שלח לך
במדבר י"ג:א–ט"ו:מ"א ויהושע ב':א–כ"ד
משה שולח שנים-עשר מרגלים לארץ כנען. עם שובם, עשרה מהם מביאים דין וחשבון מבהיל. העם נבהל ומסרב להיכנס לארץ, ונגזר עליו לנדוד במדבר ארבעים שנה. ארבעים שנה לאחר מכן, יהושע שולח שני מרגלים ליריחו – שער הכניסה לארץ ישראל (סוטה ל"ד:ב). שליחותם מצליחה ומסמנת את תחילתה של כיבוש הארץ. בשני הסיפורים מופיע מוטיב משותף – החוט: חוט התכלת בציצית, וחוט השני שתולה רחב בחלונה [1].
במדבר ט״ו:ל״ח
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת.
עם השנים, נשכחה סוד הכנת התכלת. במאה ה-19, דייגים לחופי הים התיכון סיפרו שבגדיהם נצבעו כחול לאחר מגע עם קונכיות מסוימות. בשנת 1882, רבי גרשון חנוך העניך ליינער [2], בעל ידע נרחב הן בתורה והן במדעי הטבע, ניסה לזהות את החילזון שממנו הפיקו את צבע התכלת. לטענתו – שהתבררה כשגויה – מדובר היה בדיונון הרגיל (Sepia officinalis).
בשנת 1968, הכימאי הישראלי פרופ׳ אוטו אלסנר (1936–2022) הוכיח בניסוי כי חילזון בשם Hexaplex trunculus מפיק צבע כחול באמצעות תגובה פוטוכימית. ב-1980, בארץ ישראל, הצליחה קבוצת פתיל תכלת בהובלת הרב אליעזר יוסף טווגר [3] לשחזר את התהליך. מאז, הוקמה בחיפה חוות גידול של חילזון זה [4], והתהליך נחשב תקף מבחינה הלכתית על ידי פוסקים חשובים [5].
הרב הרשל שכטר, הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב שלמה מחפוד סבורים שהראיות המצטברות [6] תומכות בהחייאת מצוות התכלת שנשכחה במשך מאות שנים.
[1] יהושע ב׳:י״ח – "תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי"; יהושע ב׳:כ״א – "תִּקְוַת הַשָּׁנִי".
המילה תִּקְוָה מבטאת ציפייה פעילה ומותחת. במסורת הקבלית, חוט זה נחשב סגולה להגנה מפני עין הרע.
שני מונחים, שני רבדים: הטקסט יכול היה לבחור במילה כללית כמו חֶבֶל – סתם חבל פשוט.
אך הוא בוחר בכוונה ב-פְּתִיל – חוט שזור, מהודק, קבוע על פי הלכה – תזכורת קדושה לברית.
ומנגד – תִּקְוָה, הנושאת את כל עוצמת הציפייה, את המשקל של גאולה שמייחלים לה.
[2] ר׳ גרשון חנוך העניך ליינער מרדזין (1839–1891) – אדמו״ר ומחדש מצוות התכלת בעת החדשה.
[3] הרב אליעזר יוסף טווגר (1948–2022) – פיזיקאי ומרצה לתורה, הראשון שביצע צביעה הלכתית בתכלת לאחר כ-1300 שנה (1988).
[4] חילזון Hexaplex trunculus (או Murex trunculus) – חילזון ימי שמזוהה עם ״החילזון״ התלמודי. התלמוד (מנחות מ״ב–מ״ד) מתארו: "גופו דומה לים", "דומה לדג", "דמו לצביעה". אכן, מדובר בחילזון תת-ימי שצורתו כשל דג ופרשת הרוק שלו משנה צבע לכחול באור השמש. יש צורך בכ-30 חילזונות כדי לצבוע סט אחד של ציציות.
[5] פוסקי הלכה:
– הרב צבי הרשל שכטר (נ׳ 1941) – ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן (YU), מהבולטים בפוסקי ההלכה בארה״ב.
– הרב זלמן נחמיה גולדברג (1931–2020) – ראש בית הדין בירושלים, עורך ראשי של האנציקלופדיה התלמודית.
– הרב שלמה מחפוד (נ׳ 1946) – פוסק ספרדי ממוצא תימני, עומד בראש כשרות ״יורה דעה״, תומך בשיבת מצוות התכלת.
[6] ראיות מצטברות: ממצאים של בדים צבועים בתכלת וארגמן התגלו במצדה ובמדבר יהודה. בדיקות כימיות וספקטרוסקופיות אישרו שהצבע הופק מהחילזון המדובר. חפירות באתרים פיניקיים גילו אלפי קונכיות שבורות. פליניוס הזקן (Historia Naturalis, ספר ט׳) תיאר שמונה מיני קונכיות ששימשו להפקת צבעים כחולים וסגולים.
משה שולח שניים עשר מרגלים לכנען; בשובם, עשרה מהם מציגים דיווח מזהיר. העם, המוטרף מפחד ומתנגד להשתלטות על האדמה, נידון לארבעים שנות נדודים במדבר. ארבעים שנים לאחר מכן, יהושע שולח בתורו שני מרגלים ליריחו – המפתח לכניסה לארץ ישראל (תלמוד, סוטה מ״ד:ב). משימתם המוצלחת מובילה לכיבוש כנען. בשני הטקסטים חוזר אלמנט אחד: החוט¹. החוט הכחול שבציצית והחוט האדום התלוי על החלון ע״י רהאב.
