כי־תצא
דברים כ״א, י׳ – כ״ה, י״ט • ישעיהו נ״ד, א׳ – י׳
משה מציג מערכת חוקים המסדירה את חיי הציבור: הנהגת המלחמה, שמירת כבוד הזולת, הגנת החלשים, צדק ויושר ביחסים בין־אישיים. ההפטרה היא דברי נחמה לציון: לאחר השבר באים השיבה, הבנייה וההתחדשות.
דברים כ"ג, י'
כִּי־תֵצֵא מַחֲנֶה עַל־אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע
הרעיון לייסד ביבנה [1] מרכז תלמודי חדש נולד בשנת 1913, כאשר הרב אברהם יצחק הכהן קוק הציע לרכוש את אדמות יבנה [2] ולהקים בהן מושבה חקלאית וישיבה. התוכנית נישאה על־ידי תנועת המזרחי , אך בניית המבנה הושלמה רק בשנות הארבעים המאוחרות. ישיבת כרם ביבנה [3] נפתחה לבסוף בשנת 1953, בראשות הרב חיים יעקב גולדוויכט [4].
בשנותיה הראשונות פעלה הישיבה כישיבה רגילה, ללא מסגרת צבאית [5]. בשנת 1965 נוסד מסלול ההסדר [6], המשלב לימוד תורה אינטנסיבי עם שירות צבאי.
המחנה הצבאי איננו מקום שבו פוסקות הנורמות. באתיקה הצבאית הישראלית מתבטאת דרישה זו במושג טוהר־הנשק [7], הקובע כי השימוש בכוח חייב להיות כפוף לגבולות מוסריים.
קמפוס כרם ביבנה הוא מתחם של מבני לימוד ומגורים המוקפים שטח ירוק רחב. בית המדרש הוא לב המתחם. בניית המבנה המרכזי, על־פי תוכניתו של האדריכל מאיר בן־אורי [8], החלה בשנת 1946. המבנים משולבים בנוף של גנים, עצים ושטחים חקלאיים.
[1] יבנה — לפי המסורת התלמודית, רבן יוחנן בן זכאי קבע בה מרכז לימוד לאחר חורבן הבית השני.
[2] רכישת אדמות יבנה — האדמות נרכשו בשנת 1940 ביוזמה משותפת של הרב מאיר ברלין (בר־אילן), נשיא תנועת המזרחי, ושל מנחם אוסישקין, ראש הקרן הקיימת לישראל.
[3] כרם ביבנה — השם מופיע כבר במשנה (עדויות ב', ד'; כתובות ד', ו'). בתלמוד הירושלמי (כתובות ד', א') נאמר שלא היה זה כרם ממש, אלא חכמים היושבים בשורות “כמו כרם”.
[4] הרב חיים יעקב גולדוויכט — נולד בשנת 1925, למד בישיבת עץ חיים בירושלים, מקורב לחזון איש ולרב מבריסק. עמד בראש הישיבה כמעט ארבעים שנה. בשנת 1991 זכה בפרס ישראל בשם ישיבות ההסדר.
[5] גרעין גח״לת — הישיבה נוסדה על־ידי גרעין גח״לת, צעירים דתיים חדורי מחויבות ומשמעת, ובהם בוגרי ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. הרב גולדוויכט מונה לראש הישיבה לאחר התייעצות עם החזון איש.
[6] מסלול ההסדר — מסלול המשלב לימוד תורה ושירות צבאי. מסגרת הנח"ל התורני עוצבה רשמית בשנת 1965, שנתיים לפני מלחמת ששת הימים — וכרם ביבנה הייתה הראשונה מסוגה, ומכאן כינויה “אם ישיבות ההסדר”.
[7] טוהר־הנשק — מושג מרכזי באתיקה הצבאית הישראלית, שנכלל מאוחר יותר בקוד האתיקה הרשמי של צה״ל, רוח צה״ל. הרמב״ם קושר את קדושת המחנה (דברים כ"ג, ט"ו) להגבלות מוסריות בהנהגת המלחמה (מורה הנבוכים ג', מ"א). סוגיות ההבחנה בין לוחמים לאזרחים, מידתיות והגבלת הכוח נדונות בהקשרים צבאיים, משפטיים והלכתיים.
[8] מאיר בן־אורי — אדריכל ישראלי מתקופת המנדט הבריטי, מן הדור שעיצב את מוסדות החינוך והדת של היישוב. עבודתו מאופיינת בפשטות פונקציונלית, רגישות לצורכי הקהילה ושילוב בנוף הכפרי. השתתף בפרויקטים ציבוריים ומוסדיים רבים בשנות הארבעים–השישים.