ואתחנן – שבת נחמו
דברים ג׳, כ״ג–ז׳, י״א — ישעיהו מ׳, א׳–כ״ו
למרות תחנוניו, משה אינו זוכה להיכנס לארץ ישראל. הוא מזכיר לעם את עשרת הדברים ומכריז על עיקר האמונה היהודית – שמע ישראל. ההפטרה מישעיהו פותחת את שבע ההפטרות של נחמה שלאחר תשעה באב: גם בגלות, ה׳ אינו נוטש את עמו.
דברים ג׳, כ״ה
אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן.
היהודים נמנעו מלהיכנס לארץ ישראל על ידי הממשלה הבריטית[1]. בין אוגוסט 1946 לפברואר 1949, חיל הים המלכותי הבריטי עצר בים את האוניות שהובילו יותר מ־52,000 יהודים[2], רובם ניצולי השואה. הם הוחזקו במחנות[3], ושוכנו – בהתאם לאתר – בצריפי ניסן[4] או באוהלים, מאחורי גדרות חשמליות כפולות ומגדלי שמירה במרחק של כמאה מטרים זה מזה, באי קפריסין.
אחד מצריפי ניסן, שהוסב למחסן חקלאי, זוהה במהלך ביקור באזור פמגוסטה על ידי הרב הראשי של קפריסין, אריה זאב רסקין[5], כאחד השרידים המעטים שנותרו ממחנות המעצר היהודיים בקפריסין. הצריף נרכש, פורק, שוקם והורכב מחדש במוזיאון היהודי של קפריסין בלרנקה בשנת 2021. כיום הוא מהווה עדות חומרית יוצאת דופן לפרק זה, ושימורו משתלב בפיתוחו של מתחם מוזיאלי מורחב[6] הנמצא בבנייה.
הנחמה צומחת מן המקום עצמו שבו היה הכאב;
במקום שבו ישראל נשבר, שם מתחיל הקב״ה להקים אותו.
(מדרש תנחומא, ואתחנן ו׳)
⸻
[1] הספר הלבן של 1939, שפורסם על ידי ממשלתו של נוויל צ׳מברלין (מאי 1937–מאי 1940), סימן תפנית משמעותית בניגוד להתחייבויות קודמות, ובכללן הצהרת בלפור (1917) שהבטיחה “בית לאומי לעם היהודי” בארץ ישראל. אומץ ב־17 במאי 1939 במטרה להרגיע את המרד הערבי (1936–1939) ולהבטיח יציבות במזרח התיכון ערב מלחמת העולם השנייה. הספר הגביל את העלייה היהודית ל־75,000 נפש בחמש שנים, אסר עלייה נוספת ללא הסכמת הערבים, והגביל רכישת קרקעות על ידי יהודים. הוא נותר בתוקף גם לאחר השואה תחת ממשלת קלמנט אטלי (1945–1951), והוביל להחזרת ניצולים יהודים ולאשפוזם במחנות בקפריסין.
[2] בין 1946 ל־1949, מקורות שונים מציינים בין 52,000 ל־53,500 עצורים. כ־80% מן העצורים היו בני 13 עד 35. יותר מ־2,000 ילדים נולדו במחנות; כ־400 נפטרו בהם. האחרונים עזבו את האי בפברואר 1949.
[3] הבריטים הקימו שנים־עשר מחנות מעצר בשלושה אתרים: דקליה וזילוטימבו, סמוך ללרנקה, ובהם בעיקר צריפי ניסן; וקרָאוֹלוֹס, סמוך לפמגוסטה, שבו רוב המבנים היו אוהלים.
[4] צריפי ניסן הם מבנים צבאיים סטנדרטיים: לוחות מתכת גלי מכופפים על שלד מתכת, ללא בידוד – לוהטים בקיץ וקפואים בחורף. הם הומצאו בשנת 1916 על ידי המהנדס הבריטי פיטר נורמן ניסן (1871–1930).
[5] הרב אריה זאב רסקין מכהן כרב הראשי של קפריסין מאז 2003 ומשמש שליח חב״ד באי. הוא יזם את הקמת המוזיאון היהודי של קפריסין בלרנקה ואת פרויקט שימור צריף ניסן, כדי להנציח ולהעביר את זיכרון מחנות המעצר היהודיים בקפריסין לאחר השואה.
[6] המוזיאון היהודי של קפריסין תוכנן על ידי הרב רסקין בין היתר כדי לכבד את תושבי קפריסין שסייעו לעצורים במזון, מים ותרופות. על פי דברי האמנית ומנהלת הפרויקט סקבי פיליפו, כפי שצוטטה ב־ Cyprus Mail (3 ביולי 2021), ראה הרב ביוזמה זו דרך לחלוק כבוד לאנשים שהוא מחשיב כגיבורים אמיתיים.