במדבר ט:38
דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם, ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם, לדורותם; וניתנו על-ציצת הכנף, פתיל תכלת.
המתכון להפקת הטכלאת (תְּכֵלֶת – כחול אינדיגו) אבד עם השנים. במאה ה־19, דייגי הים התיכוני דיווחו שבגדים שלהם נצבעו לכחול לאחר שהתעסקו עם כמה חלזונות. בשנת 1882, נרגש מעדות אלו, ניצל רבי גרשון ‘חנוך הניח להיניך² את כישוריו המשולבים בין תורה למדעים, וניסה לזהות את החי המשמש לצביעת הציצית באזורה. מחקריו הובילו – בטעות – לכך שיזהה את הדיונון הרגיל (Sepia officinalis) כחליזון (חילזון – חלזון מקראי).
בשנת 1968, הכימאי הישראלי אוטו אלסנר (1936–2022) הוכיח בניסוי כי Hexaplex trunculus מפיק צבע כחול בתגובה לפוטוכימיה, כאשר הוא נחשף לאור השמש. בשנת 1980, בישראל, הצליח צוות פתיל טכלאת בראשות הרב אליעזר יוסף טבגר³ לשחזר את התהליך. השיטה אושרה, והוקם מתקן גידול של Hexaplex trunculus⁴ בחיפה.
היום, מספר סמכויות הלכתיות⁵ מכירות את תוקפו של הטכלאת המודרנית. דמויות כגון הרב הירשל שיכטר, הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב שלמה מחפוד סבורים כי הראיות המצטברות⁶ מספיק חזקות כדי לאפשר את שחזור המצווה הנשכחת הזו.
¹ יהושע ב:18 – “תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי”; יהושע ב:21 – “תִּקְוַת הַשָּׁנִי”. המילה תִּקְוָה, מהשורש ק–ו–ה (לקוות, למתוח חוט), מבטאת ציפייה פעילה ומתוחה. במסורת הקבלית, חוט זה מקושר להגנה מפני העין הרעה. הטקסט היה יכול להסתפק במונח כללי כמו חֶבֶל (חבל – חבל פשוט), אך בחר במודע בפתיל, חוט מסווג ומסודר, כתזכורת קדושה לברית, ומצד שני במילה תִּקְוָה, הנושאת את מלוא המשקל של הציפייה לגאולה המצופה.
² רבי גרשון ‘חנוך הניח להיניך (1839–1891), רב חסידי מרדין וחלוץ במחקר המחודש של הטכלאת במאה ה־19.
³ הרב אליעזר יוסף טבגר (1948–2022), פיזיקאי ומלמד תורה. בשנת 1988, השיג את התפסה ההלכתית הראשונה של הטכלאת מאז למעלה מ־1300 שנה.
⁴ Hexaplex trunculus (או Murex trunculus): גסטרופוד ימי המזוהה עם החליזון המקראי. התלמוד (מנהכות 42b–44a) נותן מספר רמזים: “גופו דומה לים” – ההקסאפלקס טרונקולוס חי בים התיכון וקליפתו המרצדת מזכירה את זוהר הים; “דומה לדג” – צורתו הספירלית דמוית דג; ו“דמו משמש לצביעת בגדים” – שרירתו הגלנדולרית הופכת לכחולה תחת אור השמש (נדרשים כ־30 חלזונות להפקת סט מלא של ציצית בטכלאת).
⁵ סמכויות הלכתיות: – הרב צבי הירשל שיכטר (נולד ב־1941), אחד ממחליטי ההלכה המרכזיים באורתודוקסיה האמריקאית, מנהל ישיבת רבי יצחק אלחנן בניו יורק, ומחבר ספרים רבים, ביניהם גווינת אגוז (2007) העוסק בדיני הטכלאת. – הרב זלמן נחמיה גולדברג (1931–2020), לשעבר ראש בית הדין בירושלים, מנהל האנציקלופדיה התלמודית. – הרב שלמה מחפוד (נולד ב־1946), רב סדורתי ממוצא תימני, מבוסס בבני ברק, מנהל סוכנות הכשרות “יורח דעה” הידועה בדרישתה ההלכתית המחמירה, המקדמת את חזרת הטכלאת לציצית כמצווה אותנטית שיש לשחזר.
⁶ הראיות המצטברות: נחשפו חלקי בד צבועים בטכלאת ובארגמן (צבע קרמוזי המופק מ־Bolinus brandaris) במסדה ובמדבר יהודה. ניתוחים כימיים וספקטרוסקופיים מעמיקים שערכו על חלקי הבד והצבעים אימתו את השימוש בהקסאפלקס טרונקולוס. חפירות במתקני ייצור פיניים חשפו אלפי חלזונות שבורים. פליניוס הגדול (Naturalis Historia, ספר ט׳) מזכיר שמונה סוגים של חלזונות לשימוש ביצירת צבעים כחולים או סגולים, ומתאר בפירוט את תהליך הייצור.
האם תרצה גרסה מעוצבת יותר, למשל לפורמט PDF או לצורך פרסום מקוון?