַב וְכָל קְבוּצָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה לַהֲבוֹת מְחוּבִים עַל יְדֵי קְרָשִׁים מֵתָכִים. כְּהַפְּנֵי הַמִּשְׁכָּן, עַל הַקְּרָשׁ הַתִּיכוֹן כָּתוּב הַפָּסוּק (שמות כו:כח) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן, בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, מַבְרִחַ, מִן-הַקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה.

(1) בה"ד הוא ראשי תיבות לבסיס הדרכה של בית הספר לקצינים של צה"ל, הממוקם במחנה לסקוב ליד מצפה רמון.

הקבר של דוד ירושלים

בפרשת ויחי, הפרשה האחרונה של ספר בראשית (47:28-50:26), ובהפטרה המתאימה (מלכים א' 2:1-12), יעקב ודוד המלך, לפני מותם, נותנים הוראות לעתיד ובורכים את בניהם. יעקב מעביר את הרשות שלו ליהודה, ודוד מעביר אותה לשלמה. הם שניהם מבטיחים את הפלא של עם ישראל.

בספר מלכים א', פרק 2, פסוק 3,
דוד אומר לשלמה: "אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם: לֵאמֹר–לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל".

הקבר של דוד, הנמצא בהר ציון מאחורי חומת העיר העתיקה של ירושלים, נמצא בחדר בקומת הקרקע שבבניין שנבנה על ידי הצלבנים על בית כנסת עתיק מתקופת הרומאים. כפי שנאמר בספר מלכים א' (2:10):

"וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד. {פ}"

גושן, ניו יורק, ארצות הברית

בפרשת שבת וַיִּגַּשׁ, בראשית 44:18 – 47:27, משפחת יעקב, המאוחדת והמרוצה, נקבצת ומתיישבת באזור גושן, שם הם פורחים. בהפטרה, יחזקאל (37:15-28) נבא על ישראל מאוחדת ועל הקבוצות המתפזרות, על טהרתן ושובן לארצם.

בראשית 47:27
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֶּאֱחָזוּ בָּהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד

כאן, "ישראל" מתייחס לעם. אף שפועל "ישב" הוא ביחיד, שאר הפועלים בפסוק הם ברבים, מרמזים שהעם חי באחדות וכולם מרווים ברכוש, מתרבים ומצליחים.

ברוכים הבאים לגושן!
היום, עיר גושן במדינת ניו יורק היא מקום איסוף לקהילה היהודית. תנועת חב"ד הפכה את הספרייה השוקקת למרכז קהילתי המציע מגוון שירותים לקהילה היהודית המקומית ולתיירים שביקרים בפארק לגולן(1) של העיר.

(1) בפארק לגולן של גושן, אפשר למצוא פירמידה, ספינקס ואובליסק, שהם הסמלים המרכזיים של מצרים.

קורדובה, ספרד

1315

הפרשה "מִקֵּץ" (בראשית 41:1-44:17) מדגישה את חכמתו של יוסף, וההפטרה (מלכים א 3:15-28) מדגישה את חכמתו של המלך שלמה, כותב "שִׁיר הַשִּׁירִים".

שיר השירים 4:4
כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים.

הפסוק הזה משיר השירים מחקה על קיר הכנסייה הביניים של קורדובה, אבן יהלום של סגנון מודג'ר (1) שנבנתה ב-1315 (2). הכניסה היא דרך חצר מצפונה ומובילה לחדר תפילה בצורת קוביה כמעט מושלמת, מקושטת בקישוטי טוקו המציגים דפוסים גיאומטריים שסובבים כתובות בעברית (3). מדרגות מובילות לגלריה שמוקדשת לנשים. ב-2008 נמצא מקווה ובית תלמודי.

(1) מודג'ר הוא סגנון אמנותי ואדריכלי בין המאה ה-12 ל-16 העוקפת מהשגשוג של התרבויות היהודית, הנוצרית והמוסלמית בספרד, ומאופיינת בקשתות פולילוביות, אלפיז, טוקו, וכו'.
(2) הוכרזה כאתר תרבות בשנת 1885 וכאתר של נכסי האנושות בשנת 1994
(3) תהילים 104:31, 144:15, משלי 21:30, שמואל א 2:2. במהלך שיפוצים בשנת 1884, כתובת ההקדשה בעברית חשפה כי הבניין נבנה ב-1315 (5075 בלוח השנה העברית) על ידי האדריכל יצחק מוהב.