אוסטרקה משומרון, ישראל

ויקרא
^{ויקרא א,א–ה,כו — ישעיהו מג,כא–מד,כג}

ויקרא פותח את החלק הכהני שבתורה ומציג את דיני הקרבנות: עולה, מנחה, שלמים, חטאת ואשם. ההפטרה מישעיהו מדגישה את ייעודו של ישראל כעם המבטא תהילה.

ויקרא ב,א
וְנֶפֶשׁ כִּי־תַקְרִיב מִנְחָה

המנחה^[1] היא קרבן סולת ושמן עם קמץ לבונה^[2], המובא במשך היום לצורכי תודה, מסירות או כפרה.

בין השנים 1908–1910 נערכו חפירות בשומרון^[3] בראשות ג’ורג’ אנדרו רייזנר^[4], ובהן התגלתה קבוצת אוסטרקה מן המאה השמינית לפנה"ס. הכתובות משקפות מערכת מנהלית מאורגנת הכוללת איסוף תוצרת, חלוקה והובלת יין ושמן.
מחקר עדכני (2020) מאוניברסיטת תל‑אביב מצביע על ריכוזיות מנהלית: שני סופרים בלבד כתבו את 31 האוסטרקה שנבדקו.

בתקופה הרומית שוקמה העיר בידי הורדוס הגדול^[5] ונקראה סבסטה. היישוב המודרני באתר הוא סבסטיה.

^[1] מנחה נחשבה קרבן נגיש לבעלי אמצעים מועטים (רמב"ן; ספרא). ניתן להביאה לאחר תמיד של שחר ועד לפני צאת הלילה.
^[2] לבונה — שרף מעצי Boswellia sacra, שמקורם באזור דופאר.
^[3] שומרון — בירת ממלכת ישראל מימי עמרי (מלכים א טז,כד).
^[4] רייזנר (1867–1942), מחלוצי הארכאולוגיה המדעית במזרח הקרוב. האוסטרקה שמורות בעיקר במוזיאון הארכאולוגי באיסטנבול.
^[5] הורדוס הראשון (73–4 לפנה"ס), בנו של אנטיפטר, שלט ביהודה בשנים 37–4 לפנה"ס. בתקופתו שוקמה שומרון ונקראה סבסטה, במסגרת מדיניותו לחיזוק מרכזי שלטון ולבניית ערים בעלות אופי רומי.

חמשת סוגי הקרבנות
– עולה — קרבן הנשרף כליל. – מנחה — סולת ושמן עם קמץ לבונה. – שלמים — קרבן הנאכל בחלקו. – חטאת — כפרה על שגגה. – אשם — כפרה על עבירות הדורשות תיקון או השבה.