מוסמיע ישועה רנגון בורמה

פינחס
במדבר כ״ה:י–ל״:א • מלכים א׳ י״ח:מ״ו–י״ט:כ״א

פרשת פינחס מספרת על קנאותו של פינחס, שבזכותה זכה לברית כהונת־עולם העוברת לצאצאיו. ההפטרה מתארת את אליהו, תשוש אך מלא קנאה לה', המקבל כוח להמשיך בשליחותו ולמנות את אלישע ליורשו.

מלכים א׳ י״ט:ט״ז
… וְאֶת־אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ.

בשנת 1978 העביר יצחק סמואלס, שומר בית הכנסת מוסמיע ישועה שבלב רנגון (יאנגון) שב־בורמה (מיאנמר), את האחריות על שמירת בית הכנסת לבנו משה והשביע אותו שלא לנטוש את המקום לעולם. משה קיים את השבועה, וכשנפטר בשנת 2015 קיבל בנו סמי את האחריות על המקום^[1], יחד עם אחיותיו דינה וקזנה.

זהו בית הכנסת היחיד במדינה^[2], שנחנך בשנת 1896. סגנונו משלב אדריכלות קולוניאלית בריטית עם מסורת ספרדית, ובו ספסלי ראטן המתאימים לאקלים הטרופי וכיפה צבועה בכחול ולבן. בעבר שירת את הקהילה היהודית^[3] המשגשגת בעיר , שהחזיקה 126 ספרי תורה; כיום נותרו מהם רק שניים.

מאז הפלישה היפנית ולאחר הקמת המשטר הצבאי ^[4], התפזרה הקהילה בהדרגה, עד שנותרו כיום רק כעשרים יהודים בכל המדינה.

^[1] עדויות ממשפחת סמואלס, כפי שתועדו בדיווחים עיתונאיים ובסרט דה לאסט סינגגוג אוף יאנגון בבימויה של מאיה בן־דור, וכן במחקריהם של רות לוי וגרהאם הארווי.
^[2] בית הכנסת הראשון בעיר, עשוי עץ, נבנה בשנת 1854.
^[3] הקהילה היהודית בבורמה מנתה כ־2,500 נפש בשנת 1940, והייתה מן הגדולות בדרום־מזרח אסיה. היא הורכבה בעיקר מיהודים בגדאדים שהגיעו מעיראק במאות ה־18–19 והתיישבו בכלכותה ובבומביי, וכן ממשפחות בני ישראל מחוף קונקן ומיהודי קוצ'ין שנשאו מסורות ספרדיות ותימניות.
^[4] הפלישה היפנית בשנת 1942 הביאה לפינוי רוב יהודי רנגון להודו הבריטית. לאחר מכן, הקמת המשטר הצבאי בשנת 1962 גרמה לבידוד פוליטי וכלכלי שהאיץ את עזיבת הקהילה היהודית ושאר המיעוטים. המדינה מצויה עד היום תחת שלטון חונטה צבאית, תוצאה של הפיכה נוספת בשנת 2021.